עריכת הדף "פני יהושע/בבא קמא/כח/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

<big>בגמרא אבל</big> '''הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו.''' עיין מה שאכתוב בזה בסמוך בתוס' בד"ה ונשוף באבן:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה אבל הוא עצמו פטור וכו' ובאפקריה לא מצי לאוקמי וכו' עכ"ל.''' הל' תמוה מאד דמה כוונתו בזה דמהיכי תיתי שיועיל לנו לאוקמי בדאפקריה ונ"ל ליישב הל' דכונתו שלא נפרש דהא דאמר רב הוא עצמו פטור מטעם קרקע עולם הזיקתו היינו דוקא למאי דאוקמי דאיירי דלא אפקריה וא"כ החיוב הוא משום ממונו ובזה דוקא פטר רב מטעם קרקע עולם אבל אפקריה שהחיוב הוא משום בורו יש לנו לחייבו שפיר אפילו על נזקי עצמו ואין לתמוה דאפקריה יהא חמור מדלא אפקריה דבור גופיה יוכיח דהיכא דמפקיר רשות חייב לרב ובדלא הפקיר פטור לפרש"י ונטעה בזה ממה שאמרו בסמוך ורב ה"מ היכא דאפקריה והנראה מזה לכאורה דבאפקריה מודה רב לשמואל דאדם חייב וכלים פטורים וא"כ תיקשי מאי דוחקיה דרב לאוקמי בדלא אפקריה בנזקי כלים ונוקמיה בדאפקריה ובנזקי גופו לכך כ' התוספות דלא מצינו לאוקמי בדאפקריה דא"כ לא מחייב על הכלים ולא על עצמו והכוונה דבכלים פטור דחמור ולא כלים ובנזקי עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתו וכוונתו דבאמת אפי' בנזקי בורו שייך לומר קרקע עולם הזיקתו כמ"ש רש"י דרב לטעמיה דאמר בור שחייבו התורה להבלו ולא לחבטו וק"ל:

<big>בגמרא</big> '''ורב ה"מ היכא דאפקריה.''' פי' דבדאפקריה מודה רב דאדם חייב והיינו בהאי גוונא דאבנו וסכינו ומשאו שהם עצמם עושים הנזק אבל כה"ג דמתני' שאין המים עושין הנזק אלא גרמא בעלמא פטור וכמ"ש רש"י ותוספות בסמוך:

<big>בתוספות</big> '''בד"ה ה"מ היכא דאפקרינהו וכו' עד סוף הדיבור תדע דפ' הפרה דחקינן לאשכח בור של שני שותפין עכ"ל פי' דהתם מקשה בגמ' למ"ד בור ברשותו פטור בור של ב' שותפין היכי משכחת לה ומדלא משני דמשכחת לה בהפקיר רשותו והפקיר בורו מוכיחין התוס' דכ"ע מודו בהא דפטור אבל באמת אין לזה סתירה לפירש"י דרש"י אזיל לשיטתו שפירש סוף דף מ"ט ע"ב טעמא דמ"ד בור ברשותו פטור היינו משום דמצי אמר כי אפקרי רשות' לאשתמושי אבל לא לחייב אנא בהזיקו וא"כ מהאי טעמא גופא יש לפוטרו אף בהפקיר ג"כ את בורו וא"כ מקשי הש"ס שפיר למ"ד בור ברשותו פטור אבל למ"ד חייב לעולם אימא לך דבהפקיר רשותו ובורו נמי מיחייב וק"ל ועיין מ"ש בפ' הפרה בריש דף נ' בל' רש"י:

<big>בד"ה</big> '''ונשוף באבן וכו' ומיהו ודאי לרב קשה וכו' הכי נמי נימא בעל האבן וכו' עכ"ל.''' אין מזה שום קושיא לרב דהא דהניח אבן אינו לא במשנה ולא בברייתא אלא מימרא דרבא שם אלא כוונת התוספות דמימרא דרבא לא אתיא ודאי אליבא דרב ומהאי דשור שדחף חבירו לבור לא קשה לרב דהתם שאני דאפשר שהשור היה עושה כל הנזק אפילו בלא הבור וכן משמע להדיא משא"כ בסוגיא דרב ודאי שאין המים עושין כלל הנזק באדם אלא קרקע עולם לחודיה הזיקתו וכן משמע להדיא דבלא מימרא דרבא יש לומר כן בפ' הפרה שם וק"ל:

