עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/פט" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} אפי' של חיה ועוף כתב הרא"ש דכן נהגו אבל מדינא נרא' דלא ס"ל לתוס' ורא"ש כך דהם הקשו דלמא לא מוקי לי' לגמרא לאגרא דאמר מר עוף וגבינ' נאכל באפקורן דאכל תחיל' בשר עוף ואח"כ גבינ' ותירץ דא"כ משמע הא בשר בהמ' צריך קנוח הא אפילו המתנת ו' שעות צריך ע"ש ולא תירצו בקצור דאיך נאכל באפיקורן הא צריך ו' שעות ואיך שייך באפיקורן אלא ודאי דבעוף ס"ל לתוס' דא"צ ולכך הביאו כל ראיי' מדיוקא דבהמה: 

{{עוגןמ|ב}} אם יש בשר בין שיני' בטור משמע לרמב"ם דנתן טעם להמתנתו' שעות משום בשר בין שינים משמע אח"כ חשיב לי' כמעוכל והקש' הפר"ח הא בגמ' שאל בשר בין שינים מהו והשיב לי' בשר בין שניהם וכו' ע"ש ונראה דמזה ראיי' וסמך לו' שעות דהא שיעור בין סעוד' לסעוד' ו' שעות והטעם והוא דבתוך כך אין תואב לאכול אבל כשיעברו ו' שעות תואב לאכול כמבואר בא"ח שיעור עיכול וזהו שאלת הגמ' בין שיני' מהו עד כמה הזמן להמתין שיהי' כמעוכל והשיב לי' מקרא דכתיב הבשר עודנו בין שניהם וכו' ובתהלים נאמר לא זרו עוד מתאותם עוד אכלם בפיהם ש"מ דעדיין לא נתעכלה וכ"כ במדרש טרם נתעכל' האכיל' והוא כמבואר בא"ח שאין תאב לאכול הרי דהך שיעור דבש' בין שיני' הוא שיעור טרם עיכול האכיל' דאל"כ איך קאמר הקר' סתם שהבשר בין שניהם דמשמע זמן מאוחר הא הי' תיכף קודם עיכול וע"כ צ"ל דזה וזה אחת היא דכל זמן העיכול קרוי בשר ואח"כ לא וא"ש וברור: 

{{עוגןמ|ג}} אחר אכילת בשר שעה א' הפר"ח דעתו ליתן טעם למנהג הזה מזוהר דקאמר מבלי לאכול שעתא חדא וזה אינו דלשון שעתא כוונתו עת חדא ואינו נגדר בשעות העולם רק עת ומצהרי' עד ערב קרוי ג"כ שעתא חדא אבל נראה דזהו אם להמתין שעה חדא או שש שעות נחלקו בענין עיכול כי עיין בא"ח סי' קפ"ד במ"א ס"ק ט' דתחלת עיכול הוא לערך שעה וחומש והוף עיכול ששה שעות והמקילים חשבו דהוי כשיעור תחלת עיכול לענין בהמ"ז דתו א"צ לברך בהמ"ז א"כ אף לענין זה כבר נתעכל והלך לו ולכך מותר לאכול וכמעט מסתברין טעמי' והמחמירי' הולכים בתר סוף עיכול והוא ששה שעות כמ"ש המ"א שם ולכך צריך המתנה ששה שעות וזה ברור: וכאן למדנו דבעינן ששה שעות גמורים ולא כדעת הפר"ח לומר בימי' קצרי' ואוכל בחצות דיכול לאכול לעת ערב גבינה דהא הוי בין סעודה לסעודה דלפמ"ש בעינן שיעור עיכול. וגם מה הגיד לו דבחורף באכל בחצות דזמן סעודה תיכף בערב ודאי דאוכלין כאשר עברו כמה שעות בלילה וכי העיכול או הטעם הבשר עבר בחורף וימי' קצרים ביותר מימים ארוכים ואין בזה ממש ובאמת אדרבה יש פתחון פה להחמיר דהא שעה ד' זמן סעודה לכל ומכל מקום אין אוכלים רק לעת ערב כדאמרינן בריש ברכות זמן ק"ש משעה שהעני נכנס לאכול וכו' ובשבת וכי שרי הימיינהו לא מטריחינן ליה וה"מ דהיה אוכלים לעת ערב א"כ המוני עם ממתיני' בי' סעודה לסעודה ח' שעות ואיך יתכן דתלמוד חכם יהיה מקדימי' הסעודה לבלי להמתין רק ו' שעות ומהסברה שהם ממעטי' ואינם אוכלים רק שתי שעות בלילה כי צריכים להתפלל ערבית ושהי' אח"כ שעה א' והרי זה מכוון לכפי שיעור רוב הבריות וח"ו שת"ח יהי' יותר ממהרים לאכול מן המוני עם אולי אפשר לפי דעת הרמב"ם בח"מ ס"ס ו' משמע דת"ח שעה שביעית אוכלים רק מתחילים סוף ששה וא"כ אם אוכלים שביעית ולערב בגמר ששה הרי כאן רק ה' שעות אבל זה דוחק ובפרט לפמ"ש המחבר שם בח"מ דאוכלין בששה ולכן אין להקל כלל ואדרבה לפמ"ש יש מקום להחמיר עד שעה שמנה: 

