עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/צ" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} הכחל כו' הנה הרב הפר"ח הביא דעת ר"א דמשוה צלי לבישול בקדירה בלי בשר דבשניהם בעי תחל' קריע' קצת וכך הי' מילתא דר' נחמן דאמר זוויקי לי כחלא היינו בקריע' קצת אבל עם בשר בעי תחל' קריע' גמור' היינו ש"ו וטיחה בכותל ובדעבד סגי בקריע' כל דהו והקשה הפר"ח הא דפריך לר"נ והאנן קורעו תנן ולפי' ר"ת משמע קריע' גמורה ואלו במילתא דר"א דאמר קרע לי פריך מה קמ"ל והדברים הפוכים דס"ל דמשנ' רק קריע' קצת דאל"כ טובא קמ"ל וזה אינו קושי' דגמ' חשב דגם ר"א נתכוון לקריעה גמורה והתרצן הוא דהשיב לקריעה כל דהו נתכוין אמנם הא קושי' ולזה אפשר נתכוין הפר"ח אלא שקיצר בלשונו דלמה המתין הגמ' בקושי' והא קורעו תנן דמשמע קריעת ש"ו אמלת' דרב נחמן דאמר זויקי לי' היינו בקריעה קצת ולא פריך תיכף אמלת' דר"א דאמר קרע לי קצת ולא פריך ממשנה דהא קורעו תנן משמע קריע' גמורה ואי דידע דמשנה איירי בהדי בשר אף לר"נ לא פריך מידי וראיתי כי שארי מהר"ם שיף עמד בזה וכתב באמת קושיא הגמ' מוסב על שניהם וזה דוחק בלישנא וקושיא זו לא על ר"ת לבד רק גם על הרמב"ם וש"ע דבהא כר"ת ס"ל דצלי בעי קריעה קצת אם לא שנאמר דר"נ חול' אר"א ור"נ ס"ל בלי קריעה: ויותר נראה כי ודאי ידע הגמ' לחלק בין בישול בהדי בשר לבישול בפ"ע רק קושיא הגמ' קורעו תנן משמע דיצא לגמרי ואף בקריעה קצת אינו יוצא לגמרי מ"מ י"ל חלב הכנוס בגומות כמ"ש התו' בפ' ג"ה יוצא לגמרי ע"י קריעה קצת והנבלע בבשר כחל לא חששו חז"ל אם נתבשל בלי בשר אמנם ר"נ דאמר זווקי לי ופי' בערוך כמ"ש התוס' כמו נוד נפוח ש"מ דס"ל דהחלב בגומת אינו יוצא בקריע' כל דהו דאל"כ נפוח זה מאין בא וא"כ שפיר פריך והאנן קורעו תנן או י"ל דעיקר הקושי' דס"ל דודאי קרעו דקתני במשנה איירי בצלי דאי בבישל בהדי בשר איך קתני לא קרעו אינו עובר עליו ומותר כלישנא קמא דרב למה וזהו ס"ל דיהי' הפשט לא קרעו בש"ו אבל קרעו קצת זהו דחוקי לי' וס"ל כפשטא לא קרעו כלל וא"כ הוכיח דלא איירי בבישל בהדי בשר דהא אסור לגמרי וע"כ בלי בשר ומ"מ קתני קרעו משמע לגמרי ומשני הגמרא לקדירה ולא קרעו היינו לא קרעו לגמרי רק קריעה קצת וא"כ לא מצי להקשות לר"א די"ל באמת אף בהדי בשר בדעבד מותר והקלו בחלח שחוטה ולא קשה הא ר"נ אמר כחל בששים וכו' דגברא אגברא קרמית ר"א ס"ל באמת מותר אבל לר"נ פריך שפיר דר"נ גופי' אמר לעיל כחל בששים וכו' ושפיר קשה בזו וא"ש ודו"ק: 

