עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/יז/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אך טוב לישראל כו'.''' משום דקשה ליה דמשמע דבשורה טובה ענין הנגעים שיבא בארצם. מדקאמר הכא כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם. לכן בעי לפרש שהנגעים הם באמת לטובתם שעי"ז יחזרו בתשובה ולכפר עונותיהם. ולפי שהפסוק אך טוב לישראל כפי פשוטו שמשמע שה' מטיב תמיד לישראל לכאורה הוא סותר זה [ולא רצה לפרש דאך טוב לעוה"ב כתיב] להכי מפרש דלא קאמר אלא לברי לבב דהיינו הצדיקים הגמורים שלבם ברי במצות. ולא שאין לבם ברי. כי אלו יהיו מתיסרים. וכ"ש סתם ההמון שיש בהם חטא מה. שהם מדוכאים ביסורים לנקותם לעוה"ב. ופי' שלבן ברי במצות היינו שאין עושים המצות אלא לש"ש ולא לאיזה פניה או תקות שכר. ומביא דוגמא לזה מה' דברים אחרים שאין ה' מבטיח אלא למי שכוונתו שלימה אבל מי שאין כוונתו שלימה פעמים שלא יועיל לו וכדמסיק והולך אחת לאחת:

'''אשרי אדם עוז לו בך.''' ר"ל שפירושו אשרי לאדם שיש בידו עוז דהיינו התורה דנקראת עוז. וקאמר יכול לכל ר"ל יכול שכל מי שעוסק בתורה הרבה הוא מאושר. אע"פ שלא יהיה בקי בעיון הלב בה. ת"ל מסילות בלבבם כו' ר"ל שאינו מאושר לגמרי אלא מי ששבילי התורה גנוזים בלבו והוא היודע דרכי משא ומתן לאמת הדין. ואפשר שהשבילין היינו שיודע דרכים וסימנים להיותם על פיו תמיד ע"ד אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו:

'''הטיבה ה' לטובים.''' זה מיירי בענין ג"ח והנהגת המדינה יכול כל מי שדרכו להטיב לרבים ראוי שיהיה ה' מצליח בידו לתועלת הכלל. ואף שהוא לא יכוין לשם שמים רק לתועלתו שישמור סדר המדינות ויעזר גם הוא בעת צרכו ע"ד שלי שלך ושלך שלי. וזהו שאמר יכול לכל. ת"ל ולישרים בלבותם שלא יהיה בטוח העזר האלהי אלא שכוונתו לש"ש וזהו ישרים בלבותם שיהיו ישרותם בלבותם. שישרותם תהיה מכוונת הלב ולא לשמירות סדר המדינות לבד:

'''טוב ה' למעוז.''' זה הקרא מיירי מפרסום כבוד ה'. וקאמר יכול לכל פי' כי כאשר יתפרסם כבוד ה' בעשותו נסים היה ראוי שיעשה מעוז אפילו שלא יהיה מי שיעשה הנס על ידו כדאי כענין נבוכדנצר וכענין מנשה שענהו ה' כדי שיודע שיכול להציל ולא יאמר כל אפין שוין כדאי' בפ' חלק וזולתם. וקאמר ת"ל ויודע חוסי בו. ר"ל שלא תהיה הבטחה אלא לחוסי בו שכוונתו לש"ש. אבל מי שאין כוונתו לש"ש אע"פ שע"י הצלתו תודע תגבורת המופת. מ"מ אינו מובטח מהצלה מהצרה:

'''לקוויו יכול לכל.''' פי' יכול כל אדם מי ששם בטחונו בהקב"ה ה' טוב לו. ואפילו גנב דאמרו חז"ל גנב על פום מחתרתיה רחמנא קריה. ת"ל לנפש תדרשנו פי' שכוונתו לדרוש את השם. ולא לעבירה למלאות רצונו ותאותו:

'''קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל.''' זה מיירי מתפלה כי מהנראה שראוי שתועיל התפלה אפילו למי שאינו הגון כמ"ש ז"ל גדולה תפלה ממע"ט כמה שנאמר וגם אל הנכרי וגו' ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת שלא יהיה בטוח בעזר האלהי אלא שכוונתו לש"ש:

'''אסף בן קרח היה.''' שאע"ג שבן קרח אביאסף שמו היה ברוב המקומות. מ"מ ניחא ליה למימר שהוא בן קרח שיתכן שקיצר כאן וקראו אסף. והוכרח לזה משום שאמר ואני כמעט נטיו רגלי וגו' שר"ל שכבר הייתי משרה עם אבי בגיהנם כדמסיק בסמוך. כלו' כמעט הייתי נופל לגיהנם אצל אבי. הרי שהיה בן קרח. דאי אחר היה מ"ט לו שפיכת אשוריו לגיהנם טפי מעונשים אחרים:

'''אסף אחר היה.''' שבן קרח אביאסף שמו. ומה שאמר ואני כמעט נטיו רגלי הוא דרך משל על נפילתו בטעות המינות:

