עריכת הדף "
עץ יוסף על ויקרא רבה/ז/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''זש"ה שנאה תעורר כו'.''' משום דק"ל מ"ש עד השתא דלא מדכר אהרן במעשה שום קרבן אלא והקריבו בני אהרן. או כהן סתם. ומ"ש השתא דקאמר צו את אהרן. בעי לתרוצי שבחטאו היתה שנאה עליו ולכן לא החשיבו. ושוב בקש משה עליו וקרבו ה'. ולכן אמר צו את אהרן. וסמך לדבר מייתי האי קרא כדמפרש ליה בסמוך באהרן ובמשה. ואיידי דמייתי האי קרא דריש ליה ברישא בענין אחר: '''שנאה שנתנו ישראל כו'.''' וקרא הכי מתפרש שהשנאה הקדומה מעוררת מדנים חדשים יותר מהראוי. וזה היה עון העגל שע"י השנאה שנטר ה' עליו היו מעורר דיני דינים בהמשך הזמנים יותר מהראוי. וכמ"ש וביום פקדי ופקדתי. ואמרו בפ' חלק אין פורענות בא לעולם שאין בו מכ"ד בהכרע ליטרא מעגל הראשון כו': '''ועד שעה שנתעוררה.''' כצ"ל: '''ואעש למען שמי וגו'.''' וכתיב שם ונשפטתי אתכם גו' כאשר נשפטתי את אבותיכם וזה דיני דינין דהכא {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}: '''שאיהב המקום.''' ר"ל שזכר להם האהבה הקודמת לבלתי השחיתם בשנאה המתחדש בפשעם. וכמ"ש שם ביחזקאל ותחס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה: '''שנאה שנתן אהרן כו'.''' וקרא מתפרש כנ"ל שהשנאה הקדומה היינו מה שעשה אהרן העגל נשמור לו ליום ח' למילואים שמתו בניו. וג"כ שלא היה ה' מזכירו בעבודה עד שהתפלל משה עליו כדלקמן: '''עוררה עליהם.''' פי' על ישראל כנ"ל וגם על אהרן כנ"ל: '''נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם.''' צ"ל נוטל קורנס ופוחסו לפניהם. ומשום שקשה נהי דאיכא שנאה על ישראל. אבל על אהרן אין ראוי להיות שנאה מאחר שלטובה נתכוון במעשה העגל ונטל שכר על הדבר כדלקמן פ"י. לכן מביא הא דרב אסי שהיתה הקנאה כיון דהוה אפשר למעשה העגל בזולת ענין זה דשוינהו מזידים. דאע"ג דאיהו לטובה נתכוין אולי ישמעו וישובו. מ"מ נחשב לו לחטא דה"ל לאסוקי אדעתיה מוטב שיהיו שוגגים. ולפי הגירסא נוטל קרנם פי' קרבנם שהיו זובחים לעגל שנא' ויזבחו לו. ופחסו הכה צורתו: '''ואל ידונו מזידים.''' ואלו לא הודיעם שאין בו ממש היו סוברים שיש בו ממש. והיו שוגגים. וזהו שאמר לו משה מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה כלומר שהגדלת חטאתם במה שנעשו מזידים: '''ואל ידונו מזידים.''' קשה הלא זה כתובה בפירוש בתורה איסור ע"ז. וא"כ איך ידונו בזה כשוגגים. אך לפי דברי הכוזרי {{ממ|}} בזה הדברים שעשיית העגל לא היה מסרך ע"ז כי אם דימו לעשות דבר אמצעי שעי"ז יזכרו האלקות כמו שמשה היה אמצעי. ואהרן היה חפץ להראות להם טעותם ופיחס העגל או קרבנם ואז נידונו כמזידים אחר שראו שאין בו ממש: '''אמחנו מספרי.''' ואחר שלא מצינו שנתקיים זה באיזה אדם כי לא מצינו מי שהיה כתוב בספר ונמחה. מפרשינן דהיינו אהרן שהשמיט ה' זכרונו ממצות העבודה. ואלמלא שהתפלל משה היה נמחה מספר התורה: '''אין לשון השמדה כו'.''' שם השמדה הונח על דבר הכלה שלא ישאר ממנו זכרון מאומה לעולם. וזהו הבנים שזהו הפרי והשורש הוא האב: '''כילוי בנים ובנות.''' לא גרסינן ובנות. ואי גרסינן לה פירושו על הבנות שהיו עתידות לצאת מהם. אך קשה כיון דגדולים הוו למה יומתו אבות על בנים. ובשלמא נדב ואביהו שנתחייבו מיתה ממתן תורה אלא שהאריך ה' להם ניחא שבחטא אהרן קרב קיצם. אבל אלעזר ואיתמר מה פשעם. ושמא גם הם היו אומרים בעגל דעו שאין בו ממש {{ממ|[[יפה תואר על ויקרא רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]}}: '''דתנינן תמן כו'.''' משנה היא במס' תמיד פ"ב. וס"ל הטעם מפני שבא מהן שמן למנחות ויין לנסך. וכן כתב הרמב"ן בס' נח שמצא במדרש כל העצים כשרים חוץ משל זית ושל גפן שהשמן והיין קרבים לגבי המזבח הצילו הפירות האילנות. וכן מצינו באברהם שהציל את תרח שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. הרי דהצלת העצים מפני הפירות היתה. וע' בענף: '''מתחלת הספר ועד כאן כתיב וערכו כו'.''' ובילקוט הגירסא ועד כאן כתיב והקריבו כו' ונתנו כו' וערכו כו'. והוא הנכון כפי סדר הכתובים: '''שאני עושה אותו עיקר.''' כי אחר שהתפלה מחה העון שעליו א"כ נשאר על מעלתו הקודמת שהיה גדול מבניו: '''ובניו טפלים.''' קח את אהרן ואת בניו אתו כצ"ל. ור"ל דמדכתיב אתו יתירה דייק דהם טפלים לאהרן. אבל בקרא דצו את אהרן וגו' לא כתיב אתו. והא דבאמת לא כתב שם אתו. משום דברישא הקריבו להיות שוה לבניו. ושוב עשאו עיקר. דתרתי דרגא לא סלקיה. וצריך לומר שהמדרש ס"ל כדעת הרמב"ן שפרשת קח את אהרן נאמר אחר הפרשיות שמויקרא אל משה עד פרשה זו. ולא כפרש"י שכתב שפרשה זו נאמרה ז' ימים קודם הקמת המשכן. דא"כ קודם הקמת המשכן כבר נתרצה לאהרן בתפלת משה ואם כן כשצוה אחר כך בקרבנות אחר שהוקם המשכן כדכתיב מאהל מועד היכי כתב וערכו בני אהרן וזרקו בני אהרן דדחי לאהרן. גם ס"ל לבעל המאמר שנצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל ואז נאמר לו ואתה הקרב אליך את אחיך כו' וג"כ זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי. וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו ביניהם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת וצוה לישראל עליה. שלפ"ז כל הכבוד הזה שצוה ה' על אהרן היה קודם מעשה העגל. ואח"כ בחטאו מנע ה' הטוב ממנו עד שהתפלל משה עליו: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף