עריכת הדף "עץ יוסף על אסתר רבה/ד/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''מה ראה ממוכן כו'.'''  מאחר שהוא קטן שבכולם:

'''מכאן שהדיוט קופץ בראש.'''  פרש"י במגילה שהרי מנה אותו לבסוף אלמא גרוע היה מכולם וקפץ בראש:

'''דינינו.'''  בדיני נפשות שמתחילין מן הצד דהיינו מן הקטן שבסנהדרין לחוות דעתו:

'''כדיניהם.'''  פי' כדיני בני נח. ולפ"ז אין צריך לומר ויאמר ממוכן משום דהדיוט קופץ בראש:

'''וחרינא אמר.'''  פי' והאחר אמר אין דיננו כדיניהם שבד"נ מתחילין מן הגדול. ואע"ג דלא נ"מ אם דיננו כדיניהם. פליגי למסבר קראי:

'''מאן דאמר אין דינינו.'''  כדיניהם מה מקיים ויאמר יהודה ויאמר ממוכן. ראו דברי יהודה ראו דברי ממוכן. כצ"ל [יפה ענף וספר מנות הלוי]. וכן הוא בירושלמי פ"ד דסנהדרין ורצה לומר דמויאמר יהודה בדינו של תמר משמע דבני נח מתחילין מן הצד דכיון דהוה יעקב שם אלו מתחילין מן הגדול לא היה לו ליהודה לדבר לפני יעקב. וכן מויאמר ממוכן שהיה הקטן שבכלם והשיב תחלה. להכי בעי מה יתרץ בזה האומר אין דיננו כדיניהם. ומשני דאין הכי נמי דלא השיבו יהודה וממוכן תחלה אלא מפני שנראו דברי יהודה וכן דברי ממוכן כלומר שהסכימו לדבריהם לכן הזכיר הכתוב דבריהם ולא חש להזכיר דברי המדברים תחלה מאחר שנדחו. ואין הכי נמי דאויאמר ממוכן הוה מצי לתרץ הדיוט קופץ בראש. אלא מכיון דאיהודה לא מצי למימר הכי. ניחא ליה לתרוצי אממוכן נמי כמו איהודה. ומאן דאמר דהדיוט קופץ בראש ס"ל דאין דינינו כדיניהם ולא בעי לתרוצי נראין דברי ממוכן. דמדכתיב לפני המלך והשרים משמע שדבר לפני כולם שלא כראוי:

'''תלתא אמוראים כו'.'''  שלשה אמוראים חולקים למה קפץ ממוכן על אותה עצה שתהרג ושתי. והני ג' אמוראין סבירא להו שדינינו אינן כדיניהם. וגם לא משמע להו דלפני המלך והשרים משמע שדבר לפני כולם שלא כראוי כהדיוט שקופץ בראש. להכי נתנו טעם למה קדם ממוכן להשיב שלא במקומו. אבל קשה מי הזקיקם לזה ולא קאמרו דינינו כדיניהם. י"ל דס"ל כמאן דאמר דמלא תענה על ריב ילפינן דרב כתיב שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב כדאמר בגמ'. ומדאצטריך לחדש זה לישראל שמע מינה אין דין ב"נ כן [יפה מראה]:

'''מסטרתו כו'.'''  הכתה אותו במנעלה על פניו. כלומר שכל כך הגיע רוע לבבה לבזות סריסי המלך שהיתה מכה אותו בסנדלה על פניו. להורות כי עקב סנדליתה גדול מכל פני המן וזה הוא בזיון לשרים. ולכן כאשר ראה כי בא יומה השתדל בכל עוז להפילה בל תקום עוד ומאן דאמר זה דקדק זה ממאמר לא על המלך וגו' כלומר לאו חדתא הוא לה ולא חדה הוא לה להקל בכבוד השרים. כי כבר נסתה והורגלה בהבזות שרי המלכות וגם עתה היתה כוונתה להבזותם. וז"ש כי על כל השרים אשר בכל מדינות וגו' כי בקטן הקרוב אליה התחילה. וכראותה כי לא נענשה עליו יגבה רוחה ולבה עד להשחית במלך ושרים:

'''הדא היא דלא.'''  הות תמן ר"ל מדאמר כי יצא דבר המלכה וגו' ש"מ שהיו שרות שלא היו על הסעודה. כי אם היו שמה הגבירות כלנה ושרות פרס ומדי מה ענין כי יצא. אלא שכוונתו כי יש ויש נשים אחרות שלא הזמינה אותן אל המשתה והן נשי השרים כענין באשתו שלא נקראה. וביערות דבש הביא הנוסחא חדא היא כו' וע' שם בחלק שני דף מ"ו ביאורו:

'''שנא' ומלכותה יתן המלך כו'.'''  שקשה מי שם אותו ליועץ למלך אם יקח אשה טובה או רעה. והלא לשופט שמו א"כ היה די לו לגמור דין ושתי. אלא שנתן עינו בגדולה לכן היה כיועצו אגב אורחיה כדי שיתעורר ליקח בתו. וזהו שאמר לו ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה ר"ל למי שאין יחוסה וטובתה מאבותיה רק שכשרותה מצד עצמה. וזהו הטובה ממנה כי טובתה הוא ממנה מפאת עצמה ולא מפאת אבותיה כושתי כי על כן לא באה אל מאמר המלך. הרי שרמז לו שלא ישא מיוחסת ובתו ראויה לכך כי הוא הקטן שבשבעת רואי פני המלך:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>