{{עוגןמ|ב}} ואם קרעו ש"ו וכו' מותר לבשלו עם בשר ואם בישלו לבדו בלא בשר אם צריך לדעת הרמב"ם שהוא דעת מחבר קריעת ש"ו או לא נסתפק המ"מ בכוונתו ולא הכריע ולכאורה קשה הא לשיטתו הדבר מוכרע דס"ל צלי בעי קריעה קצת וצ"ל זוויקו לה כחל היינו כפי' ר"ת בקריעה קצת ופריך הגמרא והאנן קורעו תנן וצ"ל דס"ל קורעו היינו לגמרי קריע' ש"ו ומשני הגמ' האי לקדרה וצ"ל הך לקדרה פי' בלי בשר דל"ל בבשר דהא ת"כ כלישנא קמא דרב דפירש במשנה אינו עובר עליו ומותר ובהדי בשר ס"ל לרמב"ם בדיעבד אוסר כל שלא קרעו ש"ו וע"כ צ"ל בלי בשר ומ"מ ס"ל קורעו היינו קריעת ש"ו והדבר מוכרח נכאורה והא דס"ל דצלי בעי קריעה קצת ולא ס"ל כפירש"י זווקי בלי קריעה ומלתא דרב אינו עובר עליו ומותר היינו לקדרה בלי בשר דלשיטתו יש הבדל בין צלי לקדרה בלי בשר משא"כ לר"ת חד דינא אית ליה דלא יסתור דברי ר"א לדברי ר"נ דאמר קרע לי כל דהו ולקדרה לעולם בעי תחלה קריעה ש"ו והא דפריך הגמ' מברייתא שבשלה דעבד אין וכו' ולא משני דמיירי בישול ולא צלי רק הוא בלי בשר דבעי קריע' ש"ו לכתחלה די"ל כעין סברא רשב"א דהאי תנא אהיתר' קמהדר לאשמועינן רבותא טפי דבצלי אפי' בלי קריע' ש"ו מותר לכתחלה ול"ל כמ"ש רשב"א לדעתו דבאמת במילתא דר"נ מפרש כפירש"י זוויקא בלי קריעה כלל וא"כ שפיר פריך קורעו תנן דעכ"פ קריעה מקצת בעינן רק הא דמצריך הרמב"ם לצלי קריע' קצת משום דס"ל ר"נ פליג אר"א. דאמר קרע לי דמשמע דבעי קריעה כל דהו דחדא למה פסק להחמיר כר"א במילתא דרבנן וגם מנלן לעשות מחלוקת דלמא ר"א לקדרה איירי בלי בשר ור"נ לצלי ומהכ"ת לחדש מחלוקת ודוחק לומר דמסברא ס"ל מנלן לחלוק או ס"ל כפירש"י כי זהו דוחק: 

{{עוגןמ|ג}} ואפשר לומר הא דס"ל לגמ' בקושי' והא קורעו תנן ומשמע קריעת ש"ו ולא מפרש ליה בקריע' קצת דס"ל בצלי אם לא נקרע כחל כלל ואין בו נקב לזוב חלב והוא כנוס בתוך הכחל אין האש מפליט כלל החלב מתוך כחל חוצה לגב האש דהא כנוס בתוכו ואינו רק להבליע בתוך בשר הכחל אבל אינו מפליט חוצה. וא"כ קשי' לי' קושי' התוס' למה קתני לא קורעו אינו עובר עליו ומותר ולא קתני יקרענו אחר בישול ול"ל כתי' התוס' דכבר נתמעט ולא חששו דאם הוא כנד סתום לא יפליט כלל וע"כ צ"ל לא קרעו וקרעו פי' קריעת ש"ו אבל קריעה יש בו וא"כ ודאי הדם זב חוצה וא"ש תי' התוס' דלא הצריכו אח"כ קריעה וקושי' הגמ' שפיר ומשני הגמ' לקדרה בלי בשר וקרעה קריעה כל דהו ולא קרעו כלל מ"מ אינו קורעו לאחר בישולו דע"י בישולו ודאי כבר נפלט החלב הכנוס לתוך הקדרה ונתפשט במים וקדרה למעו' דנשאר וכמ"ש התוס' ולכך השתא במסקנא איירי בקריעה כל דהו במשנה וא"צ קריע' אחר בישול כתי' התוס' וא"ש הך קושי' דבשלה כן י"ל אבל מ"מ האמת יורה דרכו דראי' הנ"ל מכרעת ולקדרה לבדו גם כן מתחלה צריך שתי וערב: 

