עריכת הדף "ערוך השולחן העתיד/זרעים/טו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''כלליות דין שמיטה ואם בזמה"ז מן התורה''' ובו י' סעיפים}}

{{עוגןמ|א}} מ"ע מן התורה בא"י להשמיט מעבודת הארץ אחת לשבע שנים כדכתיב בפ' משפטים ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' ובסיני נאמרה מצוה זו בכלליותיה ובפרטיותיה כדכתיב בפ' בהר סיני {{ממ|ת"כ}} וכל התורה נאמרה כלליותיה ופרטיותיה מסיני {{ממ|שם}} וכמה גדולה מצוה זו ולהיפך כמה גדול עונשה שהרי בהתוכחה דבחוקותי פרטה התורה עונשה בפ"ע כדכתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה וגו' ושנינו בת"כ שם אז תרצה הארץ אני אמרתי לכם שתהא זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי היא ואתם לא עשיתם כן אלא עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטים שהיא חייבת לי עכ"ל התורת כהנים. ועל עון השמיטה גלות בא לעולם {{ממ|אבות פ"ה}} ושמירת שביעית מביאה ברכה כדכתיב וצויתי את ברכתי לכם וגו':

{{עוגןמ|ב}} מאימתי נתחייבו ישראל בשמיטין ויובלות לאחר י"ד שנה משנכנסו לא"י וכיבשו וחילקו כדתניא בת"כ כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ ארץ המיוחדת וכו' מניין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות וכו' יכול יהו חייבים בשמיטה ת"ל שדך שיהא כל אחד ואחד מכיר את שדהו וכו' נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש וכו' לארבע עשרה שנה נתחייבו במעשרות התחילו מונים לשמיטה לעשרים ואחת עשו שמיטה לששים וארבע עשו יובל עכ"ל הת"כ:

{{עוגןמ|ג}} ואם שביעית בזמה"ז בא"י מדאורייתא או מדרבנן יש בזה פלוגתא דרבוותא כמו שיתבאר ובירושלמי מצינו בכמה מקומות שהוא מדרבנן בפ"ב דדמאי סוף הלכה א' אומר קל הקילו בשביעית שהיא מדבריהם ואליבא דרבי הוא ע"ש ובספ"ט דשביעית אומר חלה דבר תורה שביעית מדר"ג וחביריו שהם התקינו לנהוג שביעית בזמה"ז ובירושלמי גיטין פ"ד הלכה ג' איתא חזר ר' יוסי ואמר וזה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בח"ל דבר תורה בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבריהם השמטת כספים וכו' מדבריהם תמן אמרין אפילו כמ"ד מעשרות מדברי תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהם וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר שני שמיטין שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה פסקו היובלות נוהגת שמיטה מדבריהן ואימתי בטלו היובלות וכו' משגלו שבט ראובן וגד וכו' ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} והך דרבי מובא גם בש"ס שלנו בגיטין {{ממ|ל"ו א}} בלשון זה רבי אומר וכו' בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע וכו' ופירש"י דסובר דשמיטה בזמה"ז דרבנן ורבינו תם בתוס' שם כתב דלאו אחרישה וזריעה קאי אלא על השמטת קרקע דיובל שהקרקע נשמטה מבעליו וחוזרת לבעלים הראשונים וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פ"ט משמיטה שכתב אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע שהקרקע ישוב לבעליו אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים וכו' עכ"ל {{ממ|וברייתא דירושלמי היא ברייתא אחרת ע"ש בתוס' שכתבו כן}}:

{{עוגןמ|ה}} ומבואר מדברי הרמב"ם דשביעית בזמה"ז דאורייתא וכ"כ מפורש שם בפ"ד דין כ"ה אין שביעית נוהגת אלא בא"י לבד שנאמר כי תבואו אל הארץ ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית עכ"ל ומדלא ביאר דבזמה"ז דרבנן כדרכו בכל מקום מבואר דמן התורה הוא ובהכרח הוא לפי פירושו דשמיטת קרקע איובל קאי וכ"כ הרמב"ם בס' המצות בעשין קל"ה וז"ל שצונו לשבות מעבודת הארץ בשנה שביעית וכו' ואין חובתה מן התורה אלא בארץ ישראל עכ"ל ובמצוה קל"ח כתב וז"ל שצונו לשוב הקרקעות וכו' ואינה נוהגת אלא בא"י ובזמן שהיובל נוהג עכ"ל ומקודם לא כתב כן הרי להדיא שנוהג בא"י בכל זמן:

