עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/כז/ד" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הה"ד מה שהיה כו'.''' משום דכתיב בסיפיה והאלהים יבקש את נרדף מייתי ליה לתת טעם לבחירת הג' מינים אלו מהבהמה לקרבן ולא בקש מהחיות שהטעם מפני שהם נרדפים כדלקמן. ואיידי דמייתי ליה דריש כוליה קרא הכא כדרך המדרש:

'''ר' יהודה ור' נחמיה. ר"י אומר אם.''' אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כלו מים במים. אמור לו כבר הוא אוקיינוס כלו מים במים. ואשר להיות כבר היה אם יאמר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד לעשות ים יבשה. אמור לו כבר היה לא כך עשה ע"י משה שנא' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. וכתיב ואתה הרם את מטך וגו' וכתיב ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ר' נחמיה אומר אם יאמר לך אדם אפשר שאילו לא חטא אדם כו'. כצ"ל {{ממ|[[יפה תואר על ויקרא רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}}. וכן הוא בקהלת רבה:

'''שאילו לא חטא אדם כו'.''' משום שכפי הסברא אי אפשר לאדם המורכב מהפכים שתתקיים הרכבת לעולם. לכן יקשה הדבר בעינים. ויאמרו כי מה שאמר הכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות פירושו שע"י חטאו קרב קיצו למות ביום אכלו ואילו לא חטא היה מאריך ימים יותר. אבל מ"מ סוף אדם למות אמנם ממה שידענו בענין אליהו שלא מת ונכנס חי לג"ע. ע"כ להודות בפשט הכתוב באדם שאילו לא חטא לא מת:

'''עתיד להחיות לנו מתים.''' בתמיה. משום שענין תחיית המתים קשה אצל הסברא. לכן יפרשו הכתובים המורים עליה. בתחיית הנפש והשארותם. ומה שנא' יחיו מתיך וכדומה יפרשו שהוא משל לתגבורת אומתינו השפלה בימות המשיח עם היותינו חשובים בגלות כמתים. אמנם מענין תחיית בן השונמית ובן הצרפית שהית' תחיה ממש יודו בתחייה כפשט הכתובים:

'''שאני עתיד לעשות ים יבשה.''' דכתיב הן בגערתי אחריב ים. והחרים ה' את לשון ים מצרים:

'''שעתיד לפקוד עקרות.''' כדדרשינן בפ' חלק ועלהו לתרופה להתיר פה עקרות:

'''אני פוקח עורים לע"ל.''' כדכתיב אז תפקחנה עיני עורים:

'''שנאמר ויפקח ה' את עיני הנער.''' ואע"ג דאין זה רפואות עורון ממש רק פקוחת עינים לראות דברים רוחנים. כ"ש הוא שיותר קלה רפואות העין לראות כשאר אנשים מפקיחתה מה' לראות מראות מלאכים. ויתכן דפוקח עורים דלעתיד נמי דקאמר היינו לראות מראות אלהים:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>