עריכת הדף "פירוש הרמב"ם/ראש השנה/כא/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''יכול כשם שמחללין על קדושו כך מחללין על קיומו.'''  עיקר הדבר שהעדים הרואים את החדש מחללין את השבת ובאין ומעידין בפני בית דין על י"ב חדש כלהו מחללין בזמן שבית המקדש קיים ועל ששה בזמן שהוא חרב כדתנן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר "אלה מועדי ה'" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#ד|ויקרא כג ד]]}} ושכמקבלין בית דין את העדות ואומרים מקודש מקודש שולחין שלוחין לקיימו בשאר המקומות (ואותן שלוחין יוצאין בשבת) ומחללין את השבת על ניסן ועל תשרי לבד כדאמרינן ''' על שני חדשים מחללין את השבת... שבהן שלוחין יוצאין'''  מפני שכל המועדות תלוין בהם. ושאר חדשים אין שלוחים יוצאין בהם בשבת לקיימו וכדאמרינן ''' על כולן שלוחין יוצאין במערב'''  וכו' פירוש על ארבעה חדשים בזמן שהוא חרב ועל ששה בזמן שהוא קיים פירוש מבערב שבת כגון אם היו בית דין יודעין שבלילי שבת יראה משום דידעי בסוד העבור שאי אפשר שלא יראה כגון אם נולד יום ששי קודם חצות דדבר ידוע שיראה סמוך לשקיעת החמה בליל שבת אומרים בית דין לשלוחים מבערב יום ששי צאו והודיעו כי ראש חדש יום שביעי ואף על פי שעדיין לא נראה ולא באו עדים מפני שדבר ברור הוא אצלם שאי אפשר שלא יראה וכדי שלא יחללו את השבת אבל על ניסן ועל תשרי אינו כן אלא אינן יוצאים עד שישמעו מפי בית דין מקודש מקודש (ואינן יוצאין מבערב אלא יושבין עד שיבאו העדים בליל שבת ויעידו ויאמרו מפי בית דין מקודש) ואחר כך יוצאים ואף על פי שהוא שבת. נמצאת אומר שעידי החדש מחללין על כלם כדי לקדש בית דין ראשי חדשים ושלוחי בית דין שמקיימין אותו אינם מחללין על כולם אלא מבערב נפקו חוץ מניסן ותשרי והיינו דתניא ''' יכול כשם שמחללין על קדושו'''  פירוש כשם שהעדים מחללין על כולם עד שיבואו לפני בית דין ויקדשו את החדש ''' כך מחללין על קיומו'''  כלומר כך נמי יהיו שלוחין יוצאין על כולם לקיימו ומחללין את השבת ''' תלמוד לומר אשר תקראו אותם'''  הנה למדת ''' דאין'''  ''' מחללין'''  ''' עד שיתקיימו'''  אלא על ניסן ועל תשרי בלבד מפני שכל המועדים (קרויס) [תלוים] בהם כמו שפירשנו אבל אשאר חדשים אין מחללין לקיימו.

סליק פרק ארבעה ראשי שנים

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>