עריכת הדף "עץ יוסף על שמות רבה/כח/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''בזכות ההר.''' דאל"כ מאי מן ההר הלא עדיין לא כתיב וירד ה' על הר סיני {{ממ|[[מתנות כהונה על שמות רבה/{{כאן}}|מת"כ]]}}:

'''עלה בענן כו'.''' ס"ל שעלה משה למרום ממש. ולהכי קאמר שזה היה על ידי הענן כי בלאו הכי אי אפשר לו לעלות (ואין ענן זה ההיא דויכסהו הענן ז' ימים. כי זה לא היה מכסהו רק בעליה וירידה). ואם הוא בשמים ומכ"ש השכינה א"כ מאי ויקרא אליו מן ההר. לכן אמר וזכות אבות עולה ויורדת עמו ר"ל שבזכות אבות ניתנה התורה כדלעיל ולכן ניתן לו מקום לעלות השמימה. וההר הוא זכות אבות כנזכר:

'''אלו הנשים.''' דאיקרו בית ע"ד אין בית אלא אשה. ובני ישראל האנשים כמשמעו. וקאמר אמור להן לנשים ראשי דברים דריש מלת תאמר מגזרת אמיר (בראש אמיר [[תנ"ך/ישעיה/יז#ו|ישעיה יז ו]]) והיינו ראשי דברים שהם כענפים בעלמא. שאפילו מעשה המצות לא יפרש להם לגמרי. שיקוצו ברבוי דקדוקיהם. ותגד לבני ישראל אלו האנשים שיאמר להם דקדוקי דברים. ודייק זה ממלת ותגד שהוא לשון קושי כגידין. ור"ל שתפרש להם הכל בין כל מעשה המצות בין העונשין והאיומים:

'''שהם יכולים לשמוע.''' ר"ל שיקבלו ולא יקוצו ברבוי דקדוקיהם ועונשיהם:

'''ד"א למה לנשים תחלה.''' גם לדרשות אלו לנשים ראשי דברים כדלעיל. אלא דלא ס"ל שמטעם זה מספיק להקדימן:

'''כדי שיהו מנהיגות כו'.''' פי' ע"י שתדבר להן תלילה ותכבדן טפי. תהיינה זריזות להנהיג ביניהם לתורה (לפי שהם נעשו ערבים לישראל בקבלת התורה שנא' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז) ולא תתעצלנה לפי שהן אינן מצוות על דברי תורה:

'''ואח"כ נצטוית חוה.''' ס"ל כההוא מדרש דדריש מויצו ה' על האדם לאמר לאבריו והיינו חוה שהיא מצלעותיו:

'''ועברה וקלקלה.''' ואע"ג שעברה מפני פתוי הנחש. מ"מ הגורם היה לה לשמוע אל הנחש משום שחשבה שעיקר הקפדת ה' על אדם שהוא לא יאכל מעץ הדעת והא ראיה שציוהו תחלה. ולכן במ"ת אילו לא יצטוו הנשים אלא באחרונה יחשבו כי אין קפידא בהן כל כך ותרפינה ידיהן ויטו לב הבעלים אחריהם:

'''אלו סנהדרין.''' הם שבעים זקנים. דהשתא אתא שפיר דהקדים בית יעקב. ולכן לא כלל כל ישראל יחד שיש לחלוק כבוד לזקנים ללמדם תחילה. וכתב בסנהדרין לשון אמירה משום שמחויב לדבר להם בלשון כבוד ומתק שפתים. אבל להמון העם ידבר בהטלת מורא קשה כגידים ע"ד זרוק מרה בתלמידים:

'''שנא' בית יעקב לכו ונלכה וגו'.''' כי נטשת עמך בית יעקב. ומשמע ליה דמיירי בסנהדרין ומוכיחם כי נטשו עמם והם שארית ישראל שלא הוכיחום ועזבום כי מלאו מקדם וגו':

'''וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר כטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנא' אתי מלבנון כלה. למה כך בזכות שאמרו נעשה ונשמע. וישב משה את דברי העם כו'.''' הבנת מאמר זה קשה להולמו. ולהבין מאמר זה אמר בהכרח להקדים ב' מאמרים קטנים ממקום אחר. ובשה"ש רבה {{ממ|ד' ח'}}. ז"ל אתי מלבנון כלה וגו' אחשורוש דעה סרוחה אמר ששה חדשים בשמן המור (והיינו להשלים ימי המירוק קודם התיחדה לו) ואני לא עשיתי כן. אלא אתי מלבנון כלה עד שאתם עוסקים בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם (דרש לבנון מלשון לבנים). עוד דרשו במכילתא (והובא כאן בילקוט) ויגד משה את דברי העם אל ה' רבי אומר וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל לאמר למקום אלא (אחר ששמעו מפי משה שאמר לו השם הנה אנכי בא אליך וגו' בעבור ישמע העם בדברי עמך. ומשמעו שלא ידבר אליהם ה' פנים בפנים רק ע"י משה ישמעו דברי השם) אמרו רצונינו לשמוע מפי מלכינו. לא דומה שומע מפי הפדגוג לשומע מפי המלך עצמו. אמר לו המקום תן להם מה שבקשו הה"ד כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. ובזה תבין לשון המדרשות לפנינו. וכן צ"ל וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר לא כטכסיס. (פי' מנהג) של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנאמר אתי מלבנון כלה. למה כך בזכות שאמרו נעשה ונשמע. וזה שלא כטכסיס המלכים שלא ידבר דבריו בעצמו אל כל עמו רק ע"י שרי צבאיו ומשרתיו. וכל זה זכו בשביל אמירתם נעשה ונשמע. וזה שרמז המדרש כאן בקיצור לשון מאד שנאמר אתי מלבנון כלה. ור"ל כמו ששם פירושו שלא נהג עמם כטכסיס של מלכים במה שנגלה עליהם בעודם עוסקים בטיט ולבנים כן כאן לא נהג בדרך זה לדבר לעמו על ידי מליץ רק ע"י עצמו. וזה כל עיקר כוונת המדרש במה שהביא מקרא זה לכאן {{ממ|[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}}:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>