עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/כז/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הה"ד צדקתך כהררי אל.''' משום דבעי למימר אמיום השמיני והלאה ירצה שמשפטו כאדם דכתיב ביה וביום השמיני ימול. מייתי האי קרא למדרש במ"ש אדם ובהמה שמשפט אדם ומשפט בהמה שוין כדלקמן ומכיון דמייתי ליה דריש כוליה כדרך המדרש:

'''ההרים מעלים עשבים כו' ד"א צדקתך כהררי אל מה ההרים ראוים להזרע כו'.''' לפי אלו ב' הדרשות כוונת הכתוב שצדקת ה' ומשפטו כפי רבוי הצדיקים או הרשעים בעולם. וה"ק צדקתך לעולם כפי מציאות הררי אל בעולם דהיינו צדיקים דאיקרו הרים כדיליף בתנחומא משמעו הרים את ריב ה'. ומשפטיך ועונשך כפי מציאות תהום רבה דהיינו רשעים דאיקרו תהום כדיליף בתנחומא מתהומות יכסיומו. אלא דלפי' קמא מיירי בצדקת ורשע שבין אדם למקום. ולהכי יהיב טעמיה למה שנקראו הצדיקים הרים לפי שמעלים עשבים כי זה תפארת להם ואין תועלת לאנשים. וכן מעשים הטובים לתועלת העושים. ואין ה"נ שנקראו הרשעים תהום לפי שאינו מעלה עשבים כדאי' בתנחומא. ולפי' שני מיירי בצדקת ורשע שבין אדם לחבירו ולהכי יהיב טעמא למה שנקראו הצדיקים הרים לפי שנזרעים ועושין פירות שיש תועלת להם בהיותם יפים בזריעתם ותועלת לעולם בפירותיהם. ותהום איפכא:

'''והגיל.''' והזוג המקשקש בתוכו. והוא משל לקרן שכרו הצפון לעוה"ב כמו הגיל שהוא טמון ואין נראה רק קולו נשמע. והוא משל פירותיו שאוכל בעוה"ז ומטיב בהן לאחרים ג"כ אבל עיקרו הצפון לעוה"ב לו לעצמו ואין לזרים אתו {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''ואין עושין פירות.''' אפשר ר"ל שאין לעבירה שלהם פירות וכדדרשינן בספרי האזינו פיסקא שכ"ד ובירושלמי ספ"ק דקידושין ודפיאה ממקרא זה אבל איננו כ"כ מענין המאמר {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''אמרו צדיק כי טוב.''' וכמו שאמרו בילקוט צדיק למקום. כי טוב לבריות:

'''ורע לאחרים.''' דאל"כ רע למה לי. אין לך רשע טוב:

'''סרס המקרא כו'.''' ע' כ"ז בב"ר פ' ל"ג ושם פירשתי:

'''משל את הצדיקים בדירתם.''' פי' המשיל ודימה את שכר הצדיקים לדירתן. שכמו שדירתן בהרי ישראל הטובים כענין שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם כי בהרים הוא אויר טוב ויפה. כן רמז הפלגת הצדקה הנעשית להם כהררי אל:

'''ומשל את הרשעים בדירתן.''' פי' והמשיל הפלגת עונש הרשעים לעומק התהום כדמיון דירתן בגיהנם המכוסה בתהום שהוא חשך. וע' בב"ר פ' ל"ג:

'''בטפטיאות.''' הוא מין בגד טוב:

'''יפקעו.''' יתבקעו:

'''יקרשו.''' שלא יהיו נקרשים מחוזק הקור:

'''אן דאת יהיב כו'.''' היכן שאתה נותן טובה אתה נותן בשפע ובמלוי:

'''אן דאת מחי כו'.''' היכן שאתה מכה אתה מכה בכח ובדקדוק גדול:

'''כולה דנשי.''' כל הנמצאים שם היו נשים. והאנשים אלו החביאו את עצמם כדי שיצילו הנשים המדינה בערמה זו {{ממ|[[מתנות כהונה על ויקרא רבה/{{כאן}}|מת"כ]]}}:

'''נפקין כו'.''' יצאו לקראתו ואמרו לו אם אתה עושה עמנו מלחמה ותנצח אותנו. שמך יצא בעולם שמדינה של נשים נצחת במלחמה:

'''ותו כו'.''' ושוב אין אתה יכול לקום מפני שום מלך. שיאמרו מלך חלש הוא. ושמע להם והלך לו:

'''כי נפיק כו'.''' כשיצא כתב על שער המדינה:

'''שטי הוינא כו'.''' שוטה הייתי עד שבאתי בקרטיגנא המדינה ולמדתי עצה מן הנשים:

'''נפקין קדמוניה כו'.''' יצאו לקראתו במתנה ובמנחה בתפוחים של זהב כו'. ורמזו לו בזה כי הוא נבהל להון בבואו עד אחורי הרי חשך לצבור בר כסף וזהב לבלוע ולאכול כל כסף וזהב שבעולם כפרי הנאכל בקנוח סעודה:

'''ומה זה דהבא כו'.''' וכי זהב נאכל בארצכם אמרו לו ולא היה כן לחם ומזון בארצך. ולמה באת לכאן. ואמר לא מעשיכם באתי לראות. או פי' לא עבידתכון מלשון ועבודה רבה וכן בתנחומא הגי' עותריכון:

'''דינכון.''' דין שלכם היאך אתם דנין דין. והטעם כי בעון עינוי הדין ועיות הדין מתרבים הצרות בעולם וכדמפורש בפ"ק דשבת ובאשר שמעתי על יושבי אחורי הרי חשך כי הם יושבים בהשקט ובטח ובשלוה יתירה בהיותם מחזיקים בעמוד הדין הישר והצדק. לפיכך באתי הנה לשמוע יושר דינם וצידוק משפטם {{ממ|[[נזר הקודש על ויקרא רבה/{{כאן}}|נזה"ק]]}}:

'''עד דאינון כו'.''' בעוד שהם יושבים ומדברים באו שני אנשים לדון לפני המלך. האחד אמר אדוני המלך חורבה קניתי מאיש הזה וחפרתי ומצאתי בו אוצר. ואמרתי לו קח אוצרך כי החורבה קניתי והאוצר לא קניתי. והאחר שכנגדו אמר כשם שאתה מתיירא מעונש גזל כך מתיירא אנכי. ולא היה שום אחד רוצה האוצר אפי' במתנה משום שונא מתנות יחיה:

'''א"ל זילון כו'.''' לכן ויקחו זא"ז. הבן יקח את הבת. ויאכלו האוצר יחדיו:

'''שרי.''' התחיל:

'''טבית.''' טוב ונאה:

'''אילו היה כו'.''' אילו היה דין זה בארצכם מה הייתם עושים:

'''מרים כו'.''' מרימים ראשו של זה כלומר היו הורגים אותו:

'''וסימא כו'.''' והאוצר היה עולה לבית המלך. כי כן הדין עוד היום בארץ אדום שכל האוצרות הטמונות בקרקע הרי הן למלך. ואילו היו מבקשים לעכבם חייבים הריגה: '''ושמשא כו'.''' שאל לו הגד לי אם השמש זורח בארצכם:

'''נחית.''' יורד:

'''בעיר דקיק.''' פירוש בהמות קטנות וכצ"ל בעיר דקיק: א"ל הן א"ל תיפח רוחיה:

'''אמטו.''' בשביל בהמה דקה אתם נצולים:

'''אדם.''' בזכות בהמה דאל"כ לא הו"ל למנקט אדם ובהמה בחדא מחתא. והאי הה"ד המדרש קאמר לה:

'''אמרו ישראל כו'.''' השתא דריש אדם ובהמה תושיע ה' כאדם אנחנו כבהמה תושיענו. ופי' שאע"פ שאנו חוטאים בדעת כאדם. תושיענו מהעונש כבהמה שאינה נענשת לפי שאין בה דעת. ופי' שהטעם שלא ישפטנו כחטאתינו בדעת הוא מפני שאנו נמשכין אחריו כבהמה בלי הרהור אחריו. ולפי שהמשכה זו אחר ה' היא סיבת הצלחתינו להדבק בו לגן עדן. לכן אמר עוד הביאני המלך חדריו וגו' וז"ש להיכן אנו נמשכין אחריך לג"ע כלו' שמסבת המשכינו אחריך נבוא לג"ע. והזכיר זה כאן משום דבענין זה דריש מה שנאמר בתר אדם ובהמה תושיע ה' מה יקר חסדך אלהים וגו' ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם דמשמע ג"ע. וכדי שלא יקשה אי בג"ע מאי נחל עדניך לשון רבים שהרי התענוג הוא רוחני ופשוט לא יצדק בו מינים שונים כתענוגי עוה"ז שהיא מכמה מינים אם באכילה אם במשגל אם בכבוד וכיוצא. לכן אמר שהרבוי בבחינת הצדיקים שכל אחד יש לו עדן בפני עצמו. אבל כל אחד אין הנאתו אלא הנאה אחד פשוטה:

'''אנו נמשכין לג"ע הה"ד ירויון.''' משום שרוב משיכת בהמה אחריו הוא לטבח לכן מפרש כאן כדכתיב בתריה ירויון {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''יש לו עדן.''' בתחלה נכנסין כולם לגן. ושוב נכנס כל אחד לעדן שלו. וזהו שאמרו לעיל פ' י"ח שכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו:

'''משפט אדם ומשפט בהמה שוין.''' כלומר והיינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' שכשם שרחמיו על האדם שלא ימול עד יום השמיני. כן היה רחמיו על הבהמה שאע"פ שידעינן בודאי שכלו לו חדשיו הצריך הקב"ה להמתין להקרבה עד ח' ימים. וכדאמר לקמן בדברים רבה פרשה תצא ע"ש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>