עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/לו/ג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הה"ד יד ליד לא ינקה רע.''' משום דק"ל למה הוזכרו האבות בסדר זה כדלעיל ובעי למימר דמשום דזכות יעקב עדיף טפי לזרעו מפני שהוא היה יותר מחוסר הנאות בעוה"ז שבכל ימיו לא שלו ולא שקט. משא"כ יצחק שבא למדריגה שכרת ברית עם מלך פלשתים. וכן אברהם. ולהכי נקט ברישא זכות יעקב והדר יצחק ואברהם דהוי רבותא טפי שאף שנהגו בעוה"ז מ"מ נשמר זכותם לזרעם. ולהכי מייתי האי קרא דדריש ביה שראוי להניח זכות המצוה לבנים כמו שעשו האבות כדבסמוך. והואיל ומייתי קרא דריש נמי הכא סיפא דהיינו וזרע צדיקים נמלט. ולהכי מייתי הא דבר קפרא עד א"ר סימון. והקדים דרשת סיפיה דקרא לדרשת רישיה. משום דרישיה שייך לוזכרתי את בריתי יעקב דקאי עליה. ודרך המדרש למנקט מה דשייך דקרא קאי עליה בסיפא:

'''אחז וכל מלכי ישראל הרשעים.''' בר קפרא תנא הוא ופליג אסתם מתני' דפרק חלק דלא מני אלא ג' מלכים דהינו ירבעם אחאב ומנשה:

'''כל מלכיהם נפלו.''' היינו בעוה"ב. משום ואין קורא בהם אלי. שנפלו מאמונתם עד כי אין קורא בהם אלי כי נשחתה נפשם לגמרי:

'''באיפטיא.''' בחשבון {{ממ|ערוך}}. ור"ל קושיא הוא. והא הרי הוא נמנה בחשבון של מלכים הצדיקים. ומשני מפני שהיה לו בושת פנים. או על ידי שנתייסר בבנו. או בזכות אביו. זכה להמנות בחשבון המלכים. ומ"מ לא יזכה לעוה"ב:

'''שאין שכינה שורה במקום טומאה.''' ולכן לא יצא הנביא שם פן תבא שכינה לשרות עליו ותמנע מפני המקום:

'''שדה כובס.''' ושדה כובס הוא מקום טומאה שמכבסים שם בגדים טמאים והבגדים המטונפים. ואע"פ שיציאה זו לקראתו לא היתה לקנתרו אלא לבשרו שאל ירך לבבו ממלך ארם ומלך ישראל. מ"מ לפי שכשהיה רואה את הנביא בא היה חושב שבא לקנתרו והיה בורח שם. הוצרך לצאת אליו שם:

'''אל תהי קורא כובס.''' מדה"ל למימר כבוס שהיה ראוי לקראות השדה ע"ש המלאכה ולא ע"ש הפועל דרשו כן:

'''אלא כובש שהיה כובש פניו ובורח ממנו. הא כיצד בשעה שהנביא בא לקנתרו היה בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה.''' כן הוא בירושלמי. ולפ"ז כובש פניו דקאמר לאו היינו שמשפיל וכובש פניו למטה כדרך המתביישים כדמשמע בתלמודא דידן. אלא הבריחו למקום טומאה היינו כובש הפנים שפי' שמסתיר פניו מהנביא בברחו במקום שלא יראהו:

'''בבנו הבכור.''' ואע"ג דהקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו כדאי' בפ"ק דברכות. י"ל אחרי זאת שב על קיאו ככתוב בד"ה. ולכן נטרד מעוה"ב. ולא הועיל לו צער בנו רק לימנות בחשבון המלכים הצדיקים:

'''ר' הושעיה רבה אמר כו'.''' בירושלמי ה"ג ר' הושעיה רבה אמר מפני שהיה אביו צדיק ומנשה לא היה אביו צדיק. מנשה אביו צדיק ובנו רשע הוא. וחזקיהו אביו רשע ובנו רשע. הוא שחזקיהו אומר הנה לשלום מר לי מר. מר לי מלפני מאחז. מר לי מאחרי ממנשה. אחז אביו צדיק ובנו צדיק הה"ד יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט. וזרע צדיק אין כתיב כאן אלא וזרע צדיקים זרע שהוא מוטל בין ב' צדיקים נמלט. וה"פ כיון דאחז נמנה באפטיא של מלכים מפני כבוד אביו ה"ל לממני מנשה בהדייהו שהרי גם בימיו נתנבא ישעיהו. ומשני דלא דמי דמנשה אע"ג דאביו צדיק בנו רשע הוה דהיינו אמון. אבל אחז היה אביו צדיק ובנו צדיק הפך חזקיהו שהיה אביו ובנו רשעים. ולכן זכה אחז לימנות באפטיא של מלכים:

'''זרע שמושחל מבין שני צדיקים נמלט.''' ר"ל קצת רשעים נמלטים מן גיהנם ע"י שהם נמשכים מבין שני צדיקים. ומ"מ לא אהני לאחז על שהרבה אשמה. אלא אהני ליה קצת שימנה באפטיא של מלכים. וזהו כבוד גדול שזכה יותר ממנשה שהיה בנו רשע:

'''רשע הוא.''' דרש רע כאילו כתיב רשע כד"א אוי לרשע רע:

'''הא סקא כו'.''' פי' כזה שאומר הרי לך השק והסלעים והסאה קום ומדוד לך כמו שתרצה כי אינך חסר כלום. וזהו מיד ליד שרוצה ליטול שכרו תיכף ומיד כקונה דבר ונותן מעות מידו ליד המוכר ומקבל דבר הנקנה לידו כאינש דאמר הא סקא כו'. לא ינקה רע רשע הוא שאינו מניח לבניו כלום. וע' בש"ר פ' מ"ד:

'''קום טול.''' זהו שבוש וצ"ל קום כל פי' מדוד. כמו וכל בשליש עפר הארץ {{ממ|מעריך}}:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>