עריכת הדף "פני משה/יבמות/טו/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלום}} בינו ובינה.''' כלו' שלא ראינו קטטה ומסתמא שלום בינו לבינה שאם היתה קטטה דילמא מחמת שנא' מכוונה לאסור עצמה עליו:

'''{{עוגן1|ושלום}} בעולם.''' ג"כ מסתמא מיתפרשא דסתמא דמילתא הכי הוא וכדאמר בבבלי ריש פרקין דלא צריך למיתני רישא אלא איידי דקתני םיפא אין שלום כו' דדוקא היא:

'''{{עוגן1|מלחמה}} בעולם.''' שהיה שעת חירום דאז אמרה בדדמי מאומד לבה כשראתה ששהה זמן הרבה ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו א"נ ראתה אותו מוכה במלחמה אמרה ודאי ימות אבל כהשלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקילקולא שמא יבא אחר שתנשא ותהא מקולקלת:

'''{{עוגן1|אמרו}} לו.''' לדבריך פקחת תנשא שיודעת לאמת דבריה ושוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא ואין הל' כר"י:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כמה}} דאת אמר.''' בכתובות פ"ב אמרינן האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים כו' אינה נאמנת שאין כאן הפה שאסר:

'''{{עוגן1|ואמר}} אף הכא כן.''' דנימא הכא נמי דלא תהא נאמנת לומר מת בעלי דהא כ"ע ידעי שהיא אשת איש:

'''{{עוגן1|ומשני}} שנייא היא הכא בעדי מיתה.''' כלו' שיש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת מת בעלי דמאחר שאם יבא הוא מכחיש ולא תוכל לומר לא מת אתה מירתתא ודייקא אבל התם אפי' יאמר לא גרשתיך היא אומרת לו גרשתני דהואיל ומתחילה שלא בפניו אמרה גרושה אני מעיזה כדאמר התם:

'''{{עוגן1|ותהא}}.''' אשה נאמנת לומר מת יבמי מהאי טעמא להנשא לשוק:

'''{{עוגן1|לית}} יכיל.''' אי אתה יכול לומר כן דתנינ' לקמן שאין כו' וכדמפרש ר' בא טעמא:

'''{{עוגן1|בעלה}} שנישאת לו לרצונה נאמנת.''' דדייקא:

'''{{עוגן1|על}} כרחה.''' וזימנין דסנייא ליה ולא דייקא:

'''{{עוגן1|הגע}} עצמך שניסת לבעלה על כרחה מעתה לא תהא נאמנת.''' בתמיה:

'''{{עוגן1|ומשני}} לא סוף דבר כו'.''' כלומר דשאני גבי בעלה דלעולם נאמנת דלא סוף דבר למשנה אחרונה שאפילו עד אחד מתירה כדאמרי' בשלהי האשה בתרא והוחזקו להיות משיאין ע"פ עד אחד דפשיטא שהיא עצמה נאמנת:

'''{{עוגן1|ואפילו}} כמשנה ראשונה.''' דאמר התם שמעתי שאין משיאין בא"י ע"פ עד א' מודים שהיא מתרת עצמה וכדמפרש ואזיל:

'''{{עוגן1|והיא}} אינה חשודה לקלקל עצמה.''' ולפיכך לעולם נאמנת ואפי' ניסת לו על כרחה:

'''{{עוגן1|עד}} א' מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה.''' כלומר למאי דמסקינן כמשנה אחרונה דעד אחד נאמן ואם אמר מת במלחמה מהו מי אמרינן טעמא דעד א' נאמן משום דבמילתא דעבידא לגלויי לא משקר ובמלחמה נמי נאמן או דילמא דטעמא דאשה גופא דייקא והכא לא דייקא דסומכת עליו יותר ממה כשאומר מת סתם כיון דאיכא מלחמה בעולם ויש רגלים לדבר:

'''{{עוגן1|נישמעינה}}.''' לזה מן הדא דלקמן:

'''{{עוגן1|חד}} כו' ושאלו אותו הן ההוא פלן.''' היכן הוא פלוני:

'''{{עוגן1|וכולהון}} מתים.''' וכי כולן מתו:

'''{{עוגן1|ואילין}} הוון בחיין כו'.''' כלומר דמסתמא מתו שאלו היו בחיים וכי לא היו באין משם:

'''{{עוגן1|מעשה}} בא לפני רבי.''' ובאה השאלה לפני רבי:

'''{{עוגן1|ואמר}} מאן דנשאת כו'.''' דלכתחלה לא תנשא אבל הנשאת בעדות זו לא תצא:

'''{{עוגן1|ר'}} אייבו כו'.''' כלומר דר' אייבו קאמר עלה דבשעת מלחמה היה המעשה וא"כ ש"מ דעד א' נאמן בשעת מלחמה:

'''{{עוגן1|מה}} בין שלום כו'.''' מ"ט במלחמה אינה נאמנת:

'''{{עוגן1|סבורה}} בו שמת.''' ואמרה בדדמי דס"ד כולהו איקטול ולא פלט:

'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' עד כאן לא שמענו דבמלחמה אינה נאמנת אלא כשבאת ממקום שהיתה מלחמה:

'''{{עוגן1|היתה}} מלחמה בצפון כו' והיא אומרת מן הצפון באתי.''' ויודע אני שמת במלחמה מהו:

'''{{עוגן1|וקאמר}} הש"ס ואני אומר כו' והיא אומרת מן הצפון באתי גרסינן סבורה להתיר את עצמה.''' כלומר דתלינן דעל מטתו מת דהרי מן הדרום באת ונאמנת והא דאמרה דמת במלחמה משום דסבורה דבזה תתיר עצמה טפי ומחזקת דבריה כן פי' המרדכי בשם הראבי"ה בפרקין דלקמן:

'''{{עוגן1|היא}} אמרה כו'.''' כלומר דאנו יודעין דלמלחמה הלך אלא שהיא אומרת על מטתו מת דסבורה להתיר עצמה ואינה נאמנת וברישא טעמא דלא היתה במקום המלחמה. אבל בבבלי מסיק דמת על מטתו נאמנת אפילו במלחמה וכדפרישית לעיל במראה ד"ה עד אחד:

'''{{עוגן1|אין}} זה קטטה.''' כלומר דמהאי קטטה לא תלינן לומר דמשקרת דהא לא תבעה מידי:

'''{{עוגן1|קידשתני}} וגרשתני אלא כו'.''' דהואיל והיא תובעת כתובה חיישינן דמשקרא כדי לגבות הכתובה:

'''{{עוגן1|אמר}} לי' לא בני גרסינן.''' לא כן בני אלא אפילו היא תובעת עכשיו להתגרש בודאי ה"ז קטטה ותלינן דמשקרת:

'''{{עוגן1|אחת}} בוכה.''' שיודעת להערים ולאמת דבריה:

'''{{עוגן1|ולזו}} את מתיר.''' בתמיה וכן השיבו לו רבנן בבבלי דף קי"ו:

'''{{עוגן1|התיב}} ר"ח.''' תשובה אחרת לר' יודה הגע עצמך כו' דאני אומר שמא היא מזכרת צערה בשביל בנה ובוכה אלא דלא תלינן כלל בזה ואחת זו ואחת זו תנשא:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>