{{עוגןמ|ו}} ובתורת כהנים תניא מניין עשה שביעית אע"פ שאין היובל נוהג ת"ל וספרת לך וכו' ומניין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל והיו לך שבע שבתות שנים דברי ר' יהודה וחכ"א שביעית נוהגת אע"פ שאין היובל נוהג ואין היובל נוהג אא"כ יש עמו שביעית עכ"ל הרי דבין לר"י ובין לרבנן שביעית נוהגת גם בלא יובל כדברי הרמב"ם ורש"י ז"ל כתב שם באמת דהוא מחלוקת כלומר דרבי סבר דשביעית בזמה"ז דרבנן ור"י וחכמים ס"ל דהוי דאורייתא ולהלכה לא הכריע רש"י ונראה דהלכה כרבים וכפסק הרמב"ם וכן משמע בערכין {{ממ|ל"ב ב}} שאמר מנו יובלות לקדש שמיטין ויובל אינו נוהג ושמיטה נוהגת ואמנם רש"י בעצמו דחי לה דמדרבנן היא ע"ש {{ממ|ובסנהדרין כ"ו, כתבו רש"י ותוס' דשביעית דרבנן דבטלה קדושת הארץ}}:

{{עוגןמ|ז}} אבל ר"ת ז"ל בתוס' ערכין שם כתב דהך דמנו יובלות לקדש שמיטין וודאי דמדאורייתא היא אך דאתיא כרבנן ור"י ולא כרבי ע"ש והתוס' שם דחו להיפך הך ראיה דת"כ דאין הכוונה שאין היובל נוהג אלא שלא קיימו מצות יובל אבל כשאין יובל נוהג מדינא גם שמיטה לא נהגה ולכאורה מוכרח כן דאל"כ איך קאמר עשה יובל אע"פ שאין שביעית והרי כשיובל נוהג פשיטא דשביעית נוהגת אלא וודאי דהכוונה שלא קיימו מצות שביעית וגם הסמ"ג בעשין {{ממ|קמ"ז}} פסק כרבי דשביעית בזמה"ז דרבנן וכתב שגם ר"ת פוסק כן {{ממ|ודבריו בתוס' אינם אלא להוכיח דבבית שני נהגו ביובל כמבואר שם ומודה דכוונת הירושלמי היא על שביעית אך בהך דרבי בש"ס דילן פי' כהרמב"ם ומ"מ בתוס' לא משמע כהסמ"ג ודו"ק}}:

{{עוגןמ|ח}} ויש להתפלא בדברי הרמב"ם בתרתי דאיך אפשר לומר דהך דרבי בשמיטת קרקע הכוונה על יובל ולא על חרישה וזריעה דשביעית הא בריש מ"ק אהא דתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית פריך הש"ס חרישה וזריעה בשביעית מי שרי ומתרץ אביי בשביעית בזמה"ז ורבי היא וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות וכו' הרי להדיא דאשביעית קאי וקושיא זו קשה גם על ר"ת ז"ל אך מכותלי דבריו של ר"ת ניכר דאצלו כלולים ביחד חרישה וזריעה והשמטת כספים שהרי בעצמו הביא שם בתוס' הך דמ"ק אבל על הרמב"ם עוד קשה דאחרי דבפ"ט פסק כרבי דשמיטת כספים בזמה"ז הוא מדרבנן ולכן מועיל פרוזבול כמ"ש שם בדין ט"ז וז"ל ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזמה"ז שהוא מדברי סופרים וכו' עכ"ל וא"כ איך פסק דלא כרבי בשביעית בזמה"ז והרי בריש מ"ק מוכח להדיא דרבי גם אשביעית קאי {{ממ|ומצאתי להמל"מ ב[[משנה למלך/שמיטה/ג#כה|פ"ג הל' כ"ה]] שעמד על זה ונשאר בקושיא ע"ש}}:

