עריכת הדף "פני משה/גיטין/ו/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|האומר}} התקבל.''' אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:

'''{{עוגן1|לא}} יחזור.''' דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:

'''{{עוגן1|אלא}} הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור.''' כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה:

'''{{עוגן1|אף}} האומרת טול לי גיטי.''' ולשון קבלה הוא והלכה כרשב"ג:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בכל}} אתר את אמר התקבל כזכה.''' דאע"ג דבהולך פליגי תנאי בפ"ק אי כזכה דמי או לא בהתקבל כ"ע מודו דכזכה דמי והכא את אמר התקבל כהולך דקתני בשניהם אם רצה לחזור יחזור:

'''{{עוגן1|שנייה}} היא.''' הכא שזכין לו לאדם שלא בפניו אבל אין חבין אלא בפניו וגט חוב הוא לה ולפיכך אפי' בהתקבל יחזור:

הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש ואינו חוב לה ומתני' סתמא קתני ומשני אני אומר שמא חזרה בה ואינה רוצה להתגרש:

'''{{עוגן1|הא}} תנינן.''' סוף פרק ב' האשה עצמה מביאה את גיטה ומוקמינן התם בדשוויה הבעל שליח להולכה עד דמטיא להתם והכא נמי ניחוש לומר שמא חזרה בה אחר שקיבלתו מהבעל וגיטא לא הויא עד דאתייא להתם:

'''{{עוגן1|תמן}}.''' שאני התם שהיא חבה לעצמה מתחילה מדעתה וקיבלה הגט ולפיכך אין אנו חוששין שמא חזרה קודם שתבא לב"ד ותאמר בפ"נ ובפ"נ אבל הכא שלא מדעתה הוא בשעה שאמר הבעל לשליח התקבל וחוב הוא לה:

'''{{עוגן1|אמרה}}.''' לשלוחה הבא לי גיטי והלך השליח ואמר להבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי ונתן לו סתם:

'''{{עוגן1|אע"פ}} שהגיע לידה אינו גט.''' כדמפרש טעמא לפי שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת כלו' דבדיבורא דשליח קסמיך וכי יהיב ליה הבעל אדעתא דשליחות קבלה יהבוה ניהליה ולאו אדעתא דהולכה:

'''{{עוגן1|והיא}} אינה מתגרשת אלא מדעתה.''' כמה שאמרה היא להולכה דהא לא עבדה לי' שליח לקבלה והילכך אינו גט כלל:

'''{{עוגן1|והא}} דתנינן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט כו'.''' ה"פ דקתני במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור שנתגרשה מיד בקבלתו של זה ולפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך אם רצה לחזור יחזור ואינו גט עד שיגיע הגט לידה וכי מטא גיטא לידה מיהא מיגרשה ואמאי הא לדידך דקאמרת היא אינה מתגרשת אלא מדעתה כמו שהיא אמרה לשליח וה"נ אפי' הגיע הגט לידה אינו גט:

'''{{עוגן1|שהיא}} סבורה כו'.''' בלשון תמיה כלומר וכי על דעת השליח היא מתגרשת הרי היא אינה מתגרשת אלא מדעתה ואיהי שליח לקבלה שווייה. א"נ סבורה היתה שהשליח יעשה כמו שציוותה עליו והרי אינה מתגרשת אלא בקבלה והכא דלאו שליח לקבלה הוא שהרי הבעל אמר אי איפשי וא"כ תיבטל השליחות לגמרי ואפילו משהגיע לידה:

'''{{עוגן1|ביודע}} הלכה.''' ומשני שאני הכא שהבעל יודע הלכה דאין יכול לעשות שליח לקבלה ויודע לומר התקבל וזכה בהולך כלומר אפי' אמר לו התקבל לחוד ודאי דעתו לומר התקבל זוכה לה להוליך לה הגט לידה והכא דאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך שליח להולכה שוויה ומכי מטא לידה מיגרשה אבל בהא דרב נחמן אדיבורא דשליח קא סמיך דאיהי שליח לקבלה שוויתיה ובאמת לא הוי שליח לקבלה ואיהו לא מצי משוי שליח לקבלה והילכך אע"פ שהגיע גט לידה אינו גט:

