עריכת הדף "פני משה/כלאים/ט/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אותות}} הגרדין ואותות הכובסין.''' שעושין סימנין על הבגד כדי שלא יתערבו ויתחלפו של אחד בשל חבירו ואם האותות של צמר בבגד של פשתן או איפכא אסורות משום כלאים אע"פ שזה אינו חשוב כלום:

'''{{עוגן1|התוכף}} תכיפה אחת.''' חיבר בגד צמר עם של פשתן בתחיבה אחת של חוט אין זה חיבור ולא הוי כלאים:

'''{{עוגן1|והשומטה}} בשבת.''' אם משך החוט הזה בשבת אפי' ע"מ לחזור ולתפור פטור ואין זה כקורע ע"מ לתפור:

עשה שני ראשיה בצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והעביר החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט הם מצד אחד הוי חבור לכלאים וכן אם תכף שתי תכיפות:

'''{{עוגן1|עד}} שישלש.''' שיכניס החוט ויוציא ויחזור ויכניס שלשה פעמים ואין הלכה כר' יהודה:

'''{{עוגן1|והשק}} והקופה מצטרפין לכלאים.''' אם חתיכת בגד צמר מחוברת לאחת מהן וחתיכת בגד פשתן מחוברת לשנייה וכרכן יחד בחיבור זה עם זה הוי כלאים ואע"פ שהן מחוברות לשני כלים לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וה"ה אם מחוברין לשאר כלים דינן כמו שק וקופה:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|עד}} יחות כל סיטרה.''' על התכיפה קאי עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה"ג הוא דמיקרי תכיפה:

'''{{עוגן1|א"ר}} ינאי.''' אמרו לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלא היא דהתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד אלמא דלא קפדינן אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק בתמיה. שהיה צריך לירד החוט דרך כל צד הבגד ויחזור ויעלה כמו כן וזה לא הוזכר בדברי התנא אלא אפי' תחב המחט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב הוו שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:

'''{{עוגן1|והתני}}.''' כלומר ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דלא קאמר אלא עד שישלש ומעתה לדבריך עד יחות בכל הבגד לעבר אחר ויסוק ויחזור ויחות ולזה ודאי לא הקפיד ר' יהודה דא"כ הול"ל בהדיא כן:

'''{{עוגן1|אלא}} הכין והכין.''' אלא ע"כ דליתא דלא בעינן אלא שיעשה כך וכך וכלומר שיתחוב אפי' באמצעית תוך צד הבגד ויחזור ויעביר החוט לאותו צד שיהו שני ראשיה בצד אחד:

'''{{עוגן1|חוט}} שהשחילו למחט.''' שהכניסו והורידו לנקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ"ה דיו"ט:

'''{{עוגן1|אפי'}} קשור מכאן ומכאן.''' כלומר אם תחב המחט בבגד עם החוט ולא חזרו אלא הניחו כך אע"פ שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:

'''{{עוגן1|החוט}} חיבור לבגד ואינו חיבור למחט.''' כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום הלכך אע"פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט חחוב עמו בבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:

'''{{עוגן1|בקשור}} מיכן ומיכן.''' התם בשבת קאי על הא דתנן באבות מלאכות התופר שתי תפירות דוקא אם קשור הוא החוט מכאן ומכאן דאי לאו הכי אינו מתקיים:

'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן.''' דלקמן פליגין על ר' יונה ור' יוסה דהאמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב לקמן בפ' י"ג דשבת הממתיח צדדיו בשבת שמתח צדדי החוט בהבגד שהיה נכווץ בו ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי אמרת דקשירה בעינן וה"נ עד שיקשר ראשי החוט א"כ ויימר משום תופר ומשום קושר אלא דלא בעינן קשירה בהדי תפירה:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' סימון טעמא דר' יהודה.''' כצ"ל דקאמר עד שישלש משום שעל ידי שלישי שמכניס ומוציא וחוזר ומכניסו עד פעם שלישי מלאכתו מתקיימת שמתקיים החוט בבגד:

'''{{עוגן1|מה}} ר' יודה כר' אליעזר.''' אם ר' יודה בשיטת ר"א קאי דס"ל בריש פרק י"ג דשבת דהאורג בתחילה אינו חייב עד שיארוג שלשה חוטין ואם ר' יודה ס"ל נמי בשבת כוותיה דר"א באריגה:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' עולא.''' דלא היא דלא דמי כלאים לדינא דשבת בענין הזה דתמן טעמא דר"א שע"י החוט השלישי מלאכתו מתקיימת ובפחות מיכאן אינה מתקיימת אם הוא בתחילת האריגה וס"ל לר"א בשבת מלאכה המתקיימת בעינן אבל הכא בכלאים דמשום חיבור הוא טעמא דר' יודה מפני שבפחות מיכאן מסתתר הוא שיכול לסתור בקל ולהוציא החוט ולא הוי חיבור לדידיה עד שישלש ומיהו באורג מודה הוא לרבנן דהתם דלעולם שיעורו בשני חוטין דבהכי מיקרי אריגה ומיהת מלאכה מיקריא:

'''{{עוגן1|לא}} שנו אלא שק.''' דמבטל ליה להחתיכה להשק והלכך מצטרף הוא לכלאים עם החתיכה שבקופה ואע"פ שאותה חתיכה שמחוברת להקופה לא מבטל לה להקופה דאין שייכות חתיכת בגד לקופה מ"מ הואיל דחתיכה שמחוברת לשק שייך בה ביטול להשק מצטרפת עם החתיכה של הקופה לכלאים:

'''{{עוגן1|הא}} סל לא.''' אבל אם החתיכה של מין הא' מחוברת להסל אינה מצטרפת עם אותה שבקופה מכיון דבשתיהן לא שייך בהו ביטול:

'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' בחדא ברייתא הסל והשק וכו' דלאו דוקא שנו במתני' השק והקופה אלא ה"ה שאר כלים מצטרפין זה עם זה לכלאים:

'''{{עוגן1|הוא}} ובנו מהו שיצטרפו בכלאים.''' כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' שאם אחד מהן לבוש בגד צמר ואחד מהן לבוש בגד פשתן ולקח פיסקי דעמר ועגלה על תריהון וכרכן עליהן ודעימר לאו דוקא אלא ה"ה פיסק דכיתן מהו שיעשה זה כלאים ואסורין לילך ביחד כשהפיסק של הכריכה עליהן. א"ר יוסי וההן נו נשוך. בתמיה וכי זהו חיבור והלא אינו נשוך זה בזה:

'''{{עוגן1|הוא}} עצמו וכו'.''' כדמפרש ואזיל שהיה לבוש דרדסין דעמר מנעל או אנפלאות של צמר ברגלו האחת ובשל פשתן ברגלו השנייה אם זה מצטרף לכלאים ויהא אסור:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסי וההן נו נשוך.''' בתמיה ולא צורכא אלא היו בראשו וכו' וזה הכל מתמיהת ר' יוסי הוא וכדמסיק על זה ג"כ א"ר יוסי וכו' וכלומר לא היה צריך לך עדיין להסתפק אלא נמי בכגון זה אלא אם היו בראשו פצעות וחבורות ונתן איספלנית ורטיה של סמרטוט צמר על האחת ושל פשתן על האחרת האם נמי תיבעי לך אם זה הוי כלאים אתמהא וה"ה באיבעיא דילך כן כללא דמלתא אין לך אסור משום כלאים אלא נשוך בלבד שיהו הצמר והפשתים נושכות ומחוברות זה עם זה באיזה חיבור או בקשירה וכל הני אינן נשוך זה עם זה ואין כאן כלאים כלל:

{{מרכז|'''<big>הדרן עלך אינו אסור וסליקא לה מסכת כלאים.</big>{{ש}}בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען:'''}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>