עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/כו/ח" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ואם לאו אמרי שהוא הוא.''' שהיה מבקש עילה להמיתו שנתקנא בו שזמנתו אסתר למשתה כדאי' בפ"ק דמגילה:

'''ומשהכיר בה שהיא יהודית.''' ומזרע המלוכה:

'''התחיל הוא מספר עמה.''' ויאמר קמא הכי קאמר מתחילה היה אומר ע"י תורגמן. אבל השתא ויאמר לאסתר ממש:

'''לא תחמול עליו.''' וזה נכלל במאמר ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך. שהוא בתנאי שלא יחמול עליהם:

'''כמה מצודות וחרמים.''' ששם בלבם שיתקבצו למלחמה ואח"כ הפיל החומה על כ"ז אלף איש:

'''והמלאך לכרוב.''' וה"פ דקרא ויאמר ה' אל האיש לבוש הבדים. והאיש אמר לכרוב. והדר מפרש שמאמר ה' למלאך היה בא אל בינות לגלגל:

'''שלא אכוה.''' אע"פ שגבריאל שרו של אש. אש של מעלה שאני:

'''הפשירן.''' לשון פושרים שלא היו חמים כל כך. ודייק מדכתיב וישא ויתן ולא אמר ויקח ויתן דריש ליה ע"ד שאהו בחיקך לומר שתחלה נתנם בחיקו להפשירן ושוב נתנם לו:

'''ששה שנים.''' שהרי נבואה זו היתה בשנה ששית והעיר לא חרבה עד שנת י"א:

'''עמומות.''' דוממות והולכות ומצטננים:

'''ולקעקע ביצתן.''' פי' לשרש שרשיהם:

'''יש ב"א שעושין צדקה.''' ולכן אין לו לזורקן בחימה אלא בנחת:

'''שנא' וירא לכרובים תבנית יד אדם.''' אע"ג דיד כרובים נינהו. בהראותם לו רמז שזכות ידי אדם בצדקה העומדת:

'''הה"ד צדקתך אלהים עד מרום.''' וה"פ הצדקה שנותנים מקיימת העולם עד העליונים אשר עשית בהם גדולתך. וכינה צדקתך. מפני שהיה במצותו:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>