<big>שם</big> '''ונשוף באבן וכו' אבל נתקל באבן ונשוף בקרקע פטור עכ"ל.''' אבל הרמב"ן בס' מלחמות בפ' הפרה כתב בשם הירושלמי להדיא דאפילו נתקל באבן ונשוף בקרקע חייב ועיין במ"ש שם:

<big>בד"ה</big> '''אמר רבה במתכוין וכו' רבה לא בעי לאוקמא במתכוין לשבר כו'.''' ולא ידענא מאי קשיא להו דממ"נ אי ס"ל לרבה דהלכה כרבי יהודא א"כ בפשיטות מצו למימר דרבה סברא דנפשיה קאמר דפשיטא ליה טובא דיש לחייב אפילו בנתקל כי היכי דפשיטא ליה מסברא דרבי מאיר מחייב אפי' באונס ואפילו אי ס"ל דהלכה כר"מ לפי ששנה רבי לשונו במשנתינו בלשון חכמים א"כ כ"ש שיש לנו לומר דרבא מסברא דנפשיה קים ליה דיש לחייב אפילו בנפשרה וממילא מהאי טעמא גופיה פשיטא ליה דר' יהודה לא פליג אלא בנפשרה אבל בנתקל מודה דאפושי פלוגתא לא מפשינן ודוחק לומר דעיקר קושית התוס' מההיא דפ' האומנין כיון דאכתי לא נחית להכי. ועוד דבלאו הכי בפשיטות מצו למימר דרבה לא מצי לאוקמא במתכוין לשבר דא"כ מאי קמ"ל והויא ליה למיתני סתמא ר' יהודא פוטר דבשלמא לאביי קמ"ל דפליגי נמי במפקיר נזקיו דר' יהודא פוטר ולא מחייב אלא מתכוון לזכות בחרסיה משא"כ לרבה ליכא למימר הכי דהא רבה קאמר לקמן בפ' הפרה דבור ברשות הרבים לכ"ע חייב ויליף ליה מקרא א"כ ממילא מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה מיחייב א"כ ע"כ הוכרח לרבה לפ' דמתכוון דקאמר ר' יהודא היינו מחכוון להורידה והנראה בזה דעיקר כוונת התוס' ליישב לישנא דגמ' דקאמר ה"ד מתכוון ואמר רבה מתכוין להורידה וקשיא להו דאיפכא ה"ל למימר ה"ד שאין מתכוין דהא במתכוון איכא גווני טובא דמחייב ביה בין מתכוון לשוברה בין מתכוון להורידה וע"ז כתבו התוס' שפיר משום דר"י אמילתא דר"מ דקאמר נשברה קאי ומדייק הש"ס שפיר ה"ד מתכוון פי' דבנשברה היכי משכחת לה מתכוון דנשברה ממילא משמע ואהא קאמר רבה דמשכחת לה שפיר דהיינו מתכוין להורידה:

<big>בא"ד</big> '''וא"ת והא ר"י אית ליה בפ' האומנין דנתקל לאו פושע הוא כו' עכ"ל.''' ובהא נמי לא ידענא מאי קשיא להו דהא התוספות גופייהו כתבו בפ' האומנין דאפילו למ"ד נתקל לאו פושע הוא נמי לא דמי' לאונס אלא כעין גניבה ואבידה מיהו לענין נזקין פשיטא ליה להש"ס דאין לחייבו אלא בפושע גמור כדמוכח מברייתא דבסמוך דמודה ר"מ ברוח שאינה מצויה דפטור אף על גב דרוח שאינה מצויה הוה כעין גניבה ואבידה ע"ש בלשון התוספות באריכות א"כ לפ"ז בפשיטות מצינן למימר דרבה דשמעתין דלא אסיק אדעתיה מהך ברייתא דלקמן דהא איתותב מינה א"כ שפיר מצי סבר דר"י מחייב בניזקין בכל מידי דדמי לגניבה ואבידה כי היכי דמחייב ר"מ אפילו באונס גמור ולכאורה היה נ"ל ליישב דמשמע להו להתוס' מלישנא דרבה אליבא דר"מ דנפשרה גופיה לא הוי אלא כעין גניבה ואבידה מדמסיק רבה ואפילו אזנה בידו משמע דאזנה בידו הוא דהוי' אונס גמור משא"כ בנפשרה וא"כ דנפשרה הוי' כעין גניבה ע"כ דנתקל הוי פושע גמור והיינו דקשה להו מפ' האומנין כן נ"ל לכאורה אלא דמלשון התוס' לא משמע כן וצ"ע ועיין עוד בסמוך:

<big>בד"ה</big> '''ואונס רחמנא פטריה ומפצע תחת פצע לא מרבינן אונס גמור עכ"ל.''' כוונתם בזה דלמאי דקי"ל לפי האמת דאין לחלק בין קטלא לנזקין דבכל ענין יש לפטור אונס מקרא דולנערה א"כ ע"כ קרא דפצע תחת פצע לא איירי באונס גמור משא"כ לפי שקלא וטריא דשמעתין אליבא דרבה ע"כ דקרא דפצע תחת פצע איירי אפילו באונס גמור דהא אפילו בנזקין גרידא מחייב רבה אפילו באזנה בידו דהוי אונס גמור מכ"ש באדם המזיק ועיין בסמוך:

<big>בגמרא</big> '''וכ"ת ה"מ לענין קטלא אבל לענין ניזקין חייב.''' משמע לכאורה דבכל ניזקין סבר רבה אליבא דר"מ דחייב אפילו באונס גמור. ויש לתמוה טובא דא"כ קרא דפצע תחת פצע מאי עביד לר"מ ול"ל דמהאי קרא גופיה יליף ר"מ ולא שאני ליה לר"מ בין נזקי גופו לנזקי ממונו דהא ודאי ליתא דהא רבה גופיה מסיק בריש פ' הכונס דמודה ר"מ בשן ורגל דסגי בשמירה פחות' דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה וכתבו התוספות והרא"ש בריש פירקין דמהכא פשיטא להו דבניזקין לא מחייב אלא בפושע גמור דומיא דש"ח וא"כ בשאר נזיקין נמי מאי חזית למילף מאדם המזיק לחומרא אדרבה נילף משן ורגל לקולא ועוד דהא אפילו בקרן גופיה שלא מיעטה התורה בשמירתו כמו בשן ורגל אפ"ה לא מצריך ר"מ אלא שמירה מעולה דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דומיא דגניבה ואבידה כמ"ש התוספות והרא"ש אבל באונס גמור ע"כ אפילו בקרן ר"מ גופיה מודה דפטור תדע דהא בסוף פ' שור שנגח ד' וה' פליגי ר"מ ור"י ורבי אליעזר במועד דלר"י סגי בשמירה פחותה ור"מ בעיא שמירה מעולה ור"א פליג אתרווייהו וקאמר דאין לו שמירה אלא סכין והיינו דמחייב אפילו באונס מכלל דר"מ פוטר באונס דאל"כ היינו ר"מ וא"כ הדרא קושיא לדוכתא היאך קאמר רבה הכא דר"מ מחייב בניזקין אפילו באונס גמור. והנראה ליישב בא' משני צדדים או שנאמר דהא דמחייב רבה אליבא דר"מ באזנה בידו דהיינו אונס גמור לאו אמתני' קאי דאיירי שהזיק לאחר נפילה דה"ל נזקי ממונו אלא רבה שמעתתא בעלמא קאמר דהיכא שאזנה בידו והזיק בשעת נפילה ממש שפיר מחייב ר"מ דה"ל אדם המזיק א"כ לר"מ קרא דפצע תחת פצע איירי באונס גמור משא"כ במתני' דאיירי בהיזק דלאחר נפילה ולא בשעת נפילה ממש וא"כ לא מיקרי אדם המזיק אלא נזקי ממון בהא ודאי לא מחייב ר"מ באזנה בידו דהוי אונס אלא דלרבה מיתוקמא מתניתין דוקא בנפשרה דדמי לגניבה ואבידה כמ"ש בסמוך בכוונת התוס' ולפ"ז א"ש טובא דהא דפליגי ר"מ ור"י בנפשרה דאזדי לטעמייהו דלתרווייהו יש לדמות בור לנזקי קרן מועד כמו שנראה להדיא מלשון חידושי הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל וכמו שאבאר בסמוך ולפ"ז לר"מ דבמועד בעי' שמירה מעולה כדיליף מקרא וכבר כתבתי דשמירה מעולה לא הוי' אונס גמור אלא כעין גניבה ואבידה מש"ה בבור נמי מחייב בכהאי גוונא בנפשרה דדמי לגניבה ואבידה כדפרישית ור"י נמי לטעמיה דבמועד סגי ליה בשמירה פחותה ולא מחייב ליה אלא בפשיעה א"כ מהאי טעמא גופא פוטר בבור בנפשרה דלא הויא פשיעה משא"כ במתכוין להורידה דהיינו נתקל דה"ל פושע מודה דחייב דהא שמירה פחותה מיהא בעינן דומיא דקרן כנ"ל נכון לפי השיטה שכתבתי בסמוך מסברא דנפשאי. משא"כ לפמ"ש בסמוך דלשון תוספות לא משמע כן אלא כמו שנראה מצורת השמועה דנפשרה ואזנה בידו חדא מילתא היא לפ"ז ע"כ מחייב ר"מ בנזקי בור אפי' באונס גמור כמו באדם המזיק ולפ"ז ע"כ צריכין אנו לפ' בענין אחר דרבה אליבא דר"מ מחמיר בנזקי בור טפי מבכל נזקין ואפילו טפי מקרן דשור המועד דהתם מיהא בשמירה מעולה סגי והכא בבור מחייב אפילו באונס גמור ואפשר דהטעם בזה כיון דבור מעשה אדם גרמו לו ותחלת עשייתו לנזק מדמי לה ר"מ לאדם המזיק והא דפשיטא ליה לרבה אליבא דר"מ הך מלתא משום דעל כרחיך ממתניתין דייק ליה כיון דמתכוון דר"י לרבה ע"כ לא מיתוקמא אלא במתכוון להורידה דדמי לנתקל דהוי כעין גניבה ואבידה ושאינו מתכוון דקאמר ר"י ע"כ היינו בנפשרה דהוי אונס גמור מכלל דר"מ מחייב באונס גמור וע"כ היינו משום דמדמה לה לאדם ודוק היטב ועיין בסמוך:

