עריכת הדף "פני משה/גיטין/ט/ז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שני}} גיטין שכתבן זה בצד זה.''' ברוחב המגילה ושני עדים עברים באים מתחת הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזה אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתו בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט הב' ושם אביו על הראשון והיונים על הב' חתמו כזה גט גט עברי" ראובן בן יעקב את שהעדים עברי שמעון בן יהודה הראשונים יוני יוסף בן שמעון נקרין עמו כשר. יוני נפתלי בן יחצאל אם העברי' חתומים למעלה הימנו כשר ואם היוני' חתומים למעלה השמאלי כשר וטעמא מפרש בבבלי דחיישינן דילמא גונדלית חתמו אם העברים למעלה חיישינן שמא היוונים חתמו שלא כמנהגם אלא כדרך העברים ונמצא שכולן חתומים על הראשון וכן איפכא ומיהו את שהעדים הראשוני' נקרין עמו כשר דודאי הראשוני' בין עברים בין יונים אינם משנים מנהגם:

'''{{עוגן1|עד}} אחד עברי כו' שניהן פסולין.''' טעמא משום דחיישינן שמא הראשון מן עדי היונים גונדלית חתום ושינה מנהגו וחתם כדרך העברי שלפניו והשני חתם כדרכו וכן עברי השני כדרכו ונמצא על הראשון שלשה עדים ועל השני אינו אלא עד אחד והשני פסול או שמא עברי השני שינה מנהגו וחתם גונדלית כדרך היוני שלמעלה הימנו והיונים לא שינו מנהגם ונמצא עברי השני ושני יונים חתומין על השני ואין חתום על הראשון אלא עברי הראשון ומשום דלא ידעינן בהי מינייהו חתימי תלתא ובהי מינייהו לא חתים אלא חד שניהן פסולין:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הרחיק}} את העדים מן הכתב.''' בעלמא קאי כדגריס לה בפ' גט פשוט ומייתי לה הכא משום דלקמן:

'''{{עוגן1|פסול}}.''' משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר לעדים:

'''{{עוגן1|פחות}} מכאן כשר.''' דבשיטה אחת אין חשש דהא אין למדין משיטה אחרונה ולקמן מסיק לה דאפי' בשיטה ומחצה כשר:

'''{{עוגן1|חלק}} מקום ב' שיטין לענין אחר.''' כלומר אע"פ שלא הניח המקום חלק אלא שכתב בין שטר לעדים ענין אחר שלא מענין השטר:

'''{{עוגן1|אפי'}} כל שהוא.''' כלומר אפי' אין ענין האחר ממלא כל הב' שיטין אלא כל שהוא מהן. א"נ אפי' כל מקום שהוא אפי' בתוך השטר וכן משמע לעיל בפ' כל הגט:

'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' דלאו דוקא שיש כאן חלק בין כתב לעדים אלא אפי' כתב עליו ענין אחר פסול דקתני עד אחד עברי כו' וכדפרישי' במתני' שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני ונמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:

'''{{עוגן1|ועברי}} גבי יוני לא בענין אחר הוא.''' דודאי כענין אחר מיקרי וכהפסק בין הכתב להעדים ומשום האי טעמא שניהן פסולין כר' שמעון בר בא:

'''{{עוגן1|התחיל}} בסוף שתים.''' אהרחיק ב' שיטין קאמר דדוקא ב' שיטין שלמות פסול אבל אם התחיל לחתום בסוף שיטה השניה כשר והא דקאמר וגמר בסוף ארבע לאו דוקא דאגמר לא קפדינן וכל היכא דבעי ליגמר אלא שהתחלה צריך להיות קודם ב' שיטין שלמות מן השטר:

'''{{עוגן1|כדי}} שיהו נקרין עמו.''' כלומר שצריך להיותם סמוכין לכתב כדי שיהו נקרין כשאר השטר ולא יהא שום הרחקה והפסק ביניהן לשטר ופליג אברייתא דלעיל:

'''{{עוגן1|מלא}} שיטה.''' אחת כשר:

'''{{עוגן1|מלא}} חתימת יד העדים.''' כפי חתימת ב' עדים:

'''{{עוגן1|באיזה}} כתב משערין.''' חלק ב' שיטין שאמרנו:

'''{{עוגן1|מלא}} חתימת ידי עדים.''' כלומר כפי כתב העדים משערין ולקולא שכתיבת העדים יותר גסה מכתב הסופר וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר:

'''{{עוגן1|כדי}} לך ולך.''' ב' שיטין שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע"ג זה שאם יהיו בב' שיטין זה בעליונה וזה בתחתונה צריך שלא יגע למ"ד של התתתון בך' העליון והיינו ב' שיטין וד' אוירין:

'''{{עוגן1|חתימת}} יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך.''' כלו' אם אין בחתימתן לא למ"ד ולא ך' אם משערין כמו שאלו היה שם כמו שאול בן ברוך:

'''{{עוגן1|לכן}} צריכה.''' ודאי שכן הוא ולהכי צריכ' לאשמועינן דלעולם משערין באוירין אלו אע"פ שאין כאן בחתימתן לא למ"ד ולא ך':

'''{{עוגן1|שיש}} בו מחק או תלות.''' תיבות תלויות מגופו בתורף השטר שם הלוה והמלוה והמעות והזמן פסול אם לא חזר וקיימן כדלקמי':

'''{{עוגן1|שלא}} מגופו.''' אלא בטופס השטר כשר אפי' לא חזר וקיימן אלא שאין למדין מהן:

'''{{עוגן1|ואם}} החזירו מלמטה.''' שכתב ודין קיומן או שהחזיר התיבות האלו מלמטה אפי' הן מגופו כשר:

'''{{עוגן1|צריך}} להחזיר שתי שיטין מקום הכתב.''' כלומר אם יש כאן מקום חלק ב' שיטין צריך להחזיר בהן מקום כתיבת השטר בכאן ובכאן נכתב כדי שלא יהא חלק בין השטר לעדים:

'''{{עוגן1|צריך}} להזכיר ענינו של גט עמו.''' כלומר שצריך להחזיר גם מענינו של שטר עמו בשיטה האחרונה:

'''{{עוגן1|לא}} הזכיר.''' אפי' לא הזכיר מענינו של גט דס"ל למדין משיטה האחרונה ואין חוששין לזייף:

'''{{עוגן1|מחלפא}} שיטתיה דרבי בא.''' קשיא דידיה אדידי' דהתם בפ"ק קאמר עדים פסולין אינן נעשין כהרחק עדות כלומר אם הרחיק העדים מן הכתב ומלאוהו בעדים פסולין כשר שלא באו אלא להכשירו של שטר למלאות האויר ולא נתכונו להעיד ועכ"פ שמעינן דהרחק עדות פסול דחיישינן לזייף והכא קאמר הכין דאין חוששין:

'''{{עוגן1|תמן}} בשם רבי ירמיה קאמר והכא בשם רב.''' והתם גרים רבי יסא בשם רבי ירמיה:

'''{{עוגן1|קרא}} ערער.''' שטר שכתוב בו הנפק וקרא הלוה ערער לומר מזויף הוא שאע"פ שמקוים הוא חיישינן שמא זייף נמי לחתימת הדיינין וצריך עכשיו לקיימו:

'''{{עוגן1|שכן}} כו'.''' כלומר אם רוצה מקיימו ע"י שמכירין חתימת הדיינין:

'''{{עוגן1|אני}} אומר.''' רבי בא קאמר לה הכי אמר רב יהודה ואני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקיים כלומר אפילו לא מצא לקיים אלא חתימת עד אחד ודיין אחד מצטרפין והכא גרסינן הא דרבי מנא דכתוב לקמן בספרי הדפוס:

'''{{עוגן1|ויאות}}.''' ושפיר כן שהרי אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד מקוים כלומר דהא סגי בקיום אחד מהן או בחתימת העדים או בחתימת הדיינין וא"צ להכיר את שניהן והילכך באחד מהעדים ואחד מהדיינים נמי סגי דמצטרפין הן:

'''{{עוגן1|יהב}} רשו לכתובא.''' הרי שנתן רשות לשופר לכתוב השטר ולעדים שיחתומו ולא כתבוהו באותו יום אלא איחרוהי שההלואה היתה בא' בניסן והן כתבו בתשרי:

'''{{עוגן1|צריכין}} העדים לכתוב כי' ואנו איחרנו את זמנו.''' משום דחיישינן שמא יפרע לו קודם תשרי ויאמר אבדתי השטר ויכתוב לו שובר ואח"כ יוציא השטר לזמנו ויאמר עכשיו שלוית ממני:

'''{{עוגן1|אשרת}} הדיינין.''' קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מחתימת העדים כשר וכגון דטייטי ליה בדיו בין העדים לקיום דבדיינים ליכא למימר אטיוטא חתמו אבל בעדים לא מהני הכי דאתי למימר אטיוטא חתום:

'''{{עוגן1|צריכין}} הדיינין לכתוב.''' בהנפק אישרנוהו במעמד פ' ופ':

'''{{עוגן1|כדי}} שלא יהו מצויין להזים.''' שלא יבאו לשקר אבל עכשיו ישאלו לפ' ופ' אם היו באותו מעמד. א"נ שלא יהא הלוה יכול להזימן:

'''{{עוגן1|מעתה}}.''' אם תחוש לכך א"כ אפי' באיזו יום כו' יכתבו אלא לא צריך דלא חיישינן שמא יבא הלוה להזים לב"ד:

'''{{עוגן1|גזר}} דין.''' פסק דין אחד יצא מלפני רב על שטר מקוים ולא היה כתוב כך במעמד כו' והכשיר:

'''{{עוגן1|צריכין}} הדיינים מכירין.''' את בעלי הדינין שלא יערימו לזייף שם הלוה בשם אחר ויוציא אח"כ פסק דין על אותו האחר כדאמר מעשה היה וזייפו:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>