עריכת הדף "פני משה/בבא קמא/י/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הגוזל}} ומאכיל את בניו ומניח לפניהם.''' או שמניח לפניהם הגזילה קיימת:

'''{{עוגן1|פטורין}} מלשלם.''' אם אכלוה לאחר מיתת אביהם פטורין מלשלם דהא אינהו לא גזול מידי ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב והגזילה ליתא בעיניה וכגון שאכלו לאחר יאוש דאי לאו הכי הוו כמו שגזלו הם אבל כי איאוש ואין הגזילה קיימת פטורין דאלו לא אכלוה והיא בעינה חייבין להחזיר דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי בלא שינוי רשות לא קני:

'''{{עוגן1|אם}} היה דבר שיש בו אחריות נכסים.''' כלומר ואם הניח להם אביהם קרקעות שהם דברים שיש בהן אחריות חייבין לשלם אע"פ שכבר אכלוה. זהו מדינא דגמרא אבל לאחר שתקנו דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח חייבין לשלם מממון שהניח להן אביהן בין מדבר שיש בו אחריות נכסים בין מדבר שאין בו אחריות נכסים בין אכלו לפני יאוש ובין אכלו לאחר יאוש ואם לא הניח להם אביהם כלום בזה יש חילוק שאם אכלו הגזלה לפני יאוש חייבין לשלם משלהם ואם לאחר יאוש אכלו פטורין מלשלם:

'''{{עוגן1|אין}} פורטין.''' אין מחליפין סלעים בפרוטות:

'''{{עוגן1|לא}} מתיבת המוכסין.''' ליטול פרוטות מן התיבה שנותנין בה מעות המכס:

'''{{עוגן1|ולא}} מכיס של גבאי.''' המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל ודוקא במוכס עכו"ם או מוכס ישראל העומד מאליו או אפילו מוכס המלך ואין לו קצבה שלוקח מה שירצה אבל מוכס ישראל העומד מחמת המלך ויש לו קצבה שלוקח דבר קצוב בחוק המלכות ואפילו המלך עכו"ם אינו בחזקת גזלן דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שהמבריח עצמו מן המוכס הזה עובר על לא תגזול:

'''{{עוגן1|אבל}} נוטל הוא.''' פרוטות מתוך ביתו של מוכס הגזלן ממעות שלו:

'''{{עוגן1|או}} מן השוק.''' אם יש לו מעות בשוק שאינם מתיבת המוכס ואם חייב אדם פרוטות למוכס בחצי דינר ואין לו פרוטות ונותן לו דינר כסף מקבל ממנו פרוטות בשוה חצי דינר ואע"פ שהן מתיבת המוכס מפני שהוא כמציל מידו:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא דמציעא סוף פ"ה:

'''{{עוגן1|ועשה}} תשובה חייב להחזיר.''' כלומר לא יצא ידי שמים עד שיחזיר:

'''{{עוגן1|מת}}.''' ולא עשה תשובה והניח מעות הרבית לפני בניו:

'''{{עוגן1|יכין}} וצדוק ילבש.''' על הרשע נאמר באיוב שהרשע יכין וצדיק נהנה ממנו ואין הבנים חייבין להחזיר:

'''{{עוגן1|פרה}} וטלית.''' שהוא דבר מסוים ונראה לכל חייבין להחזיר כדמפרש טעמא:

'''{{עוגן1|אזל}} תנייה לגזילייא.''' כלומר מפני שהבריות אומרים זה הולך ומתהנ' או מתנאה מן הגזלה ודבר מגונה הוא תנייה מלשון נוי ומתנאה:

'''{{עוגן1|אם}} הי' דבר שיש לו אחריות.''' לפרושי מתני' קאי:

'''{{עוגן1|בשהניח}} לפניהם.''' אביהם קרקע זהו מקרי דבר שיש לו אחריות וחייבין לשלם אבל לא הניח אחריות נכסים אע"פ שהניח לפניהם גוף הגזלה אין חייבין להחזיר כדלקמן:

'''{{עוגן1|ר"ל}} אמר בשהניח לפניהם גוף הגזלה.''' קיימת נמי חייבין להחזיר:

'''{{עוגן1|רב}} אמר יורש כמשועבד.''' דין היורש כדין הלוקח דהוי נכסים משועבדין ואין מלוה ע"פ נגבית מהן וכך אינה נגבית מן היורשין. ופלוגתא דרב ושמואל לקמן פ"ק דב"מ וכן מייתי להא דרב בפ"ג דגיטין הלכה ז':

'''{{עוגן1|שמואל}} אמר דאיקני.''' כמו דייקינא כלומר הכי דאיקנא ותנינא דדוקא הוא דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים הוא דקאמרינן הא מבני חורין גובה ואפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כמשועבד הוי:

'''{{עוגן1|ולית}} היא פליגא.''' מתני' על רב דקתני אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם וקס"ד דאגזלה קאי והא לרב רשות יורש כרשות לוקח הוא:

'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' דבר שיש בו אחריות דקתני שהניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבדו להנגזל. וכן יש לפרש בניחותא ולית היא פליגא מתני' על רב דהוא פתר לה אחריות היינו שהניח להם אחריות נכסים וכר' יונתן:

