עריכת הדף "עץ יוסף על שמות רבה/כז/ט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הה"ד שמעו כו'.''' משום דק"ל מה צורך לכתוב שמיעת יתרו ובואו. ומתרץ דאתי לאשמועינן שע"י שמיעה אדם זוכה לחיים כמו שקרה ליתרו. ולהכי מייתי דוגמא משמעו דבר ה' דאתא למימר שע"י שמיעת האוזן כל הגוף מקבל חיים כדלקמן ומכיון דמייתי ליה דריש ליה בכמה אנפי:

'''נאמרה על החברים.''' שירחיק עצמם מהמינוי. שכל ימים שאדם חבר פי' שהוא חכם ולא נתמנה לראש לא איכפת ליה כו' אבל המתמנה על הצבור נעשה ערב עליהם. וזה שאה"כ בלשון ספק בני אם ערבת כלו' הזהר שאם תמנה ותהיה ערב כו':

'''לא איכפת לו בצבור.''' פי' שאינו זקוק לחזור אחריהם לחקור אם יש ביניהם דבר צריך תיקון. וגם אם פעמים שיראה ולא יוכיח אינו נענש עליו מפני שאין בידו למחות:

'''ונטל טלית.''' כלו' בגד של כבוד וגדולה:

'''בייא.''' פי' בלשון יוני עול ועוות הדין:

'''הוא נענש עליו.''' נלמד מדכתיב ואשמם בראשיכם ואשמם כתיב:

'''ורוח הקודש צווחת.''' פי' במה שאמר בני אם ערבת לרעך. רוה"ק אומר כן. כי ספר משלי ברוה"ק נאמר:

'''אתה ערב עליו.''' מפרש לרעך על רעך והיינו האדם העושה עבירה:

'''הכנסת עצמך לזירה.''' דריש לזר לשון זירה מלשון זר זהב סביב. מנהג הוא שנים שנלחמים זה עם זה רושמין עגולה בארץ והבורח מתוכם מתחייב {{ממ|מעריך}} וכדמסיק. ונראה שכצ"ל תקעת לזר כפיך אתה הכנסת עצמך לזירה. ומי שהוא כו' אמר לו הקב"ה אני כו' וזה פשוט:

'''אני ואתה עומדים בזירה.''' פי' ענין זה היינו הדין שיעמוד בו האדם עם הקב"ה אם לנצח בזכותו ואם שמדת הדין תנצח אותו. ולפי שמי שמתמנה על הרבים מוכן לסכנת הדין מדמהו לנכנס לזירה. ופעמים ינצח שיהיה מזכה את הרבים:

'''אין אמרי אלא הוראת תורה כו'.''' ולפי זה נוקשת באמרי פיך מילתא אחריתי הוא לומר מלבד התעתדו ליענש בערבות מהצד הנ"ל הוא מעותד עוד ליענש על הוראותיו שאפשר שינוקש בהוראותיו ויטעה:

'''אלא תן רצונך.''' כלו' אין תקנה לזה רק שישפיל גאותו לפני גדולים ממנו:

'''ואם לאו דמך בראשך.''' שישפך דמך כדם צבי ואיל. כלו' שחייב מיתה שמחטיא הרבים:

'''כמ"ש בפרשת ויגש.''' ענין הנ"ל אין שם בפרשת ויגש כלל. אבל נראה שצ"ל ד"א בני אם ערבת לרעך כמ"ש בפרשת ויגש. והיינו מה שנדרש שם מקרא זה בערבות דברים אחרים ומפרש ליה ג"כ בערבות יהודה {{ממ|[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}}:

'''אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה.''' פי' שכל אחד ואחד מישראל ערבים בין שאר ישראל להקב"ה. ופי' תקעת לזר כפך שכל אחד ערב על זולתו דהוי כזר לגביה:

'''וכן לשני ולשלישי ולרביעי.''' הזכיר ד' במשל מפני שמצינו שה' חזר ליתן התורה לד' אומות מפורסמות מלבד האחרות שלא נדע. דהיינו שעיר וישמעאל עמון ומואב כדאיתא בספרי בפסוק וזרח משעיר למו כו' {{ממ|[[יפה תואר על שמות רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}}:

'''לפולחה''' ולעבדה ולשמרה כהלכתה:

'''הובירה.''' הניח אותה רק ובור:

'''לא על זה שקבלה.''' כלו' עיקר ההקפדה הוא על זה. אבל אין ה"נ שיקפיד קצת גם על אותם שלא קבלוה:

'''שלא הרתיק עליה.''' פי' שלא דפק על פתחיהם שיקבלו התורה כדאמר בפ"ק דעכו"ם:

'''נעשה ונשמע.''' ופי' נעשה על חיובם בערבות על אחרים שיקיימו התורה. ע"ד שאמר גבי והיה מעשה הצדקה שלום גדול המעשה יותר מן העושה שהיינו שמדריך לאחרים שיעשו:

'''ד"א שמעו דבר ה'.''' עיין בסימן הקודם:

'''משל למלך שאמר לעבדו שמור לי.''' כצ"ל ועי' בדב"ר פ"ג סי' י"א בעץ:

'''דיאטריטא.''' פי' כלי זכוכית חשובין {{ממ|ערוך}}. והמוסיף הערוך כתב כלי עשוי באומנות פתוח במקלעות ובפטורי ציצים:

'''ומרתת.''' עומד ברתת לפני המלך:

'''והאוזן שומעת.''' ד"ת ומוסר וע"י זה ישמור עצמו מהחטא ויקיים המצות ויקנה חיי נפש ואושר גם לגוף. כי שמוע מזבח טוב. כי בה נשמור ונעשה כדבר שנא' והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם. ופירושו כי עקב השמיעה ימשוך לנו מאתו יתברך שנשמור ונעשה ע"ד כי שכר מצוה מצוה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>