'''כבר הייתי כו'.''' וזהו כמעט אם לא הרהרתי בתשובה בשעת הבליעה כמו שדרשו חז"ל במדרש שוח"ט:

'''כי קנאתי בהוללים.''' קנאתי להיות כמותם:

'''הוללות רעות.''' מחשבות רעות:

'''קרי להון דהותא.''' הוא לשון שמחה כמו דחותא מענין ודחין לא הנעל קדמוהי. ור"ל ששמחים בכל עת במשתה יין ומביאין יללה לעולם. אבל בערוך ובילקוט גרסו ר' לוי קרי להון זהוניא והוא לשון שמחה. ולקמן פ"ך גרס ר' לוי צווח להון אלליה. וע"ש מ"ש:

'''שמביאין אללי לעולם.''' ולהכי קרי להו הוללים כי אל"ף מתחלף בה"א שהם ממוצא הגרון:

'''כתיב אין שלום כו'.''' כי ע"י שלבם מלא מחשבות רעות להכי לא יחסר מהם דאגה ויגון מאיזה דבר שהם הומים תמיד להרע ולחטוא וכשלא ישיגו תאותם הם בצער ויגון. ואת אמרת שלום רשעים אראה דמשמע שיש להם שלום אמיתי בעוה"ז {{ממ|יפ"ע הארוך באסתר רבה פסוק כטוב לב המלך}}:

'''בשלומים.''' בפרעון ותשלומי מעשיהם. כלשון הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צא|תהלים צא]]}} ושלומת רשעים תראה:

'''לא חרחרתים.''' כצ"ל ודריש חרצובות בשני מלות ענין חרחור וצבות. וחרחור מענין בחרחור ובחרב. או חרחור ריב. וצביתים מענין בטנך צבה {{ממ|[[יפה תואר על ויקרא רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}}. ולפי גירסתנו לא הרהרתים יש לפרש לא הכיתים בחלאים שיבואו מפאת זה לידי הרהורי תשובה בלבם:

'''ולא צביתים בעונות.''' הערוך פירש עונות חוטין וכדלקמן. ופי' צבותים לא אסרתים יחד. ויש לפרש עונות חטאים ופי' לא צביתים לא חשבתי עליהם לכרוך יחד עונותיהם עליהם {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''פתחו של אולם כו'.''' מכאן שהכתלים הם ג"כ גבוהות וחזקים:

'''מלתראות של מילא.''' פי' קורות של עצי מילא:

'''האשה הזאת כו'.''' גרסת הערוך האשה הזאת טוה מעה אחת דקה ומעה אחת עבה. וכתב שלפי הענין פירושו חוט ומטוה. כן הוא בערוך ערך מע. אבל ה[[יפה תואר על ויקרא רבה/{{כאן}}|יפ"ת]] כתב שגירסת הערוך האשה הזאת טוה במטוה מפה אחת עבה ומפה אחת דקה. ובשוח"ט גרס האשה הזאת טווה במטוה אחת מקוטפה ואחת מעובה ואין כל הטווי כלן שוה. אבל הרשעים אינם כן אלא כי אין חרצובות למותם אין בהם מום אלא בריאים כאולם לכך בריא אולם. ולכל הגירסאות הכוונה בזה למדרש חרצובות כפשוטו כמו חרצובות רשע. וירצה שאינם כאשה בטווייתה משנה ענינה שפעמים טווייתה עבה ופעמים דקה ואלו שלוותם תמיד באופן אחד בלי שום חרצובות כחרצובות שבמטווה כלו' שאין בהם מום אלא תמיד בריא אולם:

'''אלו הציבום לעונות ואלו לאספליטון.''' פי' הציבום לשון עגלות צב ור"ל שהרבו עונות עגלות מלאות. ודריש חרצובות לשני מילות שאין מחרחר ומונע מהם רבוי עונותיהם. והעורות קרי מותם. וקאמר ואלו לאספליטון פי' היכלי מלך כמו אספלידא דפ"ק דב"ב. והטי"ת והדל"ת נתחלפו. וזהו ובריא אולם שהם בריאים ונשמרים עונותיהם לעת פקודתם בבואם בהיכל מלך לעוה"ב. אי נמי פירושו שאף שהם חוטאים הם חזקים כפלטין. וכדאמר לעיל עשיתים בריאים כאולם:

'''אין להם צובים של עונות.''' בתמיה וכי אין להם הרבה עונות כדי שימותו בהם אלא שהם שמורים ליום הדין ופי' צובים מענין בטנך צבה. או עגלות צב כדלעיל. ומפרש אולם לשון דין כדכתיב ואולם הכסא אשר ישפוט וגו':

'''אפילו אותם שכתוב כו'.''' פי' דלא מבעיא או"ה שהם בריאים אלא אפי' ישראל לא ינוגעו כדרכם להיות מדוכאים בנגעים:

'''אדם אתם.''' אלו ישראל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>