עריכת הדף "פני משה/בבא בתרא/ב/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
מתני''''{{עוגן1|}}.''' ניפול. גוזל הנמצא בתוך חמשים אמה של שובך:

'''{{עוגן1|הרי}} זה של בעל השובך.''' דעד חמשים אמה מדדה הוא אבל לא יותר ולפיכך חוץ מנ' אמה ה"ז של מוצאו:

'''{{עוגן1|בין}} שני שובכות.''' בתוך חמשים של שניהם ובששניהם שוין במנין איירי לפיכך הולכין אחר הקרוב אבל אם היו יוני שובך האחד רבים הולכין אחר הרוב אע"פ שהוא רחוק:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הדא}} דתימר.''' הא דקתני במתני' קרוב לזה שלו דוקא בשאין דרך הרבים מפסקת בין שתי השובכת דליכא למיחש דילמא מרובא דעלמא נינהו:

'''{{עוגן1|אבל}} בזמן שמפסקת.''' דרך הרבים שם:

'''{{עוגן1|לא}} בדא.''' אמרו דהולכין אחר הקרוב משום דאיכא למיתלי בתר רובא דעלמא והוי של מוצאו:

'''{{עוגן1|הדא}} ילפא מההיא וכו'.''' בפ' אלו מציאות תנן בהלכה ד' אם היה משכירו לאחרים אפי' מצא בתוך הבית הרי אלו שלו קאמר התם הש"ס דבפונדק והיינו שהשכירו לג' בני אדם דכ"ע מודה שהוא של מוצאו וכדפרישית התם אהי פלוגתא קאי והשתא קאמר דהאי דינא דהתם ילפא מההיא דמתני' דהכא דדוקא במקום דאיכא למימר דההוא דנפל מיניה מייאש וכגון הכא בדרך הרבים מפסקת בהא הוא דאמרינן דשל מוצאו וכן התם דוקא שעשאו פונדק לג' בני אדם דכל חד וחד דנפל מיני' מייאש הוא דכל א' מהשנים האחרים יאמר אני לא מצאתי והילכך הוי של מוצאו אבל אם היה שנים חייב להכריז דבהא מאן דנפיל מיניה לא מייאש סבור ליכא אחרינא בהדיה למחר תבענא ליה וכדאמרינן בדינא דמתני' דהכא דהיכי דאין דרך הרבים מפסקת לא הוי של מוצאו אלא להקרוב:

'''{{עוגן1|וההיא}}.''' מתני' דהכא ילפא מן הדא דהתם שאם היו כאן שלשה שובכות דאיכא למימר כל חד וחד מייאש הוי של מוצאו כדאמרי' התם:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>