<big>שם</big> '''והתניא נשברה כדו ולא סלקו כו' עד ומודה ר"מ במעלה קנקנים וכו'.''' לכאורה משמע דעיקר קושיתו על רבה היינו מהך בבא דמעלה קנקנים דשמעינן מינה דמודה ר"מ ברוח שאינה מצויה דפטור וכבר כתבנו דרוח שאינה מצויה לא הוי אונס גמור אלא כעין גניבה ואבדה כמ"ש תוספות והרא"ש וא"כ מקשה שפיר ממ"נ אהא דמחייב רבה אליבא דר"מ באזנה בידו דהוי ודאי אונס גמור: <big>אמנם</big> '''לפי מאי שכתבתי בסמוך דע"כ רבה אליבא דר"מ לא מחייב אונס גמור אלא בבור דוקא ולא בשאר ניזקין וכן לשיטה ראשונה בגניבה ואבידה בבור וקרן א"כ מאי מקשה הכא ממעלה קנקנים דהא מצינן למימר דהא דקנקנים לא מיירי אלא בשעת נפילה ממש דהוי תולדה דאששפיר מודה ר"מ דפטור כדילפינן לקמן בריש פ' הכונס מקרא דאש בשמירה פחותה סגי דכתיב המבעיר עד דעביד כעין וביער וכדפשיטא לן נמי בכולה תלמודא דעל אש לא מחייב אלא ברוח מצויה ולהכי הוה א"ש טובא לישנא דברייתא דקתני רישא דפליגי ר"מ ור"י בנזקי בור ותולדתו ומחייב באונס גמור או במידי דדמי לאונס דנהי דבריש פ' הכונס משמע דבבור נמי איכא קרא דסגי ליה בשמירה פחותה מ"מ ע"כ לר"מ לית ליה הך דרשא וכי היכי דלא תימא דכמו שמחמיר ר"מ בשמירת הבור כמו כן יחמיר ג"כ בשמירת האש מש"ה קתני סיפא דבאש ותולדתה לא פליגי והיינו משום דר"מ נמי אית ליה קרא דהמבעיר דבעינן כעין מבעיר מיהו בהא מצינן למימר דלא משמע לתלמודא לאוקמי הך דקנקנים בשעת נפילה ממש דהוי תולדה דאש דא"כ תקשה הך ומודים דרישא דקתני מודים חכמים לר"מ באבנו סכינו ומשאו שנפלו ברוח מצויה דחייב ואי ס"ד דאיירי בשעת נפילה ממש א"כ מאי קמ"ל פשיטא דחייב דה"ל תולדה דאש ממש אלא ע"כ דאיירי לאחר נפילה דה"ל תולדה דבור וא"כ ע"כ ומודים דסיפא נמי איירי לאחר נפילה לבתר דנייח דה"ל תולדה דבור ועוד דדומיא דרישא קתני דקתני ולא סילקה ולא העמידה משמע דלבתר דנייח איירי ועלה קתני סיפא ומודים בקנקנים וא"כ מקשה שפיר דאפ"ה פוטר ר"מ ודו"ק:

<big>אלא</big> '''דלאחר העיון היטב יראה דהקושיא עדיין במקומה עומדת דהא לקושטא דמילתא באבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו והזיקו לבתר דנייח דחייב לאו משום דה"ל תולדה דבור ממש דהא איכא למיפרך מה לבור שכן מעשיו גרמו לו ואין כח אחר מעורב בו אלא דאפילו הכי מחייבינן בהו משום דילפינן להו בהצד השוה מבור ואש כדאיתא בגמ' בפ"ק דף ו' וא"כ לא מיבעיא לשיטת הפוסקים דכל מילתא דאתי מצד השוה יש ליתן קולת שניהם א"כ אין מקום לקושית הגמ' דהא איכא למימר דהא דפוטר ר"מ בקנקנים אפילו בתר דנייחי היינו בענין שלא היה פנאי לסלקו כיון דלא הוי תולדה דבור ממש אלא דאש ובור יהבינן להו קולת אש דפטור ברוח שאינה מצויה אלא דאפילו לשיטת הפוסקים דכל מלתא דאתי מצד השוה יש להם דין בור מכל מקום נראה ברור דלא שייך הא מלתא בגוונא דידן דעיקר דברי הרא"ש וסיעתו היינו בבור שנעשה ע"י רוח מצויה דאש אבל ברוח שאינה מצוי' כיון שמיעטה התורה בשמירת האש והתירו לו להניח אבנו סכינו ומשאו ברוח שאינה מצויה ואם הזיק אפי' בשעת נפילה פטור מכ"ש לאחר נפילה בעוד שלא היה פנאי לסלקו שאין שום צד סברא להחמיר בזה יותר מבזה ומכ"ש לפמ"ש בסמוך דהא דמחמיר ר"מ טפי בבור מבשאר נזקין היינו משום מעשיו גרמו לו ודמי לאדם המזיק וא"כ הכא הרי לא מעשיו גרמו לו אלא כח אחר מעורב בו ואפי' כח אחר נמי לא הוי שנפלו ברוח שאינם מצויה:

<big>ונלע"ד</big> '''ליישב דהא דאיתותב רבה מהך ברייתא לאו מהך בבא דסיפא דקנקנים לחוד איתותב אלא מרישא דברייתא והיינו לפי אותו השיט' שמשמע מצורת השמוע' דנפשרה הוי אונס גמור ובהא מלתא לחודי' הוא דפליגי ר"מ ור"י וא"כ מקשה שפיר מהך ברייתא דפליגי נמי ר"מ ור"י בנשברה ואי ס"ד דהך נשברה היינו נפשרה א"כ אמאי מחייב ר"מ בדיני שמים הא אנוס הוא וליכא למימר דמחייב משום דהיה לו פנאי לסלקה א"כ בדיני אדם נמי לחייב ובדאפקרינהו ליכא לאוקמי דהא בנפילת גמלו קתני וסתם גמל לא מפקר ליה ונהי דלקמן מוקמינן לגמלו נמי בדאפקריה היינו דזימנין דמשכחת לה בכה"ג אבל פשטא דברייתא משמע דאיירי בסתם גמלו דלא מפקר ליה וכן נראה מדשני ר"מ ור"י דברייתא מלישנא דמתני' ולא נקט להנך תרתי גבי מים וחרסית אע"כ כדפרישית וא"כ מקשה שפיר דע"כ הא דקתני ולא סילקו ולא העמידה היינו בדליכא פנאי לסלק והא דנקיט בכה"ג ולא נקיט שעת נפילה ממש היינו משום דא"כ בכדו הוי אדם המזיק ובגמלו לא משכחת לה שפיר מש"ה קתני ולא סילקו ולא העמידו ולעולם בדליכא פנאי ואפ"ה חייב ואי ס"ד דאיירי באונס גמור כדמוקי רבה א"כ אמאי מחייב ר' יהודא בדיני שמים אלא ע"כ דנשברה דקאמר ר"מ היינו נפשרה דהוי כעין גניבה ואבידה ומש"ה מחייב ר"י מיהא בדיני שמים ואע"ג דמלשון התו' דלקמן בשמעתין משמע דבמידי דהוי כעין גניבה ואבידה נמי לא שייך לחייב בדיני שמים מ"מ אין זה מוכרח דלקמן בפ' הכונס דף נ"ו כתבו התו' להדיא בד"ה כסויי כסיתי דבכה"ג שייך לחייב בדיני שמים כן נ"ל לפרש בשיטת המקשה דמבבא דרישא קשיא ליה והא דמייתי מסיפא דברייתא דקתני ומודים חכמים כו' ומודה ר"מ כו' היינו משום דמהכא בעי למידק שאין הכרח לאוקמי מתני' במתכוון להורידה אלא במתכוין לזכות בחרסיה כדמסיק אביי לקמן וכמ"ש התו' אבל א"א לפרש קושית המקשה בהא מלתא לחודא דא"כ לא שייכא הך קושיא כלל אהא דקאמר וכ"ת ה"מ לענין קטלא אבל לענין נזקין חייב אלא ע"כ כדפרישית ודוק היטיב:

<big>ומכל</big> '''שכן דאתי שפיר טפי לפי השיטה ראשונה שכתבתי לחלק בין נפשרה ובין אזנה בידו ולפ"ז מקשה מבבא דרישא אהא דקאמר רבה דנשברה היינו אפי' אזנה בידו דהוי אונס גמור וא"כ אמאי מחייב ר"י בדיני שמים דהא ר"י מסתמ' אנשברה דר"מ קאי ומהך בבא דסיפא מייתי לדחות אוקימתא דרבה בפירוש מתכוון דמתניתין דאיכ' לאוקמי שפיר לאחר נפיל' ובגוונא דברייתא גופ' ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

<big>בתוס'</big> '''בד"ה והתניא נשברה כדו כו' וא"ת ומאי פריך מולנערה כו' מ"מ אח"כ היה לו לסלק כו' עד סוף הדיבור.''' ונרא' דקושייתם בזה נמשך לדבריהם הקודמים שכתבו דמתני' לא איירי בשעת נפילה ממש ולפ"ז קשיא להו מאי מקשה בגמ' מולנערה דלמא הא דמחייב ר"מ היינו לאחר נפילה ובשהיה לו פנאי לסלק ואע"ג דאי הוה מוקמינן מתני' בהכי הוה קשיא לן לאידך גיסא א"כ מאי טעמא דר"י דהא בכה"ג לכ"ע חייב כמ"ש התו' בד"ה פליגי ומייתי ראיה מסוגיא דפ' הפרה אפ"ה קשיא להו שפיר על לישנא דגמ' דמקשה עליה דרבי מאיר מקרא דולנערה ומאי פשיטותיה דר' מאיר איירי מאונס דשעת נפילה ועוד דהך ראיה דמייתי התוספות בסמוך מסוגיא דפרק הפרה אינה מוכרחת כל כך דאפשר דהך סוגיא כר"מ אתיא ועוד דהתם מימרא דרבא היא וא"כ שפיר מצינן למימר דרבה דשמעתין לית ליה דרבא וסובר דר"מ ור"י בהכי פליגי כן נ"ל בכוונת קושית התוספות:

<big>בא"ד</big> '''וי"ל דר"מ מחייב בכל ענין אע"פ שלא היה לו פנאי לסלק עכ"ל.''' נ"ל בכוונתם דכיון דנשברה דקאמר ר"מ אליבא דרב' איירי בתרי גווני בין בנתקל ובין בנפשרה וכיון דבנתקל מחייב ר"מ אע"פ שלא היה לו פנאי דהא הוי ליה פושע בשעת נפילה גופיה א"כ ה"ה לנשברה ע"י נפשרה כן נ"ל ועיין במה שאכתוב עוד בזה בסמוך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}