עריכת הדף "ערוך השולחן העתיד/זרעים/ז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''מה נקרא הפסק באילנות''' ובו י"ב סעיפים}}

{{עוגןמ|א}} כל ההפסקות שנתבארו אינן אלא בשדות תבואה וזרעים אבל באילנות אין מפסיק אלא גדר שגבוה י' טפחים והטעם משום דתבואה וזרעים זורעים ביחד בלא הפסק אבל נטיעות אילנות רחוקים זה מזה בזקנים ג' לבית סאה ובנטיעות עשרה לבית סאה וא"כ בלא"ה הרי יש הפסקות בין אילן לאילן ומה יועילו ההפסקות שנתבארו ולכן כולם הוי כשדה אחת ורק גדר הוי הפסק דזהו מחיצה גמורה ולכן אין מפרישין פאה מאילנות שבצד הגדר על האילנות שבצד השני של הגדר:

{{עוגןמ|ב}} וכך שנו חכמים במשנה {{ממ|פ"ב מ"ג}} הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל כלומר אם הענפים נטושים על פני הכותל עד שמתערבים ענפי האילנות שמצד זה לצד זה בטל הגדר ונעשים שדה אחת ובירושלמי שואל מה כותש כעלה במכתש או כותש על גבי גדר {{ממ|ופשיט לה}} מן מה סער כותש אין הגדר כותש הדא אמרה כותש על גבי גדר עכ"ל:

{{עוגןמ|ג}} ומדברי הרמב"ם פ"ג דין י"ט שכתב שדה אילן אין מפסיק בה אלא גדר גבוה המבדיל בין האילנות אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו ה"ז כשדה אחת ונותן פאה לכל עכ"ל ולדבריו היתה השאלה בירושלמי או כעלה במכתש אף שאין נוגעין בגדר או דווקא כשנוגעין בגדר ופשיט מדקתני סער כותש ואגדר קאי ש"מ דצריך דווקא שיהו נוגעין בגדר:

{{עוגןמ|ד}} וי"א להיפך דהשאלה היתה אם כעלי במכתש כלומר שצריך שיהו דווקא מוסבכין בגדר עצמו או כותש על גבי גדר מלמעלה ואין נוגעין בגדר ופשיט לה מדקתני סער כותש ולא גדר כותש ש"מ דאפילו כותש על גבי גדר ואינם נוגעים בהגדר {{ממ|ר"ש ושנו"א וכ"מ מהרא"ש}}. ודע דזה שכתב הרמב"ם גדר גבוה אע"ג דמחיצה די בי"ט גובה כוונתו דסתם אילנות גבוהות יותר מי"ט וא"כ בהכרח יהיה שער כותש ולזה כתב מחיצה גבוה אמנם אם באמת האילנות רחוקים הרבה מן הגדר די בי"ט {{ממ|כנלע"ד}}:

{{עוגןמ|ה}} ודע דבירושלמי שם אמרו והוא שיהיו בתוך ד' אמות לגדר והן שיהיו בתוך עשרה טפחים בין נוף לנוף ממטע עשרה לבית סאה עכ"ל ונראה דה"פ דאימתי שער כותש מחשיבן כאחת כשהאילנות עומדין בתוך ד' אמות לגדר ושההרחק מנוף שבצד זה לנוף שבעבר השני לא יהיה מרחק י"ט אבל אם הם חוץ לד' אמות או שמרחק הענפים י"ט לא מהני שער כותש ודינם כשתים והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה כלום וצ"ע (וכ"כ הגר"א בשנו"א ובמה"פ כתב דס"ל להרמב"ם דזה אינו לפי המסקנא ותמיהני דעניינא דכותש הוא מקודם ע"ש ושנאמר דפליג על הקודם לא משמע כן ע"ש ואולי ס"ל להרמב"ם דסימנא בעלמא הוא דבכה"ג יכול להיות שער כותש אבל אי חזינן דגם ביותר מזה הוי שער כותש הוויין כאחד וצ"ע לדינא):

{{עוגןמ|ו}} החרובין גם גדר אינו מפסיק בהם מפני שהם גבוהים הרבה מאד וענפיהם רבים וגבוהים ושנינו שם במשנה דבחרובין כל הרואין זה את זה כלומר דכשעומד אצל חרוב זה רואה החרוב השני נחשבין כשדה אחת כן פירשו המפרשים וכן הרמב"ם בפי' המשנה אבל בחיבורו שם כתב החרובין כל שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואין זה את זה הרי הן כולן שדה אחת ופאה אחת לכולן עכ"ל ונראה שחזר בו מפירושו מפני שלשון רואין זה את זה משמע דאשני בני אדם קאי:

{{עוגןמ|ז}} אם החרובין עמדו בשלש שורות לאורכן והראשונים רואים את האמצעיים וכן האמצעיים רואים את הראשונים אבל הראשונים אין רואין זה את זה מפריש מן הראשים על האמצעיים וכן להיפך אבל לא מן הראשים על הראשים ויראה לי דדווקא בחרובין משום דהצטרפותן הם בריחוק מקום זה מזה בעינן שיהו רואין זה את זה אבל בשארי אילנות הנטועים כמה בבית סאה אף אם יש אילנות הרבה עד שאין רואין מהראשון אל האחרון לית לן בה וכ"ש בתבואה וזרעים אף שהשדה גדולה הרבה ואין רואין מתחלתה לסופה לית לן בה דאל"כ הו"ל לחכמי המשנה להזכיר זה דכיון דנמשכין יחד או קרובין זל"ז הכל רואין ששדה אחת הן משא"כ בחרובין:

{{עוגןמ|ח}} וכן זיתים אין הגדר מפסיקן מטעם שכתבנו בחרובין אך בזיתים שנינו במשנה דשם שיעור אחר והיינו דכל מה שישנם ברוח אחת מרוחות העיר כגון זיתים שיש במזרחה של עיר או במערבה של עיר הרי הן כשדה אחת ופאה אחת לכולן ובירושלמי שאל היאך מכוונין הרוחות ואומר לרוח של עיר ולכן אם העיר עומד במשולש אף הרוחות כן {{ממ|שנו"א}} ומביא בירושלמי דשל בית רבי היו להם ד' בדין לד' רוחות העיר ונתנו פאה מכל בד ובד בפ"ע וזה שלא תקנו לרוחות העולם משום דלזה צריך מדידה ידוע ואין הכל בקיאין במדידה ומ"מ נ"ל דאם העיר עגולה או כקשת בחצי עיגול דאין רוח שוה להעיר דבהכרח למדוד לרוח העולם {{ממ|כנלע"ד}}:

{{עוגןמ|ט}} כתב הרמב"ם ספ"ג הבוצר את מקצת כרמו מכאן ומכאן כדי להקל מעל הגפן עד שימצאו שאר האשכולות ריוח ויוסיפו הוא הנקרא מידל וכבר בארנו שהבוצר מרוח אחת אינו מידל ולפיכך נותן מן הנשאר פאה הראויה לכל ואע"פ שבצר לשוק אבל אם הידל למכור בשוק אינו נותן פאה לזה שהידל הידל להביא בביתו נותן מן הנשאר שהניח לדרוך פאה אחת הראויה לכל עכ"ל וזהו ממש כדין מדל בזרעים שנתבאר בסי' ד' סעי' י"ד וט"ו ע"ש (והדין שכתבנו שם מירושלמי בעיבה ע"מ להדל לא שייך באילנות לפי' הר"ש שבארנו שם והכ"מ הביא זה בכאן ולא אבין והרמב"ם מפרש לה אבצירת עראי וביאר זה בפ"ב הל' ו' וכמו שבארנו שם סעי' ט"ז ע"ש ודו"ק):

{{עוגןמ|י}} נסתפקתי בנתינת פאה לעניים אם גם הקשין של התבואה שייך לעניים או דילמא רק התבואה ולא הקשין ולמדתי מת"כ פ' קדושים שאומר שם תעזוב לפניהם הנח תבואה בקשה תלתן בעמיר תמרים במכבדות יכול אפילו השירה אותן הרוח ת"ל אותם הפרישן ואח"כ השירה אותן הרוח כשם שזכו בהם כך זכו בעציהם עכ"ל ותחלתו מובא בירושלמי רפ"ד ולמדנו מזה דנתינת הפאה היא האוכל עם הפסולת ביחד אך אם הרוח השיר את הפסולת א"צ ליתן להם הפסולת אם לא הפרישם מקודם כשהם עם הפסולת דאם הפרישם מקודם אף כשנשרן הרוח שייך הפסולת להעניים ומזה נראה לענ"ד דאם לא נתן הפאה במחובר דחייב ליתן בתלוש כמ"ש בסי' ב' סעי' ג' אם לא נתן להם עד אחר הדישה א"צ ליתן להם הפסולת כמו בנשרן הרוח ואע"ג דזה בעצמו עשה ולא הרוח מ"מ עיקר חיובא הוא על האוכל רק כשהוא נותנם בעודם ביחד שייך להם הפסולת ולא כשנותן כשכבר נתפרקו מהאוכל ותימא מה שהרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה כלל:

{{עוגןמ|יא}} וגם נתברר לנו ממה שמבואר בסי' זה בדין הפסק לאילנות שא"צ ליתן פאה מכל אילן ואילן בפ"ע אלא שכשגומר לקיטת הפירות מניח מן האילנות אחד מששים בפירות כדין פאה. עוד נראה דאע"ג דבתבואה וזרעים זרע אחר מפסיק אבל באילנות אינו מפסיק כמו שנתבאר דכל ההפסקות שבשם אינן הפסק באילנות וזרע אחר הוא מן ההפסקות שבשם כמ"ש בסי' ה' סעי' ז' וגם מצד הסברא כן הוא דבתבואה וזרעים זורעים כל מין בשדה בפ"ע אבל בשדה אילן אדרבא נוטעין הרבה מינים בשדה אחת כמו שעינינו רואות משום דכל אילן עומד בפ"ע אך פאה צריך להניח מכל מין ומין ואם הם שני מינים ממין אחד תלוי בגורן כמו בתבואה כמ"ש בסי' ו' סעי' י' ומה נקרא באילנות שני מינים כל שהם כלאים זה בזה ושני מינים ממין אחד נקרא כל שאינן כלאים זה בזה ונתבאר ביו"ד סי' רצ"ה ע"ש:

{{עוגןמ|יב}} ודע דאמרינן בירושלמי פ"ב הל' ד' קצר חצי אגדו וחצי השמותית לעשותן גורן אחת ונמלך ועשאן שתי גרנות אינו מפריש מן האגדו על השמותית לא בתחלה ולא בסוף קצר חצי אגדו וחצי השמותית לעשותן שתי גרנות ונמלך ועשאן גורן אחת מפריש מן האגדו שבסוף על השמותית שבסוף מן האגדו שבתחלה על השמותית שבתחלה מפריש מן האגדו על האגדו בשכילה את שדהו אבל אם לא כילה את שדהו אפילו מן האגדו על האגדו אינו מפריש קצר חצי אגדו וכל השמותית לעשותן גורן אחת ונמלך ועשאן שתי גורנות מפריש מן האגדו על האגדו וכל השמותית ששם נפטרה עכ"ל ואגדו ושמותית הם שני מיני חטין וקמ"ל דמחשבה שקודם גמר קצירה לאו כלום הוא בין לחומרא בין לקולא ותחלה קורא מה שהיתה בעת המחשבה וסוף מה שבעת המעשה בגמר קצירה ומה שאמר מפריש מן האגדו על האגדו כלומר וכ"ש דמפריש מאגדו על אגדו וה"ה לשמותית אך כל זה כשכילה לקצור אבל כשלא כילה אין מתירין לו להפריש אפילו מאגדו על אגדו כשנשתנה מחשבתו לעשותן גורן אחת דחיישינן שמא עוד פעם ישתנה אצלו להיפך ולכן בהכרח להמתין עד שיעשה מעשה ואח"כ אומר שאם כלה מין אחד לגמרי וחצי מין השני הוי ככלה לגמרי במחשבה אחת ואינו מועיל שינוי מחשבה אח"כ דזה דמועיל שינוי מחשבה והולכין אחר גמר קצירה זהו כשלא כילה מין אחד לגמרי ומחצה מהשני אבל כשכילה מין אחד לגמרי ומחצה ממין השני הוי ככילה כל השדה ושוב לא יועיל שינוי מחשבה ונראה דווקא מחצה ממין השני אבל בפחות ממחצה מועיל שינוי מחשבה והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה מאומה (ואע"ג דהא דאין הולכין אחר מחשבה שקודם גמר קצירה למדנו מדבריו בפ"ג הל' י"ז משדה שהגיע חציה עד שליש וכו' וכמ"ש בסי' ו' סעי' ט"ז ע"ש מ"מ ה"ל להביא משום סיפא דבקצר מין אחד לגמרי ומחצה מהשני דלא מהני שינוי מחשבה וצ"ע ואולי גירסא אחרת היתה לו):

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
[[קטגוריה:מתנות עניים]]