עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/לב/ח" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הה"ד ושבתי אני כו'.''' נראה שרוצה לפרש ויצא בן אשה ישראלית שיצא מכלל שאר ממזרים שזוכים לעתיד. וזה על ידי שחרף וגדף נטרד גם מעוה"ב. ולהכי מייתי הא דדרשינן בהאי שלעתיד ה' מנחם הממזרים כדלקמן:

'''אבותם של אלו.''' הממזרים. עוברי עבירות. ר"ל שבאו על איסור ערוה במזיד:

'''עלוביא.''' הנעלבים מה להם בכך ומה יכולים לזה. ומ"מ הם פסולין:

'''כך אביו של זה כו'.''' השתא מיירי בממזרים שנהיו משוגג. כמי שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה שמת ונשאת וילדה בן ממזר. לזה אמר זה בא על הערוה ולא קאמר עובר עבירה. משום שלא עבר במתכוין אלא בשוגג בא על הערוה. ומ"ש וזה מה חטא דמשמע דאביו מיהו חטא. היינו משום דמ"מ חטא דהו"ל למידק טפי. ככל חוטא בשוגג. ומשום דבכה"ג הוי עושק טפי שמאחר שאפי' האב לא עבר במתכוין לא הו"ל להרחיק את בנו. מדוייק קרא והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם בהכי:

'''אלא מיד עושקיהם כח.''' כלו' אלא הם עשוקים מיד עושקיהם אלו סנהדרי גדולה כו' שהם מלמדים אותנו שאין חילוק בין מזיד לשוגג. וכח הוראתם מדסתם התורה ואמר לא יבא ממזר ולא חילק. אבל אי לאו פי' חז"ל וקבלתם האמיתית היה אפשר לפרש שלא הרחיקה התורה אלא הנולדים באיסור מזיד בעון אביהם:

'''עלי לנחמן.''' שיהיו כשרים לעתיד וכדמפרש ואזיל לעתיד לבא כולה זהב טהור. ודייק שאמר הקב"ה כך מדכתיב ואין להם מנחם. וכ"מ שנא' אין לה הוה לה כדאיתא בב"ר פ' ל"ח. [ואתיא כמ"ד שלהי קדושין עתידין ממזרין להטהר ע"ש בר"ן. ובקה"ר משמע שלענין שבאין לעוה"ב הוא דאמר עלי לנחמן ע"ש. רד"ל]:

'''אנא חמיתיה אולון כרוסון הה"ד.''' כצ"ל וכן גרס הערוך. ופי' אולון בלשון יוני כולן. וכרוסון פי' בלשון יוני זהב טוב בלי פסולת. ומה שנכתב בפנים כולו דהב נקי זהו פי' על תיבות אולון כרוסון. והיה נכתב על הגליון והכניסהו המדפיסים בפנים המדרש:

'''הה"ד ראיתי והנה מנורת זהב כולה.''' ואף שמפורש שם זה דבר ה' אל זרובבל שנראה בבנין בית שני שע"י זרובבל מיירי קרא. כבר פירשו המפרשים שזרובבל נאמר על מלך המשיח העומד מזרעו:

'''תרין אמורין כו'.''' משום דמנייהו סייעתא למ"ש שלעתיד אין בישראל פיסול. דכיון דפי' גולה על ראשה לתרוייהו שהקב"ה בראשם משמע דלית בהו פיסול דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות. להכי מייתי לה הכא לפלוגתא דאמוראי:

'''חד אמר גולה וח"א גואלה.''' אע"ג דודאי פי' גולה כמו מימין הגולה דכתיב התם. קאמר שרמז הגולה להקב"ה שהוא הגולה עמהם או הגואל:

'''מ"ד גולה שגלו לבבל כו'.''' כלו' שפי' גולה השכינה שהיתה בגלות עמהם. ופי' דקרא שהשכינה שהיתה בגלות באה בראשם כי כשהם נגאלין גם השכינה נגאלת עמהם בגאולתן. ואע"ג דהכא בגאולה העתידה קמיירי כדלעיל. קאמר גולה שגלו לבבל וה"ה לאדום כדאי' בש"ר פ' ט"ו:

'''ומ"ד גואלה כו'.''' וא"ת מאי בינייהו. וי"ל דלמר סבת הגאולה מפני השכינה שהיא בגלות [וזה שיסדו לנו הכנסת הגדולה בתפלת י"ח כי לישועתך קוינו כל היום] ולמר חסד הוא שעושה הקב"ה לגבול את ישראל. והיינו דמייתי מגואלנו ה' צבאות שמו דמשמע שסבת הגאולה להטיב לישראל מדכתיב התם קדוש ישראל דמשמע שהגאולה להיותו קדוש ישראל ואע"ג דהאי קרא בגאולת בבל מיירי שמעינן מינה לגאולה העתידה:

'''וכתיב עלה הפורץ כו'.''' וה"נ גולה על ראשה נדרש על ה' שהוא על ראשם כדאמר הכא וה' בראשם:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>