עריכת הדף "עץ יוסף על בראשית רבה/צא/ז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''נעשה נכרי להם.'''  פירשתי בסימן הקודם. וכבר כתבתי שהאגדות הקודמות אינן מעיקר זה המדרש {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

'''ר' לוי ורבנן.'''  דר' לוי מפרש הכרה זו הכרת הלב והאחוה. ורבנן מפרשי לה הכרת פנים כפשטה. ואתא למרמז מ"ט הכיר יוסף עשרה ועשרה לא הכירו האחד דהיינו לפי שהוא הניחם בחתימת זקן וה"ק בשכבר הכיר יוסף את אחיו באותה צורה שהם עומדים עתה. והם לא הכירוהו בצורה זו אלא בלא חתימת זקן. וכתב הרמב"ן והנה יששכר וזבולן אינם גדולים מיוסף רק מעט. אבל כיון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם:

'''נצנצה בהם רוה"ק.'''  דאל"כ כולנו למה לי {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

'''אמרין ליה אנן כו'.'''  והוא ע"ד ניבא ולא ידע מה ניבא:

'''שנים עשר אנחנו.'''  וסיפיה דקרא והאחד איננו. א"ל יוסף ואנה והיכן הוא. ענוהו מכרנו אותו. כי אחרי ראותם כי הוא מנחש בגביע הוכרחו להודות על האמת. וכן בזה באו להתנצל על מה שנמצאו בשוק של זונות לחפשו:

'''בחמש סלעים.'''  כדלעיל פ' פ"ד:

'''ואין כו'.'''  ואם היה אומר לכם בן אדם תנו לי חמש סלעים ואתן לכם אחיכם תעשו אתם כן לתת לו ה' סלעים או לא אמרו לו הן. אמר להם ואם יאמר לכם לא אתן אותו לכם אלא בכפל דמי מכירתו והם עשרה סלעים אתם עושין כך לתת לו עשרה סלעים אמרו לו הן. ואמר להם יוסף ואם יאמר לכם אדם לא אתננו לכם אפי' באלף סלעים מהו הייתם עושים. אמרו לו על מנת כן ירדנו פה או להרוג אחרים או ליהרג עליו. כי שלא כדין מכרנו אותו אין עליו תורת עבד וראוי לצאת בפדיון בע"כ של אדון בהיותו נקי וצדיק:

'''בשעה שהיה מבקש לשבע לשקר כו'.'''  בתמיהא וכי ח"ו נשבע לשקר והכתיב גם במדעך מלך או תקלל. ובתד"א ח"א פרק כ"ו קאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא קיים יוסף שנאמר חי פרעה אם תצאו מזה. והלא דברים ק"ו ומה כשהיה נשבע במלך ב"ו קיים את שבועתו אם נשבע בהקב"ה עאכ"ו עכ"ל. הרי מפורש שהיתה שבועת אמת. אלא ודאי כוונת יוסף היה כשאמר חי פרעה אם תצאו מזה ר"ל אם תצאו כולכם כל העשרה אחים. וזה קיים שהרי נשאר שמעון. אלא לפי שמשמעות הלשון משמע שלא תצאו אין גם אחד. לכן מייתי עלה ענין המשל לומר שכשם שבהאלמנה שלפי כוונתה בשבועתה לא שקרה. אך לפי הנראה מדבורה היה משמע שנשבעה שלא ידעה מן הגדי. כך היה הענין ביוסף שלפי כוונתו לא נשבע לשקר. וז"ש הרבינו בחיי שקיים יוסף מה שנשבע חי פרעעה אם תצאו מזה שהרי נשאר עדיין שמעון ולא יצאו כולם. וכן מה שאמר חי פרעה כי מרגלים אתם היתה שבועת אמת שכך אמר להם כיון שאתם אומרים האחד איננו אילו הייתם מוצאים אותו מה הייתם עושים בו אמרו לו היינו פודים אותו בכל ממון שיפסקו עלינו. אמר להם ואם לא היו רוצים לתתו בשום ממון מה הייתם עושים אמרו לו על זה באנו להרוג או ליהרג. על זה אמר חי פרעה כי מרגלים אתם עכ"ל:

'''אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה ג' ימים.'''  דאל"כ מ"ש שניתנו במשמר ג' ימים ותו לא מאחר שלא הודו לו כלל. וטעם הדבר מפני שאם יהיו ג' ימים בצרה הוה חזקה והיה קשה להנצל אח"כ:

'''ליוסף.'''  שלא הניח אחיו במשמר ג' ימים כמ"ש ויאמר אליהם יוסף ביום הג' וגו'. ולשון זה מגומגם דלמדנו מיוסף ומיונה מיבעי ליה. ועיין ב[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפ"ת]]:

'''ליונה.'''  שהיה במעי הדג ג' ימים וג' לילות:

'''למרדכי.'''  שנא' ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות שהיתה התחלתה דגאולה במה שנתקבלה אסתר ברצון והושיט לה השרביט:

'''לדוד.'''  היינו מה שנסתר דוד בשדה ג' ימים בברחו מפני שאול ונתיעץ שמה עם יהונתן כמבואר בספר שמואל א' ך' {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}:

'''ביום השלישי של שבטים יקימנו.'''  משום דהכא קאי בצרת השבטים סיים לומר ביום שלישי של שבטים. וה"ה דדריש ביום השלישי של כל הני שנזכר {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}:

'''של שבטים.'''  כלו' כמו שנהג יוסף עם השבטים כדתי' ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>