'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' לקמן קטנה כו' וכי מטא גיטא לידה מיהת מיגרשא ואמאי מעתה נימא סבורה היא שמא כו' כדלעיל דהא איהי שליח להולכה לא שווי' והכא הבעל לא אמר להשליח כלום ואמאי הוי גט:

'''{{עוגן1|ביודע}} שאין הקטן עושה שליח.''' וידע הבעל דלא הוי שליח כלל במה דשויתי' איהי וכי יהיב לי' גיטא גמר ונתן לשם הולכה אבל התם בדרב נחמן אדיבורא דשליח סמיך וטעי:

ר' זעירא בעי גרסינן הכא קודם מילתיה דרב הונא ובספרי הדפוס נתחלפה הגי':

'''{{עוגן1|עד}} כדון.''' עד כאן קאמר רב נחמן דאינו גט כשאמרה הבא לי והשליח אמר לו אשתך אמרה התקבל לי איפכא מאי אם אמרה התקבל לי והוא אומר לו אשתך אמרה הבא לי כלומר מי אמרינן טעמיה דר"נ דסבר אדיבורא דידיה קא סמיך וה"נ אדיבורא דידיה קא סמיך ושליח להולכה שווייה וא"כ כי מטא גיטה לידה הוא דמיתגרשה או דילמא בעלמא סבר ר"נ אדיבורא דידה קא סמיך והתם טעמא דעקר לשליחותיה ודאמר לא בעינא למיהוי שליח להולכה אבל הכא דגרע לשליחותיה שהיא אמרה לקבלה והוא אומר שרוצה להטריח אפי' להולכה אמרינן אדיבורא דידה קא סמיך ומכי מטי גיטא לידיה דשליח מתגרשת:

'''{{עוגן1|אשכחתני}} על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר גרסי'.''' וכן הוא בתוספתא פ"ד ופליגא אדר"נ דאמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דמיגרשא:

'''{{עוגן1|רב}} הונא בשם רב אין האשה עושה שליח כו'.''' דהבעל מקפיד משום דבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל הגט בעצמה אבל כשהיא עושה שליח לקבל ממנו הא ידע ולא קפיד:

'''{{עוגן1|ולעתה}} בתריה.''' קיבלה ממנו וחזר אחריו הלכה זו מ' זימני:

'''{{עוגן1|והא}} תנינן כו' ת"ל ונתן ונתן.''' תרי זימני בפרשה מכל מקום וקשיא לרב הונא:

'''{{עוגן1|מה}} תני אי אפשי.''' מאן תנא במתני' דס"ל דוקא אם אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור רבי היא דתני:

ה"ג בתוספתא אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה כו' וכן הגי' בבבלי בפלוגתא דרבי ור' נתן והילך מלבד לא גריס בבבלי בפלוגתייהו:

'''{{עוגן1|הילך}} הוליכו לה כו'.''' ואמר לו הבעל באחד מלשונות הללו אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר' כדקאמר בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:

ה"ג רבי נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי כו'. וכן הוא במס' מ"ש והכי הוא בתוספתא ושם גריס רשב"ג במקום ר' נתן:

'''{{עוגן1|וקשיא}} על דרבי.''' דקאמר בהילך נמי אם רצה לחזור לא יחזור ואמאי והא הילך מן דיבורי משמע כלומר הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ואם רצה להחזיר יחזיר:

'''{{עוגן1|וקשיא}} על דר' נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר.''' בתמיה כלומר דאדרבא תיקשי לך טפי אדר' נתן דהילך יותר משמע כפי דיבורה ומתגרשת בקבלתו מיד ואמאי קאמר ר' נתן זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור דמשמע דוקא באלו אבל בהילך יחזור ואמאי והא הילך לפי דיבורה משמע:

'''{{עוגן1|נעשה}} שלוחו ושלוחה.''' היכא דקאמר' היא התקבל לי והבעל אומר הולך שלוחה ושלוחו הוא דמספקא ליה אי הולך כזכי דמי או לא:

'''{{עוגן1|מגורשת}} ואינה מגורשת.''' כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:

'''{{עוגן1|ואתיין}} אילין פלוגתא.''' דרבי ורבי נתן כפלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני:

'''{{עוגן1|ולא}} פירש.''' שזה גיטה או קידושיה:

'''{{עוגן1|ואתייא}} דרבי.''' דאמר בהולך אם רצה לחזור לא יחזור משום דס"ל לא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה ואפי' בהולך אמרי' מסתמא דעתו הילך כמה שאמרה כרבי יוסי דס"ל נמי אע"פ שלא פירש אמרי' דעתיה אדמעיקרא הוי:

'''{{עוגן1|ודר'}} נתן.''' דס"ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיים שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר השליח דשליח קבלה הוא כר' יהודה דאמר צריך לפרש שעל דעת הראשונה הוא נותן לה:

'''{{עוגן1|ואת}} מה בידך.''' ר' חגיי שאל לר' ייסא ואת מה בידך אם ס"ל נמי דהני תנאי כהני תנאי וא"ל דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי:

'''{{עוגן1|דאמר}} ר' זעירא מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרי'.''' לא נחלקו שם ר' יוסי ור' יהודה אלא אם הפליגי עצמן מענין גיטין או קידושין לעסוק בענין אחר קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדיבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דהוי גט או קידושין:

'''{{עוגן1|והכא}}.''' אבל הכא פלוגתייהו דרבי ור' נתן אפי' בעסוקים באותו ענין הבעל עם השליח דר' סבר הולך כזכה ואינו יכול לחזור ולר' נתן לאו כזכה דמי:

'''{{עוגן1|אף}} לענין מתנה כן.''' לר' הוא דקבעי:

אם במתנה נמי הולך כזכי דמי ואדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שנתן לו זה במתנה ואם הנותן אינו יכול לחזור בו:

'''{{עוגן1|תמן}}.''' שאני בגט דהתם התורה זיכתה בגיטה לעשות. שליח כדדרשינן מושלחה אבל במתנה אית לך למימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שלא יוכל הנותן לחזור בו:

'''{{עוגן1|ועוד}} מן הדא.''' דבהדיא קאמר ר' יוחנן בפ' הכסף האומר ליתן מתנה יכול הנותן לחזור בו ובהא ודאי הולך לאו כזכי דמי:

'''{{עוגן1|קם}} ר' יוסי.''' והקשה לר' יעקב וא"ל והן הוא הין צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא הן שלך צדק:

'''{{עוגן1|א"ל}} בשעה שאמרו.''' ליתן לו הין צדק היה כדאמר התם דבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה וע"ז קפדה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:

'''{{עוגן1|אמר}} לו.''' מעצמו להשליח הולך גט לאשתי ואחר שנתנו לידו חזר ואמר גט בתה גט אחותה הוא אינו גט דחיישינן שמא ביטל הגט:

'''{{עוגן1|תבעו}} השליח ואמר לו תן גט לאשתך.''' ומיירי שהאשה עשתה לו שליח לקבלה וכן הוא בהדיא בתוספתא ואמר הילך גט אשתי וחזר ואמר גט בתה גט אחותה ה"ז גט וטעמא דמילתא כיון דאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב ליה ואיהו קאמר ליה הילך דלכ"ע כזכי דמי כדפרישית ואין בדבריו אחרונים כלום:

'''{{עוגן1|זו}} דברי רבי.''' דס"ל לא עקר הבעל שליחות הקבלה שלה אלא דוקא באומר אי אפשי שתקבל אלא הולך אבל כל זמן שלא אמר אי אפשי לא כדלעיל:

'''{{עוגן1|אבל}} חכמים אומרים באומרת.''' מתחילה להשליח יהא הגט הזה לי בידך בהא הוא דאין הבעל יכול לחזור דכבר זכה לה השליח אבל אם לא אמרה לו כן אפילו לא אמר הבעל אי אפשי אלא הילך סתם אם רצה לחזור חוזר:

'''{{עוגן1|הלכה}} כר"ג.''' במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:

'''{{עוגן1|והוא}} שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'.''' כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:

'''{{עוגן1|מה}} ופליג.''' אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:

שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:

'''{{עוגן1|שנייא}} הוא יהא לי בידך.''' דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:

'''{{עוגן1|אנא}} ידע רישא וסיפא.''' אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:

'''{{עוגן1|מחלפא}} שיטתי' דרב.''' דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>