{{עוגןמ|ד}} עם הכחל וכו' הקשה הרמ"א בת"ח כלל ל' למה בחתיכה שנתבשל' בדמה דבעינן ג"כ ס' נגד כל חתיכה למה אין חתיכה מצרף ותי' דבחלב דרבנן הקלו ועיין נה"כ ואפשר לומר דבב"ח הקלו הואיל האי לחודא שרי וכו' אבל יותר נראה דס"ל להרא"ש והטור דדם שפירש ממקום למקום אסור וא"כ חתיכה זו תיכף כשפרש בו ממקום למקום נאסר ואח"כ שיצא אין חתיכה זו מצטרפת שכבר נאסר' וכמ"ש הרא"ה בב"ה דאיך יצרף החתיכ' אם היא נאסרת משא"כ בכחל כל זמן שהחלב בלוע בתוכו אינו נאסרה רק כשיצא וחזר ונבלע וא"כ הרי טרם שבלעה אותו חתיכה נתפשט החלב בכל הקדירה ולמה לא תצרף בחשבון הלא נגד החלב הנפלט לחוץ היא כמו שארי חתיכות ולא דמי לדם דנאסר תיכף קודם שיצא לחוץ כלל וזה לפע"ד ברור בסברה: 

{{עוגןמ|ה}} והכחל אסור אף דיש ס' נתנו התוס' הטעם דבכחל יש גומות חלב ואוסרים ויש להבין הא אם בישלו בלי בשר מותר ש"מ דחלב הבלועה בבשר אינן נאסר מן הבשר עד שיצא וא"כ מה בכך דאיכא גומות הלא הם בלועי' שלא יצא עדיין דאם יצאו נתבטלו בס' דהא יש ס' ובלוע חלב קודם שפירש הא אינו אסור כמ"ש התוס' וצ"ל דכמו חלב הבלוע אינו אוסר הא בצאתו לחוץ אוסר כן חלב הבלועה אינו נאסר מן בשר הכחל שבלוע בו אבל אם מקבלת טעם מן בשר שחוץ לכחל אף שהוא עדיין בלוע בכחל מ"מ נאסר וא"כ כיון דליכא ששים זולת הבשר הרי טעם בשר הולך לחלב הכנוס ואוסר אותו וק"ל: 

{{עוגןמ|ו}} אין משערין כו' כתב המ"מ דס"ל כך פי' בגמ' בדידי' משערין היינו כמו שהוא לפנינו או במה דנפק היינו כמו שהיה בעת נפילה ואם כי נתמעט הוא משום דנפיק מיני' והקשה הב"י איך יתכן לשון גמרא אי במה דנפק מנא ידעינן הא ידעינן שיעורו כמה הי' בעת נפילה גם הקשה קושי' הגמ' אלא מעתה נפל לקדר' אחרת לא יאסור לא יתכן לפי' זה מיהו קושי' זו יש לדחות די"ל דס"ל כחד פי' התוס' דמוסב על לעיל אמנם ראשונה קשה והפר"ח האריך ולא ביאר כל צורכו ונראה דכוונת הרמב"ם לא בהא דצריך ששים נגד הכחל מיירי דזה פשיטא דמשערין נגד כל הכחל שהי' בעת שנפל ומה בכך שעכשיו נתמעט אדרבא חזינן דנפלט החלב ונתפשט רק בהא דאמרינן בכחל עצמו מצטרף לס' זהו כפי הכחל שהוא עכשיו לאחר צימוק אבל לא כמו שהי' בעת שנפל ואם היה מתחלה ב' זתים ועכשיו זית א' דאנן מה שהי' מתחלה ב' זתים היינו שהי' זיתא' חלב בעין עומד בתוכו וזית א' בשר ונבלע בו חלב כמו בכל דברים שאמרו שנבלע בו האיסור וזהו הנפלט ולכך היא רק זית א' ואיך יצטרף החלב לבטל חלב ואין לנו אלא כפי הנשאר שהוא בשר ובשר מצטרף לבטל החלב וזהו מ"ש המ"מ דפי' בגמ' דשאל על הא דכחל עצמו נכנס לצירוף אם משערין בדידיה היינו כמו שהוא לפנינו אן אף במה דנפק וכמו שהי' בעת נפילה וע"ז קאמר הגמ' שפיר כמו שהוא לפנינו ובדידיה דאי ס"ד אף במה דנפק הא ודאי לא יתכן לשער כל כמות שהי' בעת שנפל ולצרף דלא סגי שהי' בו חלב כנוס וכי יצטרף חלב לבטל וע"כ צ"ל דנגרע איזה דבר בשביל החלב ולא נצטרף כל הכמות לבטל וא"כ מנא ידעינן כמה נשער שהי' בו חלב כנוס וכמה הי' עצם הבשר רק שבלוע בו חלב וע"כ כמו שבא לפנינו שכבר נצטמק החלב ונתבשל לחוץ ונשאר בשר והוא מצטרף ופריך הגמ' ועדיין קשה איך נצטרף כל כמות כמו שהוא עכשיו דלמא עדיין יש בו גומת חלב ואיך יצרף וע"כ דמחזיקין בבישול כולו נפק ואין שיור רק הבשר הזאת א"כ אף בלוע נפק דמ"ש ונפל לקדר' אחרת אל יאסור וא"ש ודברי המ"מ ברורים וברור דכך הכוונה לאסור ולא להתיר והוא דמסתבר דמהכ"ת יצטרף חלב לבטל חלב: 

{{עוגןמ|ז}} וי"א דאם נפל כו' ודאי לדעת הרמב"ם דלכך כחל מצטרף הואיל והוא דרבנן א"כ ה"ה בפעם שני' וכן לעולם דסוף כל סוף איסור דרבנן הוא וכן משמע ברא"ה בבדק הבית. אלא יש להבין אפי' לשאר שיטות המחברים מ"מ אם אמרי' כרבינו אפרים בשאר איסורי' לא אמרי' חנ"נ א"כ כחל זה שהיה מתחלה בפחות מס' מאין נעשה נבלה חלב הבלועה בה אינו אוסר וכמו כן חלב הנפלט וחוזר ובולע הבשר לא נאסר מידי דהוי דבישל לבדו בקדרה אפי' נפלט ונבלע אינו נאסר וצ"ל דחלב הנפלט נאסר מן טעם בשר וכ"כ בשר מן טעם חלב והם הנבלעים בתוך בשר הכחל וגם בזה יש לדקדק הא כיון דכבר נאסרו בב"ח תו ה"ל כשאר איסורים ולא שייך גבי' חנ"נ כמ"ש מהרש"ל בכמה דוכתי וא"כ לכאורה יש לתמוה על רשב"א דפוסק כר"א לא ה"ל לומר דין זה ואולי כל זמן שלא נתבשל חלב זה עם שאר בשר אין שם חלב עליו ולא שווינהו חז"ל לחלב ולכך אף שהבשר מקבל טעם מחלב אינו נאסר דאין שם חלב עליו אבל אם נתבשל בשאר בשר שם חלב עליו דאוסר שאר בשר וא"כ דכבר שם חלב עליו אף לבשר שבכחל אוסר החלב וא"כ שפיר הוי חתיכה נבלה דמקבל טעם מן חלב והוי בב"ח ואין נ"מ דחלב נאסר מן הבשר מ"מ הבשר שבכחל מקבל טעם מן חלב וה"ל בשר וחלב ודוק כי צ"ע: ונראה כי יש נ"מ ג"כ לענין כחל עצמו נתערב בשאר חתיכות דבריה ודאי לא הוי כמ"ש הש"ך דלא נאסר מתחלת בריית' רק אי חתיכה הר"ל ודאי אם היה ס' והכחל עצמו אסור וכתבו התוס' והרא"ש דבתוכו מגומות חלב דלא נפלט וא"כ הוו כאיסור שאינו מחמת עצמו ובטל דאותו חלב שבגומות אינו ר"ל אבל אם נפל בקדרה פחות מס' לדעת רשב"א דנ"נ הוי בב"ח איסור מחמת עצמו והוי חר"ל ולא בטל כלל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}