עריכת הדף "פני משה/בבא קמא/ט/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ונשבע}} לו.''' על שקר והודה:

'''{{עוגן1|יוליכנו}} אחריו אפילו למדי.''' דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו דגבי נשבע על שקר כתיב לאשר הוא לו יתננו:

'''{{עוגן1|לא}} יתן לא לבנו.''' של הנגזל ולא לשלוחו דלא הוי השבה עד דמטי לידיה:

'''{{עוגן1|אבל}} נותן הוא לשליח ב"ד.''' אם יש אחריות הדרך נותן הוא לשליח ב"ד ובזה יש לו כפרה מיד ואין צריך לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל:

'''{{עוגן1|ואם}} מת.''' הנגזל יחזיר ליורשיו דמהו דתימא לאשר הוא לו כתיב ואם מת לא קיים מצות השבה קמ"ל:

'''{{עוגן1|או}} שמחל לו על הקרן.''' לאחר שהודה מחל לו הנגזל את הקרן ולא מחל לו בפירוש גם על החומש:

'''{{עוגן1|חוץ}} מפחות שוה פרוטה.''' ולא חיישינן שמא יתייקר וישוב על שוה פרוטה ואפילו הגזל הוא בעין אין צריך לילך אחריו:

'''{{עוגן1|נתן}} לו את הקרן.''' לאחר שנשבע והודה לו שילם לו הקרן ועל החומש שנתחייב נשבע לו שנתן לו גם כן וחזר והודה שלא נתנו לו הרי זה החומש נעשה קרן ומשלם לו חומש על חומש חומשו של חומש:

'''{{עוגן1|חומש}} על חומש.''' שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה משלם חומשו וחומש שני וכן לעולם דכתיב וחמישיתיו יוסיף עליו התורה רבתה חמישיות הרבה לקרן אחד עד שיתמעט החומש האחרון פחות משוה פרוטה:

'''{{עוגן1|תשומת}} יד.''' הלואה:

'''{{עוגן1|עשק}} את עמיתו.''' שכר שכיר:

'''{{עוגן1|הרי}} זה משלם קרן וחומש.''' אם כפר ונשבע על שקר והודה בכל אלו משלם קרן וחומש ואשם:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כיני}} מתניתא.''' הא דקתני עד שיתמעט הקרן לאו הקרן ממש הוא אלא כן צריך לפרש עד שיתמעט חומש האחרון שאותו נקרא קרן עכשיו וכדפרישי' במתני' וקס"ד דלכל מילי הוי כקרן וכדיני' שצריך להוליך אחריו אפילו למדי. והיינו דקא מתמה ר' יונתן וכי בנתינת חומש הראשון נעשה זה החומש כקרן ממש דמסתמא קרי ליה התנא דמתניתין קרן בתמיה והא אנן תנן נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין צריך לילך אחריו ואת אמרת דבנתינת החומש נעשה כקרן וכן כל החומש מחומש וכי עדיפי הן מחומש הראשון לענין זה:

'''{{עוגן1|לא}} אתייא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן.''' כלומר ואי אמרינן דכקרן הוי לא אתיא אלא לדינים האלו:

'''{{עוגן1|בשעת}} עדים.''' אם עדים העידו על כפירת החומש לאחר שנשבע לו והודה וחזר וכפר ובאו עדים והעידו דאנן קי"ל דאין חומש בא אא"כ הודה מעצמו אבל ע"י עדים אינו משלם אלא קרן ולא חומש אבל חומש זה מאחר שנשבע עליו וכבר הודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר משתלם הוא ע"פ העדים כשאר קרן:

'''{{עוגן1|ובשעת}} הקרבן.''' וכן לענין דין שעת הקרבן וכלומר אין שעת הקרבן מעכב בו דדין החומש דאינו בא. אלא עם הקרבן לכפרה והיינו כשהודה ואם אין קרבן שלא הודה אלא שבאו עדים אין חומש אבל חומש זה לאחר שנשבע והודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר בו ואח"כ באו עדים אף על פי שאינו מביא קרבן עליו שהרי עכשיו ע"פ עדים הוא ואין קרבן על זה מכל מקום משלם הוא דכקרן הוא דמשתלם אפילו שלא בשעת הקרבן:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>