עריכת הדף "פני משה/יבמות/טז/ג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} מעידין.''' על האיש שמת אלא אם כן ראוהו בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראו פרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין זה הוא:

'''{{עוגן1|אף}} על פי שיש סימנין.''' כדמפרש בגמרא:

'''{{עוגן1|אפילו}} ראוהו מגוייד.''' לשון גודו אילנא מנותח ומלא פצעים:

'''{{עוגן1|והחי'}}.''' דורסת ואוכל' בו במקום שאין נפשו יוצאת בו אין מעידין עד שיראו שתצא נפשו ואם אוכל' במקום שנפשו יוצאה מעידין בו:

'''{{עוגן1|אין}} מעידין אלא לאחר שלשה ימים.''' מפרש בגמרא דהיינו עד לאחר שלשה ימים ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתניתין עד שלשה ימים דאם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנו מראי' פניו ואינו זה שהם סבורים:

'''{{עוגן1|לא}} כל האדם כו'.''' יש לך אדם שממהר להנפח כגון אדם שמן ויש לך מקום שהחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנו' ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובבבלי קאמר דר"י בן בבא בין לקולא בין לחומרא פליג:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|החוטם}} עם הלסתות.''' הלחיים וזהו פרצוף פנים שאמרו דאין משגיחין על העינים ולא על הפה אלא צריך שיכירו הלחיים עם החוטם. והב"י בא"ה סימן י"ז כתב כן בשם רבינו ירוחם. ובבבלי מסיק דגם פדחת בעינן. ואתיא הא דאמרינן צריך שיכירו החוטם כהאי דאמר רבי ירמיה כו':

'''{{עוגן1|זה}} החוטם.''' שהוא עיקר הכרת פניו של אדם כדלקמן:

'''{{עוגן1|מאן}} דבעי.''' הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית על נחיריו ולא יוכר כהאי מעשה ביומי כו':

'''{{עוגן1|מתבעין}}.''' אנשי ציפורי היו נתבעין ומתבקשין מן המלכות:

'''{{עוגן1|ובסיפא}}.''' ובסוף נאמר עליהן לשון הרע ונתפסו כולם מיד:

'''{{עוגן1|מכה}} גדולה מאד.''' ובמקרא לא מצינו אלא מכה רבה ודריש לשון רבה דמשמע רבה והולכת זולת החללים שנפלו שהעביר הכרת פניהם כדי לעגן הנשים והן כמתות בחייהן:

'''{{עוגן1|הדא}} הוא דכתיב הכרת וגו'.''' כלומר כהא דאמרינן לעיל דצריך להעיד על החוטם שהוא הכרת פנים והוא העביר הכרת פניהם מהם:

'''{{עוגן1|שהושיב}} עליהם משמרו'.''' דר' אמי קאמר שלא עשה מעש' אכזריו' כ"כ אלא שהושיב כו' עד שנתקלקל' צורתן מאיליהן ונתעגנו נשיהם:

'''{{עוגן1|הה"ד}} עצמו לי אלמנותיך וגו'.''' לשון עוצם וגודל והיינו נמי דקאמר מכה רבה על גודל ועוצם המכה שגרם להן להיותן אלמנות חיות עד יום מותן:

'''{{עוגן1|ותני}} כן אין מעידין כו'.''' ומחמת שנתקלקלה צורתן לא היו יכולין להעיד עליהן:

'''{{עוגן1|את}} סבור שהוא ירבעם.''' שניגף אינו כן דהרי מצינו שירבעם היה חי אחר מות אביה כדכתיב במלכים א' ט"ו ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהוד':

'''{{עוגן1|אלא}} אביה ניגף.''' והא דכתיב שם בתרי' דויגפהו ויתחזק אביהו וישא לו נשים זה היה מקודם:

'''{{עוגן1|על}} שחישד.''' לשון חסד הוא שגידפו וביישו ברבים:

'''{{עוגן1|שביזה}} את אחי' השילוני הה"ד ויקבצו אליו וגו'.''' ובזה היה נרמז גם כן אחיה שהרי הוא המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה':

'''{{עוגן1|על}} ידי שבאת עכומ"ז לידו כו'.''' שהרי הוא לכד בית אל והי' בידו לבער א' מעגלי הזהב שמה ומצינו שהיה שם אחר כן עד גלות עשרת השבטים כדכתיב בהושע י' לעגלות בית און יגורו שכן שמרון והוא בית אל:

