עריכת הדף "פירוש הרא"ש/נזיר/מ/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''תנא [מעיקרא] אמר ללמדו ממצורע אי אפשר.''' אלמא מקמי דפשיטא ליה דנזיר בעי תער פשיטא ליה במצורע ובעי למילף נזיר ממצורע:

והדר אמר נילף מדינא מצורע מנזיר ובדינא גופה לא קיים ליה אלבא דרבנן:

'''ברייתא דלעיל דפשיטא ליה תער במצורע רבנן היא וכדמפרש ואזיל.''' והא דבעי למילף הכא מצורע מנזיר ולא קם ליה דינא ר"א היא דתנן ואינו חייב עד שילקטנו בתער. גבי השחתת פאן זקן מיתניא במכות:

'''במלקט.''' כלי אומנות שקורים פלייאנה שמחליקין בהם התריסין:

מ"ט דרבנן בהא כלומר אכתי מנא ידעי' דלרבנן גילוח מצורע בתער:

'''דתניא זקנו מה ת"ל.''' דבמצורע כתיב וגילח את כל שערו ואת זקנו וכיון דכתיב כל שערו למה הוצרך ליפרוט זקנו. לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו גבי כהנים יכול אף כהן מצורע כן לא יגלח זקנו ת"ל זקנו דאתי עשה דמצורע ודחה לא יגלחו ועשה דקדושים תהיו. ואע"ג דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה בעלמא הכא דחי כדאמר בריש יבמות דשאני הכא דהוי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל דהשחתת זקן לא שייך בנשים. ומדאיצטרך זקנו לומר דדוחה לאו דהשחתת זקן דאינו חייב עליו אלא בתער מכלל דגלוח מצורע נמי אינו אלא בתער:

ומנ"ל דבתער חייב בפאת זקן לרבנן:

'''ת"ל לא תשחית פאת זקנך.''' גבי ישראל כתיב וילפינן כהנים וישראל מהדדי בפאת פאת. ובמספרים לא מקרי השחתה דאין השער ניטל מעיקרוף יכול אף במלקט וברהיטני שמשחיתין הזקן מעיקרו ת"ל לא יגלחו והאי לא מקרי גילוח. ודילמא אפילו לקטו במלקט ורהיטני מצוה קא עביד ומקיים מצות תגלחת מצורע. וזקנו אתא לאשמועינן שאפי' בתער שהוא מוזהר בעלמא משום השחתת זקן במצורע לא מיחייב עליה. אמאי אי ס"ד אי עביד במלקט ורהיטני שפיר דמי וקרא לא אתי אלא למימר דדחי תגלחת מצורע איסור השחתת זקן:

'''א"כ לשתוק קרא מיניה ואנא אמינא ומה נזיר דאיסור קא עביד.''' דאפי' נזיר טהור חוטא כדמפרש פ"ק דנדרים כנדרי רשעים נדר בנזיר. וי"מ דמנזיר טמא יליף שגם תגלחתו בתער דלקמן בשמעתין ותגלחתו בא ע"י איסור ואפ"ה מיחייב לגלח ראשו בתער ודחי לאו דהקפה דסבירא לן השתא הקפת כל הראש שמה הקפה:

'''הכא דמצוה קא עביד שאין שום איסור בתגלחת מצורע לא כל שכן.''' שתגלחת מצורע תדחה לאו דהשחתת זקן:

'''אע"ג דגבי נזיר א"א בלא דחייה.''' ובמצורע אפשר לא משמע ליה לפלוגי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}