{{עוגןמ|ט}} ונלע"ד ברור בטעמו של הרמב"ם ז"ל דוודאי רבי בתרתי מילי ס"ל דבזמה"ז דרבנן אמנם הכריח מהש"ס דבשמיטת כספים הלכתא כרבי וראיה מתקנת הפרוזבול ובעבודת קרקע בשביעית אין הלכה כמותו אלא כחכמים דת"כ דאמרי שביעית נוהגת אע"פ שאין יובל וראיה מהך דערכין דמנו יובלות לקדש שמיטין ומריש מ"ק שם דפריך זריעה וחרישה בשביעית מי שרי ומתרץ אביי דאתיא כרבי ורבא מתרץ דאתיא כחכמים רק תולדות לא אסר רחמנא ע"ש ואביי ורבא הלכה כרבא וכיון דלרבא סתמא דמשנה דמ"ק אתיא דלא כרבי לכן פסק כן ונאמר עוד דחכמים דת"כ לא פליגי ארבי רק בעבודת קרקע ולא בהשמטת כספים שהרי לא הזכירו זה כלל ולפ"ז דברי הרמב"ם מוכרחים מסוגית הש"ס שלנו ולכן אף שמהירושלמי בכ"מ משמע דפסק כרבי לא חש לה או אפשר דהירושלמי אליבא דרבי קאמר ולא להלכה {{ממ|ומה שהשיג הראב"ד בפ"ט דלמה לא כתב בפרוזבול טעמא דרבא דהפקר ב"ד הפקר ע"ש תמוה דרבא לא אמר זה כלל אפרוזבול ואדרבא אעיקר תקנתא דהשמטת כספים ובזה וודאי כן הוא וכמ"ש הכ"מ ע"ש ומ"ש הכ"מ בספ"ד מפ"ט צ"ע דשם אכספים קאי}}:

{{עוגןמ|י}} וראיתי שיש מתעקשים בדברי הרמב"ם לומר דכוונתו דבזמה"ז חרישה וזריעה בשביעית הוא דרבנן כרבי וזה שכתב דנוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כוונתו מדרבנן אלא שקיצר בדבריו. והנה מלבד שהכרחנו שאינו כן עוד הלא דיבר מפורש ברפ"ג וז"ל עבודת הארץ בששית ל' יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני וכו' ודבר זה הוא בזמן שבהמ"ק היה קיים הוא שנאסר מפי השמועה וכו' ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה כדין תורה עכ"ל והרי שפתיו ברור מללו דמן ר"ה גם אחר החורבן אסור מן התורה ואדרבא אני אומר דגם רש"י ור"ת שפירשו בדרבי על עבודת הארץ מ"מ להלכה יפסוקו כחכמים כיון דרבא מוקי לסתמא דמשנה דמ"ק כן ומי יכול לחלוק על זה לבד הכלל הגמור דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו והרמב"ן ז"ל כתב להדיא דהאידנא חרישה וזריעה בשביעית בא"י הוה מן התורה וכל הפוסקים שפסקו דשביעית בזמה"ז דרבנן כמ"ש בח"מ סי' ס"ז זהו הכל להשמטת כספים כמבואר שם ולא לשמיטת קרקע דהוי רק בא"י דהפוסקים לא דיברו בדברים הנוגעים רק לא"י לבד ולכן כתבו זה בח"מ בדיני ממונות ורק הסמ"ג כתב דהלכה כרבי גם בשמיטת קרקע ולמד משמיטת כספים אשמיטת קרקע ע"ש אבל לדעת הרמב"ן וכן הוא דעת הרמב"ם אע"ג דרבי מיירי בתרווייהו מ"מ אין הלכה כמותו רק בכספים ולא בקרקע וכמו שהבאנו ראיות ברורות מהש"ס (ומה שהקילו בעוה"ר בעת הזאת בישובי אה"ק לעשות בשביעית ע"פ שטרי מכירה על היסוד שאין זה רק מדרבנן זהו עלבון תוה"ק ועלבון אה"ק להאריך פזורינו ככתוב בתוכחה ויד המכונים רק בשם ישראל באמצע כאשר כבר צווחו גדולי הדור על זה כמבואר בתשו' גיסי הגאון הצדיק מוולאזין בחיבורו משיב דבר בקונ' השמיטה ע"ש והוא רחום יכפר עון וכו'):

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
[[קטגוריה:שמיטה]]
[[קטגוריה:היתר מכירה]]