עריכת הדף "פני משה/בבא קמא/ז/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מרובה}} בדבר שיש בו רוח חיים וכו'.''' כדמפרש בגמרא:

'''{{עוגן1|אין}} הנוגב אחר הגנב וכו'.''' דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הנגב:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מנן}} תיתי ליה.''' מנא לן לרבית בתשלומי כפל אפילו בדבר שאין בו רוח חיים הא משור עד חמור עד שה. חיים וגו' כתיבי ואימא בעלי חיים אין מידי אחרינא לא:

'''{{עוגן1|מאם}} המצא תמצא.''' דריש לה לרבות כל דבר:

'''{{עוגן1|אין}} לי אלא שור וחמור ושה.''' ברייתא היא והאי תנא דריש לה מהגניבה לרבות דבר שאין בו רוח חיים כדלקמי' וה"ק אלו לא נאמר אלא שור וכו' ה"א דוקא שור וחמור ושה כלומר בהמה אין עופות לא כשהוא אומר חיים לרבות וכו' אפי' עופות:

'''{{עוגן1|הגניבה}}.''' והשתא מרבינן מהגניבה לרבות את המטלטלין כלומר כל דבר אפי' אין בו רוח חיים:

'''{{עוגן1|ולמה}} שור וחמור ושה.''' וכיון דמרבינן לכל דבר כל הני פרטי למה לי:

'''{{עוגן1|אם}} דבר שיש בו הנייה למזבח.''' כלומר דהא ליכא למימר דאיצטריכי פרטי למדרש בכלל ופרט וכלל דהגניבה כלל שור וגו' פרט חיים חזר וכלל דאכתי ליכתוב שור לחודיה וכ"ת אי הוה כתב שור לא הוה מרבינן אלא שה שכשיוצא בו קרב לגבי מזבח ולא הוה ידעינן דבר שאינו קרב למזבח א"כ אכתי קשה ניתני שור ושה וכלומר נכתוב שור ושה וניתני כמו ונשנה דליכתוב הני תרי פרטי ואנא ידענא מדכתב רחמנא ש"מ לאו למדרש כעין הפרט בדבר שקרב למזבח דא"כ שה למה לי אלא ע"כ מדכתיבי כל הני פרטי לדרשא קאתו וכדמסיק תני ר' ישמעאל וכו':

'''{{עוגן1|יצאו}} קרקעות.''' חד למעוטי קרקעות שאין מטלטלין וכגון שהיו כאן נטיעות המחוברין לקרקע וגנב מהן דאימעוט מתשלומי כפל:

'''{{עוגן1|יצאו}} עבדים.''' וחד למעוטי עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש שהוא משמשו ולא דמו להני שהוא נהנה מגופן ואימעוט מכפל:

'''{{עוגן1|יצאו}} שטרות.''' וחד למעוטי שטרות שאין גופן ממון ואינן עומדות אלא לראיה:

למה לא שנינו במתני' עוד שני דברים שיש בתשלומי כפל מה שאין בד' וה' וזהו בטוען טענת גנב בפקדון שטוען נגנב ממני ונמצא שהוא הגנב דאינו משלם אלא כפל:

'''{{עוגן1|בשותפין}}.''' וכן נמי שותפין שגנבו או שותף שגנב מחבירו משלמין את הכפל ואין משלמין תשלומי ארבעה וחמשה ולא משני הכא מידי:

'''{{עוגן1|תני}} וגונב מבית האיש ולא מבית האשה.''' בתמיה וכי להוציא אם גנב מבית האשה שאינו משלם את הכפל אלא מבית האיש ולא מבית השואל כצ"ל. וחסר זה כאן והכי איתא בברייתא דמייתי לה האי תלמודא בריש פ' ארבעה שומרין וגונב מבית האיש ולא מבית השואל. והכא לא מציין הש"ס כ"א רישא דברייתא כדרכו לפעמים לפי שהיתה שגורה בפיהם. וטרחתי לחפש אחר גופה דהברייתא ולא מצאתיה לא בתוספתא ולא בשום מקום ואפשר ברייתא דתני דבי לוי היא דשכיחא דמייתי לה האי ש"ס ומקשי עלה וכן מקשי עלה הכא לקמיה:

'''{{עוגן1|כל}} עצמו וכו'.''' כלומר דפריך מהיכי תיתי לן למדרש מהאיש למעט שאם גנב מבית השואל שיהא פטור מן הכפל אדרבה כל עצמו של הכתוב כאן רעהו אינו מדבר אלא אפי' בשומר חנם ומכ"ש בשואל ואת אומר הכין בתמיה וכלומר דודאי דפרשה ראשונה דכתיב בה וגונב מבית האיש בש"ח הוא דמיירי שאם נגנב ממנו ונמצא הגנב משלם כפל לבעלים ומכל מקום מהיכי תיתי לן למעט אם נגנב מבית השואל וכי רעהו דכתיב בפרשה לא שייך על השואל גם כן אדרבה כל עצמו של רעהו ודמשתעי בהאי דינא טפי שייכא בשואל מבשאר שומרי' ובפ"ח דשבועות פריך לה פירכא אחריתא דאימא למעוטי מבית ש"ש ושוכר אתי ומשני לה התם:

'''{{עוגן1|אין}} הגונב וכו' גנב ונגנב ממנו וכו'.''' בעיא היא לענין אם הבעלים עושין דין עם הגנב השני וכדמפרש ואזיל:

'''{{עוגן1|ותפסו}} בעלים את השני.''' לתבוע אותו בבית דין שישלם לו את הקרן ונשבע להן שלא גנב ואח"כ הודה ולענין תשלומי כפל לא קא מיבעיא לן דהא גנב מן הגנב הוא כי קא מיבעי לן לענין קרבן שבועה דמי אמרינן דהבעלים עושין דין עם הגנב השני וא"כ ממונא כפר מעיקרא וכשהודה מתחייב קרבן שבועה או אם נימא דאין הבעלים עושין דין אלא עם הגנב הראשון והוא חוזר וגובה מן השני וא"כ כפירתו מן השני מעיקרא לאו כלום הוא ואם הודה אח"כ אינו צריך להבי' קרבן שבועה ולא איפשטא:

'''{{עוגן1|ונמלך}} השני להחזיר.''' מה תקנתו דאי תימר שיחזיר לבעלים אפשר שאין מודיעין לגנב הראשון ויחזרו ויתבעו ממנו:

'''{{עוגן1|אין}} תימר יחזיר.''' הוא לגנב הראשון שגנב ממנו נמי אין תקנה לפי שלפעמי' הוא לא יודיע להבעלי' שהוחזרה הגניבה לידו ואף על גב שהגנב הראשון צריך עכ"פ לשלם להבעלים מ"מ הבעלים חפצין יותר בשלהן ושיוחזר להם הגניבה בעינה:

'''{{עוגן1|כיצד}} יעשה.''' שיהא לו תקנה לצאת י"ח השבת הגניבה יחזיר לבעלים בפני גנב הראשון:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>