עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/כו/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''מצינו תינוקות כו'.''' משום דהא דתורה נדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא נדרש מדכתיב מזוקק שבעתים והכא עסקינן בהאי קרא. מייתי ליה הכא. ואגב זה מייתי ענין התינוקות. ודרש בעליל מלשון עוללים. ומזוקק שבעתים על התורה שנדרשת במ"ט פנים כנ"ל. ואעפ"כ כשסביב רשעים יתהלכון היינו הולכי רכיל. כרום נתרוממו האויבים. והיה זולות לישראל:

'''תשמרם נטר כו'.''' זהו תורה שבע"פ שצריך לחוקקה בלוח לב ולשומרה שלא תשכח לחזור עליה תמיד וזהו שדרשו {{ממ|[[בבלי/קידושין/לז/א|קידושין ל"ז]]}}. ובכ"מ בספרי ושמרתם זו משנה {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''נטר אורייתהון בלבהון.''' פי' שמור תורה בלבם. דאי שמירת גופם הרי הוא אומר תנצרנו מן הדור:

'''מן הדור ההוא שהוא חייב.''' שלא ילכדו בעונם. ור"ל מן הדור ההוא שביאר שם למעלה במז' כי גמר גו' כי פסו גו' שוא ידברו גו' אשר אמרו ללשוננו גו' והן בעלי לה"ר כדמפרש כאן. והכריתם דוד ברוה"ק יכרת ה' גו' וזה חיוב כליה דקאמר {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''יוצאין למלחמה ונופלין.''' לא יקשה בעיניך שבימי דוד בכל מלחמותם היו נוצחים. דהכא בימי שאול מיירי כדאמר בהדיא בדברים רבה פ"ה:

'''דלטורין.''' בעלי לשון הרע ורכילות:

'''לבאים זה אבנר ועמשא כו' אחר לה"ר.''' עמשא אף שהיה חשוב בימי שאול וכדדרש לקמן ושני אנשים עמו זה אבנר ועמשא מ"מ לא היה מספר לה"ר על דוד שהיה נשוי לבת ישי אחותו אלא שאח"ז בימי אבשלום היה עם אבשלום {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''אלו אנשי קעילה.''' אע"ג דמסירתם את דוד ביד שאול נראה שמתוך האונס היה ששאול קבץ העם למלחמה לרדת קעילה לצור את דוד. מ"מ קרי בהם שניהם חנית וחצים מפני שמן הדין אפילו שהם בסכנה לא היו יכולים למסרו מכיון דאינו חייב מיתה. וע' בב"ר פ' צ"ד סי' ט':

'''מה השכינה עושה בארץ.''' שלה"ר מסלק השכינה כדאי' בדברים רבה פ"ה:

'''ונוצחין.''' שהרי אחאב מלך בכיפה כדאיתא בפ"ק דמגילה:

'''למה מים.''' דלעולם אומרים הקל תחלה ואח"כ הקשה. או כך פירושו דכיון דהיה מפרנסם באכילה ודאי שישקום מים דלא יחיו בזולתם:

'''שהיו המים קשים כו'.''' משום שבימי אחאב נעצרו הגשמים. וקאמר לה הכא לומר דכון דמים קשים יותר. מסתמא מפרסמא מילתא כשיבקשם לכל כך נביאים וירגישו בדבר. וילפינן דכ"ע ידעי ולא מפרסמא למלתא:

'''שפרצתי גדרו של עולם.''' שהביא מיתה לעולם:

'''ספקלטור.''' שר הטבחים ההורג המחוייבים מיתה:

'''לכל פורצי גדרות.''' דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש:

'''אמר לו למה כו'.''' לישנא דאמרו לו לאו דוקא. דהך מילתא לעתיד הוא כדגרסינן בפ"ק דתעניות:

'''ארי דורס ואוכל.''' פי' שאוכלה מחיים. זאב טורף ואוכל שהורג ואח"כ אוכל [רש"י בפ' יש בעירכין]:

'''ואת נושך וממית.''' שאין לך בו הנאה:

'''מן עליותא.''' מן העלייה. כלומר מן השמים מלמעלה:

'''דיתיב ברומי וקטיל בסוריא.''' שאומר לשון הרע על מי שעומד בסוריא ועל ידי זה נהרג:

'''ולמה קורא שלישי.''' שדרכם היה לקרוא ללה"ר שלישי:

'''עובדא כו'.''' מעשה היה באיש אחד שהיה לו כלה רעה והיתה צמודה פי' אדוקה [לשון צמיד פתיל] לספר לה"ר והיה מפייס ומרצה אותה שני פעמים בכל יום:

'''חד ברמשא כו'.''' חד בערב ופעם אחת בבקר. ואמר לה אני מבקש ממך שלא תאמר לשון הרע:

'''מה עבדה כו'.''' מה עשתה כלתו הלכה אצל בעלה ואמרה לו אביך הזה רוצה לשמש עמי בזנות. ואם אין אתה מאמין לי בא לערב ואתה תמצא מפייס אותי לשמוע אליו:

