עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/ה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} אפילו היא בעלת מום בגמ' פליגי בהו ר' ינאי ור' יוחנן ופסקו מחברים כר' יוחנן ותמה ב"י למה פסק כר"י במקום ר' ינאי רבו ונראה דאמרי' בפסחים דף נ"ג אר"י אמר רב האומר בשר זה לפסח אסור מפני שנראה כמקדיש בהמתו וכו' ולא מפליג אם בהמה הי' תמימה או בעלת מום וגם דפריך שם מן גדי מקולס ולא משני מקולס אפי' בעל מום ש"מ דרב ס"ל בכל גווני אסור וה"ל ר"י יחיד לגבי רב ור"י: 

{{עוגןמ|ב}} ואם נודע וכו' ודעת מהרש"ל דאם הוא לפנינו ואמר שמחייב חטאת הודאת בע"ד כמאה עדים ואסור והב"ח חולק דחלו עבר היה מפרסם וברור דמשקר ולזה הט"ז מכריע אם הוא מודה בחטאת הנעשה מחדש א"כ לא הי' זמן לפרסם. ובאמת לשון הט"ז דכ' דאלו עבר היה מפרסם צדקו דברי ב"ח אבל באמת מהכ"ת הא קיי"ל אסור לפרסם חטאו ודעת הרמב"ם אפי' בחטא מפורסם רק רש"י כותב דלא הי' מחפה וא"כ הי' ממילא נשמע ולא שהוא הי' מפרסם רק שלא הי' מחפה וא"כ וכי לא ימלט שלא נתפרסם אף שלא הי' מחפה וכיון שהודה אמרי' דלא נתפרסם. ואני שואל אלו בא בזמן הקרבן ואמר אכלתי חלב ואין עדים מכחישין אותו וכי אינו חייב להקריב חטאת אף דלא נתפרסם כלל. וא"כ מהכ"ת נתיר בהמה ולכן אין לנו אלא כדברי מהרש"ל ופשוט: 

{{עוגןמ|ג}} ויש פוסלין באשם הוא דעת הטור דפסק להחמיר כמ"ד מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. ויש להבין יום שאחרי יה"כ שאין מביאים אשם תלוי כדתנן המתין עד שתכנס לבית הספק א"כ אם שחט במוצאי יה"כ יכשר. אך זהו אינו דאין מקריבים אשם תלוי לכ"ע י"א תשרי מ"מ היה יכול לנדבו להקריבו ביום מחר והלאה וא"כ הוא דבר הנדיב ויהי מראית עין ששחטו וה"ל כפסח. מיהו בא"ח פסק הטור לומר יה"ר על פ' אשם משום דמתנדב ולא כתב י"א תשרי מבלי לומר אפשר דס"ל הלכה כת"ק שם בכריתות דס"ל אף בי"א תשרי היה מתנדב דלמא בלילה בא לבית הספק. אלא בעי"כ אז לא היה מתנדב דבעי"כ א"א להקריב דממעט באכילתו וצ"ל דס"ל לבן בוטא כר"ש ולדידן יש לחוש דהפריש עי"כ להקריבו אחר יה"כ ואז יחול נדרו וא"כ אף דכיפר יה"כ הוא הפרישו לאחר יה"כ. ובאמירת פ' אשם בעיה"כ בלא"ה על שלמים נמי א"א דממעט באכילתו: 

{{עוגןמ|ד}} אלא לצערו ודעת קצת פוסקים לדיעה לעיל ביש לו שותפות אמרינן לצערו היה בזה וטען הט"ז א"כ הך משנה דבשנים אוחזין במה מוקי לה אי בשותפות הא מ"מ לצערו ושנוי' דמומר לא שייך בזה. ונראה דאין זה קושיא דמה פריך הגמרא מהך דשנים אוחזין דלמא הוא ואחר שוחטים בבהמה והוא שוחט לשם פסול והאחר שוחט לדבר כשר פשיטא דפסול דשלו הוא ולמי יצער ולא שייך אין אדם אוסר וכו' וצ"ל דבאמת המ"ל כן אלא דעדיפא משני לא מבעי דכולו שלו אף גם חצי שלו גם כן בשותפות גם הך תי' קאי ג"כ על מנסך ולא שייך שלו וא"כ הא דמשני הגמרא בתר כך במומר ה"ה דהמ"ל כך דהוא שלו רק חדא מיני' משני וכל דיוק התוס' דלא ה"ל לומר תי' חדש רק כתי' הנ"ל דאי' לי' שותפות אבל לומר תי' חדש אין קושיא וא"כ מן שוחט לשם קדשים י"ל ודאי דאיירי בשלו ודוק: וזהו ודאי לדעת הטור דכתב בריש סי' דאמרי' שהוא הקדישו וכו' וא"כ ע"כ מיירי דשוחט שלו דאל"כ איך שייך הקדישו הא אין מקדיש דבר שאינו שלו ומראית העין לא ס"ל לטור. וא"כ פשיטא דלא שייך לצעורי ולכן מ"ש הב"י על הטור השמיט לצעורי אין צור' לעמוד בו דע"כ מיירי מן שלו אמנם לפוסק' מפני מראית עיין בזו י"ל אפי' אחר והעולם יחשבו דבעל בהמה הרשהו לשחוט ולכך אסרו וא"כ שפיר שייך לצעורי: והנה יש לי להבין כיון דקיי"ל נשאלין על הקדשות ולדעת התוס' אפי' נשחט יכול להשאיל וכאשר תמהו שחוטי חוץ איך משכחת ליה ועיין לקמן הלכות חלה בט"ז ומ"ש שם א"כ מה כל חרד' בסי' זה ישאל על הקדשו ותו ליכא שחוטי חוץ ושום איסור ואי דמ"מ יש מראית העין דאיכא דלא ידע בהתרה א"כ בכל שאלה על הקדש יהיה אסור מפני מראית עין. וצ"ע כי לא מצאתי למחברים בזה דבר. ומה שנראה כי יש להבין שכתבו כולם כי יהי' מראית עין ששוח' קדשים בחוץ ולא קאמר שאוכל קדשים בחוץ א"ו זה לא חיישינן דיאמר אתש' על הקדשו ולא שבי' היתרא וכו' רק מראית עין יהיה על שחיטה דעכ"פ מתחילה קעביד איסורא ולכך נקטו דמראית עין מחמת שחיטה חוץ ואסרו חז"ל וא"כ תו לא יעשה כיון דאסור באכילה. וא"כ קשה לומר לצעורי דהוא קעביד שחיטה חוץ וצ"ע:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}