עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/כח/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''א"ר פנחס כו'.''' משום דר' ינאי קאמר דעומר הוי שכר בישול הפירות ומפרש בה קרא דמה יתרון לאדם כדלעיל. אתא רבי פנחס למימר דלא הוי אלא שכר הרוח שזורה בה ומפרש בהכי קרא דמה יתרון לו שיעמול לרוח כדאכתוב לקמן:

'''עד שלא ינגבה.''' פי' קודם שינגבה:

'''א"ר אבין כו'.''' מייתי דר' אבין לומר שאף במה שאתה נותן לי שכר היינו העמל בעומר אין יכול אתה לעשותו בשלימות אם איני שולח הרוח לנשב בעזרה {{ממ|אסיפת אמרים}}:

'''מצירין.''' צער ויגיעה רבה הגיע להם:

'''והיו מהבהבין.''' בשבלים:

'''וחכ"א בקנים כו'.''' ס"ל שבתחלה חובטין אותו. אך לא כדרך תבואה יבשה שחובטין אותו במקל שקורין פליי"ל. אלא בקנים לחים ובקולחות בקלח של כרוב כדי שלא יתמעך. ואח"כ מקיימים בו מצות קלי. שנותנין אותו באבובי כלי של נחשת ואבוב היה מנוקב כו':

'''של גרוסות.''' שלא היו טוחנות דק אלא עבה שכן דרך הסולת. שאם יטחנו יפה יעבור כל הקליפה בנפה עם הסלת. ועל שם כך נקרא גרש וכרמל:

'''בי"ג נפה.''' ע' פ' אלו מנחות:

'''הוי אין אתם נותנין לי.''' העומר:

'''הוי מה יתרון לו שיעמול לרוח.''' מפרש קרא הכי שאין לאדם שום שכר שמור לו אחרי מותו על מצותיו. כי אין לו שום יתרון במצות שיש בה עמל גדול כמצות העומר שאינה אלא שכר הרוח. ומכ"ש ששאר המצות שאין בהם כל כך עמל שיצאו בשכר כמה חסדים שהשם עושה לאדם. ואם כן מה נשאר לו לאחר מותו. ואע"ג דבודאי אין להכחיש בשכר מצות ח"ו. חסד הוא שעושה השם עם האדם לפרוע לו שכר בעוה"ב. ולקצת גם בעוה"ז:

'''ר"ש ברבי נסיב כו'.''' מייתי הכא הך עובדא משום דהאי קרא דמה יתרון מייתי בר קפרא למלתיה וכדגרסינן בקה"ר בתר אלא דלא צווחת לי עם חבירי לא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם כו' מאחר שדור הולך ודור בא ע"כ. ופי' מכיון דהכל למיתה הם עומדין כי דור הולך ודור בא מה יתרון לאדם בעמלו בשמחת עוה"ז:

'''נסב.''' פי' לקח:

'''צווח.''' קרא:

'''תרע.''' פי' שער:

'''אתה מאית.''' אתה מת. וכתב לו זה כדי לצערו בהזכיר לו המות על ראש שמחתו:

'''מאן כו'.''' מי הוא זה שלא קראנוהו דכתב אלו הדברים:

'''ארסטוון בגופיה.''' סעודה לעצמו שבשבילו לבד יעשה עוד סעודה גדולה ויקרא כל הקראים:

'''כיון דעלון כו'.''' כיון שנכנסו האורחים וישימו לאכול. כיון שהיה התבשיל נכנס היה בר קפרא אומר עליו ג' מאות משלים על השועל [לפי שהשועל פקח שבחיות מושלים עליו משלים הרבה. והנמשל היה יראת שמים ומדות טובות]:

'''והוה צנין כו'.''' והיו התבשילין צוננים ולא היו טועמים האורחים כלום ממנו. אמר רבי לעבדיו למה התבשילין יוצאין ולא נאכל מהם כלום. אמרו לו יש שם איש זקן וכיון שהתבשיל כו':

'''סלק כו'.''' עלה רבי אצלו ואמר ליה בשביל מה אין אתה מניח האורחים שיאכלו. אמר כדי שלא תאמר לאכול באתי ובשביל זה כעסתי. רק כעסתי על שלא קראתני עם חברי:

'''אריסיא.''' אורחים. על שם האריסטון נקרא כן:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>