'''{{עוגן1|אף}} על פי שיש סימנין בגופו ובכליו.''' קתני במתני' דלא סמכינן עלייהו:

'''{{עוגן1|ולא}} כן תני מנין לאחיך שטעה בדרך שאתה מחזירו וחסר כאן ת"ל לכל אבדת אחיך בין בגופו בין בכליו.''' שאבדו לו דבסימנין מהדרינן ליה כדאמר פרק אלו מציאו' אף השמל' בכלל אלא כו' דאלמ' סימנין דאוריית' לסמוך עלייהו:

'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא הכא שהסימנין דרכן להשתנו'.''' ממראיהן לאחר מיתה ולפיכך לא סמכינן הכא אסימנין. וכאיכא דאמרי קמא בבבלי דף ק"כ אליבא דר' אלעזר בן מהבאי דמוקי למתני' כוותי' ולעולם סימנין דאורייתא:

'''{{עוגן1|כיני}} מתניתא כו'.''' כלומר הא דקתני אלא לאחר ג' ימים כן צריך לפרש אלא עד לאחר ג' ימים כדפרישי' במתני':

'''{{עוגן1|כל}} תלתא יומין.''' לאחר מיתה ואיידי דקאמר דלאחר ג' ימים הפרצוף פנים משתנה נקט לה הכא:

'''{{עוגן1|ומן}} ג' ימים ולהלן הכרס כו'.''' וכן אמר בבבלי פ' השואל דף קנ"א:

'''{{עוגן1|ואפי'}} פרש חגיכם.''' כפל פרש דכתיב בקרא דריש וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם דה"ק ואפילו פרש כרסכם יזרה עליהם במותם וחגיכם על שאוכלים למעדנים כבחגים:

'''{{עוגן1|באותה}} שעה.''' אדלעיל קאי דהיינו בג' ימים דנפשא טייסא על גופא. ובפ' השואל שם גריס נפשו של אדם מתאבלת ז' ימים ואפשר דהכי נמי קאמר מג' ואילך נפשי עליו תאבל עד ז' ימים:

'''{{עוגן1|אפילו}} ראוהו מגוייד.''' אין מעידין דאני אומר בחרב מלובנת נכוה:

'''{{עוגן1|וחיה}}.''' ונתרפא כדאמר בבבלי שם:

'''{{עוגן1|אומר}} אני מטרונא.''' אחת עברה שם המכרת אותו ופדאוהו מהם קודם שמת:

'''{{עוגן1|אני}} אומר נתרחמו כו'.''' וניצול ממנה:

'''{{עוגן1|נפל}} לבור מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו גרסינן.''' וכן הוא בבבלי דת"ק סבר אגב איצצא שדוחקן כשעומד עליהן מזקי ליה ור' יהודה ב"ב פליג דאין מעידין עליו:

'''{{עוגן1|אומר}} אני חבר היה.''' ויודע ללחוש ושם גריס נפל לכבשן האש מעידין עליו וטעמא דאין תולין בנס ובגוב אריות דאמר שם נמי אין מעידין עליו משום דליכא איצצא שרווח הוא ואין עומד עליהן כדפרש"י ז"ל שם:

'''{{עוגן1|של}} שמן מעידין עליו.''' מפני שהוא מבעיר:

'''{{עוגן1|של}} מים.''' בבבלי בדברי ר' אחא גריס של יין אין מעידין מפני שהוא מכבה והה"ד של מים להאי טעמא ולאמרו לו דהתם חחלתו מכבה וסופו מבעיר הה"ד של מים וכן פסק הטור א"ה סי' י"ז דבכולם אין מעידין:

'''{{עוגן1|הלכה}} כר"י בן בבא.''' דמתני':

'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן.''' דלקמיה פליגין אדקאמר סתם לאחר ג' ימים ולא מחלק בין יבשה למים:

'''{{עוגן1|דאמר}} ר' ירמיה כו' והכירו שצרפתו הצינה.''' שצמתוהו המים ומנעוהו מלהשתנות ומחמת זה הכירו אותו והשיאו את אשתו ואפי' לאחר י"ז ימים:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>