עריכת הדף "פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/י/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''נשתכללו.''' כתרגומו ויכולו ואישתכללו. והוא מלשון עיטור וכלילות יופי לשמחת חנוכה כמ"ש [[שמות רבה/כט/ו|שמ"ר פר' כ"ט סי' ו']] עטרתי כל מה שעשיתי. הה"ד ויכולו עכ"ל. ועיין שמ"ר ריש פר' נ' ועיטרה במאורות ופנסין. ועיין פסיקתא רבתי פר' מ"ו סימן ב' ענין העיטור והשכלול באריכות. שהשבת עיטרה ושכללה הכל ע"ש. וריב"ל סובר שהשכלול והעיטור יפוי המאורות בשמים ויפוי הצמחים בארץ:

'''מכוללים היו המעשים.''' וגירסת רש"י במדרש משוכללים היו המעשים מיום ראשון. והיו מותחין והולכין עד סמוך לחשיכה ערב שבת. מיד ויכל אלהים ביום השביעי גער בהם והעמידן עכ"ל. ומ"ש ביום ראשון. היינו השמים שנבראו בראשון. וכן מעשה כל יום נכלל ביומו ביופיו והדרו. אלא שהיה מותח והולך. ובערב ששי כלו ולא נמתחו עוד. שאמר לעולמו די כמ"ש לעיל בסי' ג' ולעיל [[בראשית רבה/ה/ח|פ' ה' סי' ח']]. וזהו ויכולו כפשוטו. ולדעת הא' של ריב"ל ניתן להם עיקר היופי ביום ו' לעת ערב. ופי' תיבת ויכולו מלשון שכלול. ודעת ר' סימון שהופיע כל אחד בזמנו ויומו. ופי' ויכולו כפשוטו שכלו מלהמתח עוד וכמ"ש בסוף הפרשה:

'''ג' צבאים הם.''' מאמר זה צע"ג שכל התנ"ך מלא מתיבת צבא. ואיך אמר ג' צבאים הם. ומאין לו לדרוש זכה צבא לו לא זכה צבא עליו. ע"כ נראה לי בס"ד שכוונתו על ג' צבאים שבספר איוב שאין באיוב אלא ג' פעמים צבא. אחד באיוב ריש ז' הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו. וכל הפרשה מדבר מגודל וריבוי יסוריו כמ"ש שם הים אני ואם תנין כי תשים עלי משמר. הרי צבא של יסורים סי' הרבה יסורים כצבא. וזהו שהתחיל הלא צבא לאנוש. אנוש מסובב בצבא יסורים. והב' באיוב יו"ד י"ז תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמדי חליפות וצבא עמי. והמדרש במ"ש צבא לשמים ולארץ גלה עומק כוונת פסוק זה שמ"ש וצבא עמו כוונתו ע"פ גז"ש צבא שמים וארץ כמ"ש וכל צבאם. וזהו פי' הכתוב תחדש עדיך הם שמים וארץ כמ"ש בתורה סוף וילך העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ועדות אלו שראוים להיות בעזרי להעיד על צדקי. וכמ"ש איוב ט"ז י"ח. הנה בשמים עדי וסהדי במרומים תחדש עדיך נגדי שיעמדו נגדי להעיד על עוני כמ"ש לעיל [[בראשית רבה/ד/ז|פר' ד' סימן ז']]. אם זכה ויגידו שמים צדקו. לא זכה יגלו שמים עונו. והארץ מתקוממה לו. ותרב כעשך עמדי. וכמ"ש נחמן ברי' דר"ש ב"נ זכה צבא לו. לא זכה צבא עליו. וזהו שאמר חליפות וצבא עמי. פי' שבאמת צבא עמי צבא שמים וארץ הם עמי להעיד צדקי כנ"ל ואתה עשית חליפות שתחדש עדיך נגדי. והג' באיוב י"ד אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי ודרש המדרש כמ"ש חז"ל דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה. יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה. ותלמידים נקראו בנים. וכאלו לא מת אם מעמיד תלמיד כמותו. וזהו אם ימות גבר היחי'. רק אם מעמיד חלופו תלמיד כמותו אף שמת הרי הוא חי. כשאומר שמועה משמו. שפתותיו דובבות בקבר. הנה הבאתי ג' פסוקים שכתוב בהם צבא כסדר שכתובים באיוב והמדרש הביא כפי חשיבותן. צבא שמים וארץ. צבא תלמידים. צבא יסורים:

'''וכל צביונו של אדם.''' הוא ד"א על פסוק הלא צבא לאנוש וגו'. בלשון ארמי רצון. ופירושו שאם כל רצוני אינו אלא על הארץ בדברי הבל של ישוב הארץ מה הני' שהכל הבל ולא יחי' לעולם אלא כימי שכיר ימיו במספר. במהרה יחלופו. ומה יענה ליום הדין עיין [[שמות רבה/כה/ב|שמ"ר פר' כ"ה סי' ב']]:

'''אם זכה צבא לו.''' פי' בא לפרש מ"ש חליפות וצבא עמי. שהצבא מתחלף לפי הזכות. וכמ"ש לעיל שאם זכה יגידו שמים צדקו. לא זכה צבא עליו. יגלו שמים עונו כדלעיל. זהו בצבא שמים. ובא עוד לפרש. צבא ארץ. בנה בנין וכו'. וכולל בדרשה זו. מ"ש הלא צבא לאנוש עלי ארץ. שנראים שהם כב' כתובים המכחישים. לאנוש משמע לעזרתו. עלי ארץ. משמע למשול עליו. ודרש זכה צבא לאנוש. לא זכה עלי ארץ. צבא עליו. כי עתה מפרש צבא כפשוטו. על צבא וחיל שבארץ. וכמ"ש חליפות וצבא עמי. ועוד דרש הלא צבא לאנוש עלי ארץ. הרבה צבאים שיתבעו עלבונו. מאחרים. ועלבון אחרים ממנו. ולא עוד שסוף הכל למיתה עומד. וכימי שכיר ימיו בצמצום. וכמ"ש שלש שנים כשני שכיר. ומ"ש דקיון כדלעיל [[בראשית רבה/ט/יג|פר' ט' סי' י"ג]]. דקיון של בריות:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>