עריכת הדף "פירוש הרא"ש/נדרים/ה/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''אין שמואל מוקי למתני' כר' יהודה.''' כלומר אין ודאי שמואל סובר כן ולהכי פי' המשנה להתיר מודרני באכילה ומוקי לה כר' יהודה דבעי ידים מוכיחות:

'''דתנן.''' בפ' המגרש {{ממ|דף פה.}} גופו של גט. עיקרו שאמרה תורה וכתב לה ספר כריתות הרי את מותרת לכל אדם שבזה הוא כורתה ומפרישה ממנו ומתירה לכל אדם:

'''ר' יהודה אומר עוד צריך לכתוב ודין דיהוי ליכי מנאי.''' אבל אי לא כתב מנאי לא מוכח שהוא מגרשה ורבנן סברי בלא מנאי נמי אין אדם מגרש אשת חבירו ובפרק המגרש משמע דר' יהודה בעי נמי ודין להוכחה דלא תימא בדיבורא בעלמא מגרש לה וגט לראיה בעלמא ותרוייהו איתנהו אלא דדייק ממנאי דהוי דומיא דשאני אוכל לך:

'''ומאי דוחקי' דשמואל לאוקומי למתני' כרבי יהודה.''' ולפיכך במודרני לחודיה ליכא איסור:

'''לוקמה כרבנן.''' דלא בעו ידים מוכיחות ולימא דבמודרני לחודי' נמי אסיר כדמשמע פשטא דמתני' וכדתניא בברייתא דלעיל:

'''מתני' קשיתיה.''' דליתני שאני אוכל גרידא וממילא ידענא דלאותו שמדבר אליו ומסרהב בו שיאכל עמו קאמר אלא מדתני לך ש"מ דסברה מתניתין ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וברייתא דלעיל קסברה ידים שאין מוכיחות הוויין ידים כן פירש רבי אליעזר ממיץ בשם ר"ת:

'''נזיר להזיר מקיש ידות נזירות לנזירות.''' כלומר כיון דמיתורא רבינן ידות מסתמא לדין נזירות איתרבו מה נזירות בהפלאה כלומר כשאומר הריני נזיר הרי יש כאן הוכחה גמורה שהוא נזיר אף ידות נמי לא הוו יד אי לאו דאיכא הוכחה גמורה:

'''אלא גבי גט.''' דבעי כריתות וליכא דכיון שהיתה כבר אשתו אינה כרותה ומופרשת הימנו אם לא בהוכחה גמורה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}