'''אזל ורצד עליו.''' פי' אזל וארב עליו. וכן כתב רש"י בפסוק למה תרצדון הרים גבנונים {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סח|תהלים סח]]}}. בשם ר' משה הדרשן רצד הוא מארב בלשון הערבי וכן פי' הר"ן:

'''וחמא יתיה כו'.''' וראה אותו כפוף ושוחה והיה מפייס אותה שלא תדבר עוד לה"ר. והיה הבן אומר כבר הדברים אמת הוא. מה עשה לאביו הכה לאביו והמית אותו. והביאו אותו לב"ד ונתחייב מיתה. ולאותה אשה הביאו ג"כ שאמרה על אביו לה"ר ואתחייבה מיתה ג"כ [ואע"ג דבעל לה"ר אין ב"ד ממיתין. ואף אם עשה שליח להרוג את חבירו קי"ל דהמשלח פטור. יש לומר שהוראת שעה היתה שב"ד היה להם רשות להכות ולהעניש שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה [וע' ביבמות דף צ' ע"ב וסנהדרין דף מ"ו ע"ב ומגילת תענית פ"ו. ותנחומא סדר משפטים סי' ה'] ונמצא שהלשון הרג שלשה:

'''דואג שאמרו.''' כדאי' בילקוט סימן קל"א כיון שראו תלמידיו שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא נתנו חבלים ברגליו וגררוהו שנאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל. ובפסיקתא אי' שהמגיד לדוד על הריגת שאול ואמר לו דמך על ראשך היה דואג בעצמו. ובחלק אי' שמת ולא נהרג אך אי' התם שנצטרע. וזה חשיב נהרג דמצורע חשיב כמת וה"ל כנהרג בלא עתו:

'''ובימי שאול הרג ד'.''' שאבנר הוא הרביעי אליבא דיש אומרים. ומשום דבעי לאתויי דעת יש אומרים מייתי נמי דעתייהו דריב"ל ורשב"ל הכא:

'''ואבנר למה נהרג.''' דכיון דצדיק הוה כמו שאמר עליו דוד כי שר וגדול נפל היום בישראל וגם צורך הצבור ביה ודוד חפץ בו. בודאי היה ה' נצב עליו לשמרו שלא יהרגנו יואב. לולי שחטאו גרס. ולהכי בעי מה חטא היה בידו:

'''על שהקדים שמו כו'.''' אבל מיקימו הנערים וישחקו לא ס"ל שנתחייב. כי מצי סבר שלא נתכוין אבנר אלא לשחוק בעלמא כדרך המתאבקים להראות גבורתם. ושוב נמשך מהשחוק שהרגו זה את זה והיתה מלחמה:

'''מאבנר לדוד.''' והיינו דכתיב אל דוד תחתיו שהזכיר שמו אחריו:

'''מה את בעי.''' מה אתה רוצה:

'''מן גלגוי דידך.''' המעריך גרס מן גלגוי דדין. וכתב שהוא מענין זיל גלוג לאמך שפי' השתבח. אף כאן אמר אבנר לשאול מה אתה רוצה ומאמין במה שדוד מתהלל ומשתבח בשקר. אין הדבר כן אלא הכנף בסירים נאחזה ונקרעה עכ"ל. ולפי הגירסא שלפנינו מן גלגוי דידך פירושו שאבנר אמר כן לדוד מה אתה רוצה בשבח שלך שאתה משבח עצמך בשקר אין הדבר כן אלא הכנף בסירים נאחזה ונקרעה. והערוך פי' גלגוי ציצית. ור"ל שאבנר אמר לדוד מה אתה משבח את עצמך שהיה שאול בידך שהרי הכנף של ציצית בידך ולא הרגת אותו. הציצית בסירה הועדת פי' בקוץ הוסרה. וכן אי' בהדיא בשוח"ט תהלים מזמור ז' שנכרתו הכנף עם הציצית. וכגירסא דידן אי' בשוח"ט אמר לו לאבנר היכן הוא כנף מעילי אמר לו בסירות בקוצים עברת ונכרת. ואבנר אמר זה לשאול מה אתה רוצה מן הציצית שלך בסירה הועדת:

'''כדאתון למעגל.''' כשבאו למעגל ונטלו הצפחת והחנית מעל ראשו:

'''חנית וצפחת בסירה הועדה.''' כלומר וכי יכול אתה כאן גם כן לומר כך. הלא ע"כ להודות שהלכתי ולקחתי אותם והייתי ג"כ יכול להרגו. ומ"מ לא חש אבנר בטענתו ואמר לשאול שמא אחד מבני הצבא נתנם לו:

'''ולא מיחה.''' אבל ר' יהושע בן לוי ורשב"ל ורבנן מצי סברי שמיחה ולא שמעו לו:

'''ולא מיחה.''' שנתיירא מפני שאול שלא יכעוס עליו. או שיחשוב שידו עמהם אך מ"מ לא היה לו למנוע משום זה מלמחול ש"ד. וזהו הרביעי שנהרג בלה"ר:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>