'''{{עוגן1|ואפילו}} כשמואל לית היא פליגא.''' וכן מוקמינן להמתני' דאפילו כשמואל אתיא דאיהו ס"ל מנכסים משועבדים דייקא אבל מב"ח גובה אפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ואיהו פתר להמתני' כר"ל בשהניח לפניהם גוף הגזלה קיימת וחייבין להחזיר ולר"ל ולשמואל הא דקתני ברישא ומניח לפניהם פטורין מלשלם בשאכלוה מיירי:

'''{{עוגן1|מוציאין}} מראשון.''' הוא חייב לשלם אבל אין מוציאין מן השני דקנאו בשינוי רשות:

'''{{עוגן1|אף}} מן השני.''' ורצה מזה גובה רצה מזה גובה:

'''{{עוגן1|אף}} ר' חייא כדעתיה.''' דר' יוחנן דשמעינן מהא דתני בתוספתא דס"ל נמי דמוציאין אף מהשני כדמייתי האי ברייתא לקמיה:

'''{{עוגן1|נתחלפו}} לו כליו.''' תוספתא דמכילתין פ"י ושם נשתבשה הגי' וצ"ל כדהכא שהיא עיקרית:

'''{{עוגן1|ישתמש}} בהן.''' שהרי אומן מדעתו נותן לו ומותר להשתמש בהן עד שיצא זה בעל הכלי ויבקש את שלו ויטול ממנו:

'''{{עוגן1|בבית}} האבל ובבית המשתה.''' דשלא מדעת הוא אל ישתמש בהן אלא יצא הוא ויבקש את שלו ליטול מיד מי שהן בידו וקתני מיהת דבעל הכלי נוטל את שלו מיד השני וא"צ לחזור אחר האומן שנתן לו וש"מ דר' חייא כר' יוחנן ס"ל דרצה גובה אף מהשני שהטלית בידו:

'''{{עוגן1|לא}} הוה ר' חייא חביבי פתר לה וכו'.''' כלומר דר' בא דחי לה דמהתם לאו מוכחא כר' יוחנן דהא ר' חייא מפרש לה דלא מיירי אלא כגון הדין בר קורא שם האומן אשר היה בימיהם:

'''{{עוגן1|שכל}} הנוטל מאצלו וכו'.''' וכלומר דשאני התם דה"ט דישתמש בהן משום דאמרינן דהכל הוא ברשות הוא והאומן נתן לו ברשות וברצון של בעל הכלי שציוה לו למכור או להחליף וכשיבא בעל הכלי נוטל את שלו מיד זה דאפשר שחוזר בו עכשיו ואינו רוצה להחליף ולמכור וה"ז לא קנה עדיין הכלי וצריך להחזיר לו אבל הכא גבי גזלן מנא ידע זה שאינו שלו והוא קנאו מיד הגזלן בתורת מקח או בתורת מתנה ואיכא למימר דאף ר' חייא ס"ל דאינו חוזר אלא על הגזלן:

'''{{עוגן1|הגנבים}} שבאו במחתרת.''' לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט שהבא במחתרת משים נפשו בכפו ודרכו לבא בסיעת חבורה ולא כל אחד בפני עצמו:

'''{{עוגן1|חייבין}} להחזיר.''' משום דבסיפא קתני אם עשה אחד מהן תשובה א"צ להחזיר אלא חלקו ולא אמרינן הואיל ובחבורה אחת היו לא תועיל לו השבת חלקו לבד הלכך נקט ברישא דאם עשו כולן תשובה חייבין כולן להחזיר ואע"ג דמילתא דפשיטא היא:

'''{{עוגן1|ואם}} היה.''' הוא המוציא ונותן להן אינו יוצא י"ח עד שישלם ע"י כולן ואע"פ שהם כבר נטלו חלקן ואינם תחת ידו:

'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא שם ונוסחא אחרינא גריס התם:

'''{{עוגן1|הניח}} לפניהן.''' גזלה קיימת אפילו הן קטנים צריכין להחזיר:

'''{{עוגן1|אם}} אמרו הגדולים אין אנו יודעין.''' אפשר עשה אבינו עמך איזה חשבון והיה מגיע לו כפי הסך הזה או החזיר באחרונה אף גדולים פטירין ות"ק קאמר לה:

'''{{עוגן1|התיב}} ר' בא בר ממל.''' עלה הגע עצמך אם הניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבד להנגזל וכי כל הימנן של אלו לטעון אין אנו יודעין:

'''{{עוגן1|התיב}} רב המנונא.''' אפילו לא הניח להן קרקע נמי קשיא דהגע עצמך שהיתה הגזלה מפורסמת ונודע שבידן היא וכי כל הימנן לומר אין אנו יודעין:

'''{{עוגן1|התיב}} רב ששת.''' עוד קושיא אחריתא לדידך אם טוענין הגדולים אין אנו יודעין פטורין א"כ אפילו בקטנים אמאי חייבין ואם שאין יכולין לטעון יטענו הב"ד בשבילן ומה טעם אית לך מימר דבקטנים חייבין:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' מנא.''' ומשני הקושיא דהגע עצמך בגזלה מפורסמת דתיפתר שאין אנו יודעין שטוענין. כך היא טענתם יודעין אנו שערער אבינו עמך על עסק זה וזה החשבון ועמד עמך בדין אבל אין אנו יודעין מה יצא מלפני הב"ד ואפשר שאינו מגיע לך כלום לפי החשבון:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>