עריכת הדף "עץ יוסף על ויקרא רבה/ד/ג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''גם בלא דעת כו'.''' משום דקרי לשגגה חטא מייתי מהאי קרא דגם השגגה קרובה למזיד וכדמסיים תדע לך כו'. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה בכמה אנפי כדרך המדרש:

'''משל לאורח.''' רמז לווסת נדות של אשה שהיה רגיל לבא עם הנץ החמה. ובעלה שכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה באופן שבביאתו פירסה נדה שאע"פ שזה שוגג גמור. בלא טוב קאי שאילו הי' נזהר במה שאמרו חז"ל שיפרוש עונה א' סמוך לוסתה לא היה נכשל. וכ"ש אילו ידע וזכר שהוסת היה עתיד לבוא בהנץ החמה ושיש לפרוש עונה אחת סמוך לוסת ועכ"ז לא נזהר ושמש מטתו וסמך על דעתו שלא תפרוס נדה מיד כי זה חוטא קרוב למזיד. ופירש ולא עוד אלא ואץ ברגלים ואין צריך לומר מי שהוא אץ ברגלים:

'''לאחד שהיה לפניו כו'.''' רב נמי מפרש קרא כרבינא אלא דמוקי ליה בלוקח נבלה. וה"ק מי ששכח שהיתה כאן חנות מוכרת נבלה ולזה נכשל מ"מ קאי בלא טוב דהו"ל לאסוקי אדעתיה וכ"ש מי שידע שיש כאן חנות מוכרת נבלה ואפ"ה לא נזהר כראוי ולקח מהנבלה וסמך שהוא מחנות של כשרה דזה קרוב למזיד שהיה לו ליזהר מאד:

'''ר' יוחנן פתר קרא כו'.''' גם ר' יוחנן מפרש קרא כרבינא אלא דמוקי ליה בענין שבת. וה"ק מי ששכח שהיה שביל אחת מלא קוצים ולזה נכשל והלך בו אפ"ה קאי בלא טוב שהיה לו ליזהר. וכ"ש מי שידע שיש ששביל אחת מלא קוצים ואפ"ה לא נזהר כראוי והלך בו וסמך שהוא השביל השפוי או שסמך על דעתו שלא יתלשו הקוצים ברגליו דזה קרוב למזיד:

'''מלא קוצים ושכח כו'.''' בבבלי {{ממ|[[בבלי/עירובין/ק/א|ערובין ק]]}} מסקינן שמותר להלך ע"ג קוצין בשבת. והויק"ר הוא אגדה ירושלמית סובר כדעת הירושלמי {{ממ|שם ושלהי ביצה}} דאסור {{ממ|[[רד"ל על ויקרא רבה/{{כאן}}|רד"ל]]}}:

'''שפוי.''' פי' סלולה וישרה ומסוקל:

'''ר' יוחנן ורשב"ל.''' הם מפרשים לקרא בענין ההליכה לבהמ"ק להקריב קרבנות. ולר' יוחנן היינו דווקא בחטאות ואשמות שהן באין על חטא דבכה"ג לא טוב לבוא לבהמ"ק כי יותר טוב שיזהר ולא יבא לעשות כאלה. אבל בנדרים ונדבות אין רע כי אינם באים על חטא. וקרא ה"ק גם בלא דעת כו' דלא מבעיא החוטא בדעת שהוא רע אלא גם נפש כי תחטא בלא דעת לא טוב. וגם כי אץ ברגלים שירגיל רגליו להביא קרבנות הוא חוטא. ולרשב"ל אפי' בנדרים ונדבות אינו טוב להרגיל לבוא לבהמ"ק מפני קדושת הבית שאין לבוא שם אלא ע"ד הרחוק. וס"ל דרישא דגם בלא דעת מיירי בחוטא בשוגג. וסיפא דכתיב ואץ ברגלים חוטא מיירי בכל המרבה לבוא בקרבנות. וקרא רבותא קאמר שלא יחשוב להנצל החוטא בשוגג בקרבנו שהרי המרבה בהן חוטא אפילו בנדרים ונדבות כ"ש בחטאות ואשמות:

'''אלו הזדונות.''' לאשמועינן שע"י השוגג יבוא לחטוא גם בזדונות ברוע ההרגל. וז"ש תדע שהיא שגגה ועושה אותה חטאת כלו' שמביאה לחטא המזיד. וכדאיתא בתנחומא ובילקוט פרשה זו לא יצור אדם על העבירה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד:

'''עושה אותה חטאת.''' ולשון חטאת מזיד משמע. והא דתניא בפ' הממונה חטאות אלו שגגות וכה"א נפש כי תחטא בשגגה. לאו למימרא דחטאת משמע שגגה. אלא דהוא לשון מושאל על השוגג מטעמא דאמרינן הכא. משא"כ עון ופשע שאינו מושאל בשום מקום על השוגג:

'''עשרה דברים כו'.''' גם בזה בא לתת טעם למה הוזכרה הנפש ולא קאמר איש כי יחטא. וקאמר משום דהיא למעלה מהעשרה דברים אלו. מתמה עליה איך תחטא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>