עריכת הדף "פני משה/גיטין/ב/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המביא}}.''' בפני נכתב כ ו ל ו ובפני נכתב חציו. אחד מן העדים חתם בפני:

'''{{עוגן1|נכתב}} חציו כו' פסול.''' ודוקא חציו האחרון אבל בפני נכתב חציו הראשון שיש בו שם האיש ושם האשה והזמן שהוא עיקר הגט כשר וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה אלא אם שמע קול הקולמוס עובר על הנייר בלבד תו לא צריך:

'''{{עוגן1|אחד}} אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול.''' אם הגט יוצא מתחת יד אחד מהם דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו אבל אם הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר ששנים שהביאו גט אינם צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם:

'''{{עוגן1|שנים}} אומרים בפנינו נכתב וא' אומר.''' השלישי אומר בפני נחתם פסול בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהן:

'''{{עוגן1|ור'}} יהודה מכשיר.''' אפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהן ואין הלכה כר' יהודה:

'''{{עוגן1|ושנים}} אומרים בפנינו נחתם כשר.''' ואפילו יוצא מתחת יד אחד הואיל ונתקיים ע"י שנים המעידין על החתימה:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ניחא}} בפני נכתב אבל לא בפני נחתם.''' דפסיל שהחתימה היא העיקר אלא בפני נחתם אבל לא בפני נכתב אמאי פסיל כלום קיומו של הגט אלא בחותמיו והרי הוא מעיד על החתימה:

'''{{עוגן1|אלא}} כר'יודה.''' מתניתין כרבי יודה היא דפוסל בטופסי' לקמן בפ"ג הלכה ב' דת"ק מכשיר לכתוב הטופס שלא לשמה מפני תקנת הסופ' שיהו מזומנים לו ובלבד שיניח התורף מקום האיש והאשה ומקום הזמן ורבי יודה פוסל כדמפרש התם טעמא דקסבר כתיבה לשמה נמי בעינן וגזרינן טופס אטו תורף והילכך בפני נחתם אבל לא בפני נכתב נמי פסול דחיישינן שמא טופס הגט כבר כתוב היה שלא לשמה:

'''{{עוגן1|ודר'}} יודה בח"ל במגרשו בא"י.''' בתמיה כלומר דדחי לה הש"ס דהיכי מצית מוקמי' לה טעמא דמתני' אליבא דר' יודה דהא דהצריכו לומר נמי בפני נכתב גזירה משום טופס דא"כ מילתיה דר' יודה דוקא בנכתב בח"ל ומגרש בא"י כדקתני במתני' המביא גט ממדינת הים:

'''{{עוגן1|ויש}} טופסי גיטין בח"ל במגרש בח"ל.''' מסקנת הקושיא היא דלדידך היכא דנכתב בח"ל ומגרש בח"ל והיינו באותה מדינה שאז א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ בתמיה וכי סלקא אדעתך דבכה"ג ר' יהודה מכשיר בטופסי גיטין דלא חשו חכמים גם במגרש בח"ל באותה מדינה להצריך לומר בפ"נ ובפ"נ:

'''{{עוגן1|עד}} שידע שהוא גט אשה כו'.''' אלא דהיינו טעמא מפני שצריך לידע שהוא גט אשה ושהוא נעשה שליח לזה:

'''{{עוגן1|ולא}} היה יודע שהוא גט אשה.''' כלומר דחיישינן שמא לא ידע בשעת מעשה שהוא גט אשה ולפיכך הצריכו חכמים עד שיכתוב ויתחתם כולו בפניו והילכך צריך להעיד נמי על הכתיבה:

'''{{עוגן1|אם}} היה נכנס ויוצא.''' השליח אף על פי שלא היה שם במקום אחד מתחילת הכתיבה עד סופה מותר:

'''{{עוגן1|אלא}} נתייחד.''' שנתייחד הגט ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה מהו מי חיישינן שמא החליף הבעל ולא זהו הגט שנכתב בפניו:

'''{{עוגן1|נישמעינה}}.''' לזה מן הדא דקתני במתני' א' אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול וטעמא מפני שאחד כו' שאין כאן אלא א' המעיד על הכתיבה ואחד על החתימה אבל אם זה שאומר בפני נכתב אומר בפני נחתם אע"פ שהוא מעיד שנתייחד הגט ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר דאל"כ לאשמועינן רבותא טפי:

'''{{עוגן1|חציו}} מתקנה וחציו מדבר תורה.''' כדמפרש ואזיל אמר בפני נכתב ובפני נחתם כו' כלומר דמכיון שנתייחד ברשות בעלים לא מקיימה תקנתא דרבנן דאיכא חששא שמא הוחלף הגט אלא דמן התורה אינו צריך לקיום ולא לומר כלום דעדים החתומין על השטר כמי שנחקר' עדותן בבית דין דמי והיינו נמי כעין בעיא דרבי יוסי ופשיט ליה ממתני' כדלעיל:

'''{{עוגן1|רבי}} אבין בעי.''' אבפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו דמתני' קאי דקתני פסול ואם הוא מעיד על חתימת עד אחד שחתם בפניו ושנים אחרים מעידין על חתימת עד השני שמכירין חתימתו מהו מי אמרינן דבעינן או כולו בתקנת חכמים שהוא עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים או כולו בקיום הגט והיינו עדים שמעידין על החתימה והכא חציו בתקנת חכמים וחציו בקיום הגט ולאו כלום הוא או דילמא לא שנא:

'''{{עוגן1|בבלייא}} אין כשר אלא זה.''' אין לך יותר מובחר מזה דמי איכא מידי דאלו אמר חד כשר והיינו השליח דאילו מסיק ליה לכולא דיבורא ואמר נמי בפני נחתם עד השני כשר והשתא דאיכא תרי שמעידין על חתימת השני מיבעיא:

לא אמר כך לא כך היתה השאלה דודאי בכה"ג כשר הוא אלא כך שאלו אם הוא מעיד על חתימת האחד ואני העד השני מהו והשיב לו שהוא פסול משום דנעשה בנוגע בעדותו שנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדות חתימתו:

'''{{עוגן1|היה}}.''' הגט מחותם בארבעה עדים והשליח מעיד על השנים ועל השנים אחרים אומר איני מכירן ואיני יודע מה עסקיהון מהו אם הן מעכבין הואיל וחתומים על הגט וצריך לקיים חתימתן או דילמא בהני תרי שהעיד השליח עליהן סגי וקאמר הש"ס דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל:

'''{{עוגן1|ריש}} לקיש אמר כשר והשאר על תנאי.''' כלומר משום דאמרינן לא עשאן עדים לכולן אלא שנים משום עדים והשאר על תנאי בעלמא והילכך אינו מעכב עד שיחתמו כולן בו ביום אלא דהוי כמו תנאי אחר בגט ומשיחתומו מקצתן אפי' למחר נתקיים התנאי והכא נמי אין צריך השליח להעיד על כלן דהואיל ומעיד על שנים שהן משום עדים סגי:

'''{{עוגן1|ר"י}} אומר פסול עד שיחתמו בו ביום.''' כלן דס"ל דכולן משום עדים הן וה"נ צריך השליח להעיד על חתימת כולן:

'''{{עוגן1|מה}} פליגין ביוצא מתחת ידו.''' אפלוגתא דר' יודה וחכמים במתני' קאי שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם פסול ור' יודה מכשיר ומפרש ר' אמי דבמה פליגין בשהגט יוצא מתחת ידו של זה המעיד על החתימה לבדו ובהא פליגי דחכמים סברי אע"ג דהימנוהו רבנן לשליח כבי תרי אפ"ה הואיל והוא אינו מעיד נמי על הכתיבה פסול דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיים שטרות דעלמא בע"א מכיון דיוצא מתחת יד המעיד על החתימה ומוכחא מילתא דלקיומי אתא ומאן דחזי קסבר כל שטרות נמי בעד אחד מקיימי ור' יהוד' סבר לא גזרינן:

'''{{עוגן1|אבל}} ביוצא מתחת ידי אחר.''' מעדי הכתיבה כלומר שיוצא נמי מיד האחר ששניהם הביאו אף רבנן מודו שהוא כשר דקסבר שנים שהביאו גט ממדה"י אינן צריכ' לומר בפ"נ ובפ"נ שהרי עדים מצויים לקיימו ושנים שהביאו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו ביה רבנן:

'''{{עוגן1|ר'}} חנניה דר' אמי.''' אמר נמי כר' אמי:

'''{{עוגן1|א"ר}} זעירא.''' פליג דמפרש בשיוצא מיד שניהם פליגי ואפ"ה פסלי רבנן דקסברי טעמא דהצריכו בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין בקיאין לשמ' ושנים שהביאו גט ממדה"י נמי צריכין לומר והני לאו כלום קאמרי דמאן דמעיד על הכתיבה לא מעיד על החתימה כדמפרש רבי זעירא לקמן והילכך פסול ור' יודה סבר דטעמא הוא לפי שאין העדים מצויים לקיימו והילכך שנים שהביאו אינן צריכין לומר ולא איכפת לן כלום בעדותן דהני וכשר:

'''{{עוגן1|אבל}} ביוצא מתחת ידו.''' של זה המעיד על החתימה לבדו אף ר' יהודה מודה שהוא פסול הואיל ואין כאן אלא אחד שהביאו והוא אינו מעיד כ"א על החתימה:

'''{{עוגן1|מתיב}} ר' זעירא לר' אימי אם ביוצא מתחת ידו ר' יהודה מכשיר גרסינן אפילו בקמייתא.''' נמי ליפלוג ר' יהודה כלומר לדידך דרבי יודה מכשיר אפי' ביוצא מתחת ידו של המעיד על החתימה לבד אם כן ליפלוג נמי ברישא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דכשר לר' יודה בשלמא לדידי טעמא דרבי יודה דמכשיר הכא משום שיוצא מתחת יד שניהם וקסבר שניהם שהביאו א"צ לומר אלא לדידך דמכשיר ר' יהודהי אפי' ביוצא מתחת יד עד המעיד על החתימה קשיא מ"ט לא פליג ר"י נמי ברישא:

'''{{עוגן1|אייתי}} ר אמי לר' יונה חמיו ותנה ליה.''' חדא ברייתא דקתני הכי דר"י מכשיר אף ברישא:

'''{{עוגן1|לישן}} מתניתא.''' ל' התוספתא מסייעא לר' זעירא דלא פליג אלא בסיפא ביוצא מתחת יד שניהם הוא דמכשיר דקתני בתוספתא שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם רבי יהודה מכשיר בזה דמשמע דוקא בזה הוא דפליג ר"י אבל באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם מודה ר' יודה שהוא פסול:

'''{{עוגן1|וקשיא}} על דר' זעירא אם ביוצא מתחת ידי אחר.''' נמי פסלי רבנן בהדא לא עשו אותו כשנים בתמיה דהא הימנוהו חכמים לשליח כשנים והכא שנים שהביאו אמאי פסול. ומשני אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה והיינו כדפרישית לעיל דבעינן שזה שהוא מעיד על הכתיבה הוא עצמו יעיד על החתימה והכא אותן השנים מעידין על הכתיבה ולא על החתימה והשלישי מעיד על החתימה ולא על הכתיבה והילכך לאו כלום הוא דקסברי שנים שהביאו גמי צריכין להעיד על הכתיבה ועל החתימה:

'''{{עוגן1|ר'}} יסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו.''' אסיפא דמתני' קאי א' אומר בפני נכתב ושנים אומרי' בפנינו נחתם כשר ודוקא ביוצא מתחת ידו של האחד המעיד על הכתיבה דהואיל וחכמים האמינוהו לשליח כשנים נעשה כשנים המעידין על הכתיבה ושנים על החתימה אבל אם יוצא מתחת ידי עדי החתימה פסול קסבר שנים שהביאו צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ והכא אין מעידין על הכתיבה:

'''{{עוגן1|והוה}} ר"ז מסתכל ביה.''' כמתמיה על דבריו:

'''{{עוגן1|למה}} את מסתכל בי.''' ואם אין דעתך כן אף אני חוזרני בי ואפי' יוצא מתחת ידי אחר של המעידין על החתימה כשר דשנים שהביאו א"צ לומר:

'''{{עוגן1|אתייא}} דר' יוסי כר' אימי.''' דמוקי למציעתא בשיוצא מתחת ידו של א' וה"נ לר' יוסי עד דלא יחזור ביה קודם שחזר מדבריו ומוקי להסיפא נמי בהאי גוונא:

'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' דלא היא אלא אפי' משחזר בו ר' יוסי שפיר נמי אתייא כר' אימי ומוקי למציעתא כרבי אימי דבשיוצא מתחת ידו פליגי והכא ביוצא מתחת עדי החתימה נמי כשר דשאני לן בין כתיבה בשנים לחתימה בשנים דהכא בשנים מעידין על החתימה כחה מיופה דהוי כשאר קיום ששנים מעידין על החתימה ולית כאן חשש דאתי לאחלופי בשאר שטרות והילכך אפי' ביוצא מתחת ידי עדי החתימה כשר:

'''{{עוגן1|וכתיבה}} בשנים אין כחה מיופה.''' אבל מציעתא שנים אומרים בפנינו נכתב אין כחה מיופה כשאר קיום והילכך פסול לרבנן כשיוצא מתחת יד עד החתימה לבד משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות בקיום עד אחד כר' אמי לעיל:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>