{{עוגןמ|ד}} אבל אין נזהרין בזה והט"ז קרא תגר ואני לא הבנתי טעם האוסרים דכל ענין שאין לאכול בשר וגבינה ביחד משום היכרא דלא יאכלו בשר וחלב כאחד ומה בכך דמתכוין לברך כדי לאכול גבינה אח"כ סוף כל סוף איכא היכרא ואדרבה אם דעתו באמ' רק שמברך כדי לאכול גבינה הרי היכרא ביותר ואיך יאכל כאחד ואף הוא א"י לאכול אם לא בהפסק בהמ"ז לכן לא ידעתי מה חומרא יש בזו: 

{{עוגןמ|ה}} וצריך וכו' ע' ש"ך ס"ק יו"ד דהביא דעת ראב"ד דפוסל משקין והרש"ל מכשיר ולשון דברי התוס' בד"ה עוף דכתבו לשיטת ר"ת דא"צ להמתין מסעודה לסעודה היינו בלי קנוח ונטילה וכו' וקש' בשלמא הא לא קשי' דהא בסעודה שני' הוצרך ליטול ידיו בלא"ה לאכילה דזהו באמת דלא נטל ידיו ולכך לא אכל עד סעודה אחרת ובאמת אז נטל ידיו אבל קשה הא בסעודה ראשונה בעת ברכת המזון היה הוצרך ליטול מים אחרונים וא"כ כבר היה לו נטיל' ודוחק לומר דסעוד' דאיירי היינו פת בכסנין וכדומה דא"צ נטיל' דאין זו קרו סעודה ואי קבע עלי' צריך לברך ואף מים אחרונים צריך וע"כ צ"ל דרגילים הי' ליטול במים משקין וכדומ' להעביר מלח סדומית וזהו אינו מועיל למים אמצעים בין בשר לגבינה להעביר שמנוני' ודברי הראב"ד מוכרח ואפשר דמזה יליף הראב"ד ודוק: ונראה הא דמחלקינן בין יום ללילה היינו בגבינה תחלה אבל בבשר תחלה לאותן שאינם ממתינים ו' שעות אף ביום צריך רחיצה. ובזה יובנו דברי ר"ת דכתב אכל בשר תחלה אסור לאכול אחריו גבינה אם לא בהדחה וקנוח אבל אכל גבינה תחל' א"צ לא נטילה ולא קנוח ותמה המהרש"א הא נטילה אמרינן לר"ת צריך אפי' גבינה תחלה ולפמ"ש ניחא דר"ת אמר לקושטא ולמסקנא דביום א"צ נטיל' ה"מ אם אכל גבינה תחלה אבל בשר תחלה לעולם צריך נטילה דלא ימלט דנדבק איזה דברים בידים. וכן נראה במרדכי דכתב וז"ל אחר הקושי' דמה פריך לר' יצחק הא אכל תחלה גבינה ואח"כ בשר וצ"ל דלענין נטילה אין חילוק בין בשר או גבינה תחלה ולהכי פריך ליה ולגבי קנוח הפה הוא דיש חילוק אי נמי הכא מיירי ביממא עכ"ל ופירושו של הך הוא הדבר שכתבתי לעולם בין בשר וגבינ' תחלה לא לבד בקנוח אף בנטיל' יש הבדל והוא ביממא דשם אין צריך ובבשר תחלה צריך והן הן דברי ר"ת בתו' ומיושב קושי' מהרש"א: 

{{עוגןמ|ו}} ומיהו שמש וכו' הש"ך והאחרונים תמהו דזה לא נאמר רק בנטילת ידים לסעודה ולא לענין מים אמצעים ונראה דהב"י ח"ו לא היה טועה בזה רק ס"ל דלא מצינו בשום דוכתי דתקנו בנוגע בבשר בעלמא שלא יגע בגבינה עד שיטול ידיו ואי ס"ד זה א"כ מה זה שאמרו באכל בשר שצריך נטילה לגבינה הלא אפי' נוגע בעלמא צריך נטילה אלא ודאי דלא תקנו רק באוכל דידיו מלוכלכת ביותר וגם באכילה יותר חששו בהרחקה יתירה וא"כ אין צריך לפנים השמש שהוא רק נוגע בעלמא דמותר רק דלא תימא דגזרו דלמא יאכל וע"ז מביא ראי' דהא חזינן בנטילת ידים דלא גזרו כן ש"מ דלא גזרו וא"כ אף בזה אין לגזו' והדרן לכללן דמהכ"ת נאסור בנגיע' מה דלא מצינו כלל זה נ"ל כוונת רבינו ב"י:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}