עריכת הדף "עץ יוסף על אסתר רבה/ד/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הן שהקריבו הפורענות לעצמן.'''  במה שנזקקו לדין זה וחייבוה. ובודאי עיקר קרא כפשוטו והקרוב אליו פי' והקרובים למלכות. אך מדהוה ליה לכתוב והקרובים אליו בלשון רבים. לכן אמר דרך אסמכתא שבת לרמוז שכל אחד מהם הקריב הפורענות לעצמו וקרי ביה והקרוב אליו:

'''כרשנא שיהיה ממונה כו'.'''  משום דק"ל מ"ט להודיענו שמותם. קאמר שכל אחד הוראת מנוייו. דהשתא ניחא דע"י דקאמר ז' שרי פרס ומדי אשמועינן מנויים שהיו ממונים על צרכי שולחנו של מלך ושאר דברים ועל כן היו ז' במספר [יפה ענף]:

'''כרשינין.'''  מן קטנית הנאכל לבהמה [יפה ענף]:

'''על היין.'''  דריש שתר ענין שתיה ורוייה:

'''אטנם.'''  ענין קטטה ומריבה כדמתרגמינן כי קנאה חמת גבר דטננא חמתי' דגברא. והכוונה שהיה ממונה לעשות דין ומשפט בכל קטטות ומריבות שבארץ [יפה ענף]. או אטנם מלשון טנא. כלומר היה ממונה על פירות הארץ כד"א ברוך טנאך שפירושו פירות הניתנים בטנא. ודרש אדמתא פרי האדמה [מתנות כהונה]:

'''ממונה על הבית.'''  על עסקי מלכות כמו שבנא אשר על הבית. ודריש תרשיש שר החוזק. דשיש לשון נתאוששו בידו דב"ר פ' ע"ח. והמתנות כהונה כתב דדריש תרשיש שהיה ממונה על הבית על שם שהבית היה מרוצף בתרשיש ואבני יקר:

'''ממרס.'''  פי' מערב ומתקן [מתנות כהונה]. ובספר מנות הלוי פירש שהיה מסרס את העופות:

'''ממרם את הסלתות.'''  פי' מערב ומתקן:

'''האיספקסיטין.'''  לשון ספוק שהיה מספיק כל צרכן. ודריש ממוכן לשון הכנה ותיקון [יפה ענף]. והמוסיף הערוך גרס אספקיסין ומפרשו בלשון רומי מכובד וחשוב:

'''ד"א אמרו מה"ש.'''  כצ"ל [אות אמת]:

'''מי מקריב לפניך כו'.'''  משום דקשה מ"ט להשמיענו שמות השרים דריש להו ע"ש הקרבנות והקרוב חסר כתיב לומר שאמרו המלאכים אם אין ישראל מי יקריב דבר הקרב אליו יתברך. וכמו שמפרש הכתוב והולך כרשנא כו' פר בן שנה כו' [אור חדש]. אך קשה מה ענין זה אצל דין ושתי אשר לא עשתה את מאמר המלך. וי"ל שהודיענו חז"ל מדיוק הנ"ל שהכתוב בא לאשמועינן שבהגיש המלך אחשורוש משפט ושתי בפני החכמים היה למעלה התעוררות מדה"ד על ישראל על שנהנו מסעודתו של אחשורוש [וכדאיתא לקמן] לבל ישפטוה חכמי המלך משפט מות לבלתי תבוא אסתר להושיעם. לולי הליצו על ישראל מלאכי השרת [אלשיך]. וזהו שאמר המדרש אם מתקיימת עצתו של אותו רשע המן שהתכוין להחטיא את ישראל שיהיה בהם כליה ח"ו. והיינו כשלא תהרג ושתי ותבא אסתר להושיעם. מי יקריב לפניך יתברך קרבנות:

'''כר בן שנה.'''  כצ"ל [יפה ענף] והיינו כבש בן שנתו גם המתרגם תרגם כרשנא אמרין בני שנה:

'''מי ממרס לפניך את הדם והסלתות.'''  כצ"ל [יפה ענף] ופירוש מערב הדם כדי שיהיה ראוי לזריקה. ומרוס הסלתות לבללן עם השמן למנחות:

'''מי מכין לפניך את המזבח.'''  קשה כיון דהזכיר מזבח מה צ"ל עוד מי מכין לפניך את המזבח. וי"ל שהזכיר הכנת המזבח שבתחלת בית שני להיותו זכות טפי שאע"פ שעדיין לא הוסד היכל ה' נזהרו להעמיד המזבח במכונו והעלו עליו עולות כמשפט. ועוד שהיו עושין בפחד כדכתיב התם כי באימה עליהם מעמי הארצות [יפה ענף]:

'''אותה שעה אמר להם הקב"ה ישראל בני הם כו'.'''  כצ"ל ורצה לומר שהקב"ה השיב למלאכים ישראל בני הם דכתיב בנים אתם לה'. רעי הם דכתיב למען אחי ורעי. קרובי הם דכתיב אשר לו אלהים קרובים אליו. אוהבי הם דכתיב אהבתי אתכם אמר ה'. ואע"ג דקרובי בכלל בני דאין קרוב מבן. משום דאין כאן רמז אלא לקרוב כאומר והקרוב אליו נקט ליה ומיניה ילפינן רמזי כולהו. דבנים קרובים. וג"כ רעים קרובים כמד"א שכן קרוב. והקרובים אוהבים זה את זה. וכן בניהם אוהבים זה לזה. גם מ"ש מרומם אני קרנם וכו' נרמז בהקרוב אליו דכתיב וירם קרן לעמו לבני ישראל עם קרובו [יפה ענף]:

'''דבר אחר כרשנא.'''  נראה שהני תיבות דבר אחר מיותר משום שהשתא דורש כל הכתוב והקרוב אליו כרשנא וגו' הכל בתשובת הקב"ה למלאכים. מתיבת והקרוב דרש שאמר הקב"ה ישראל קרוביי הם וכנ"ל. כרשנא בוזק כו'. ואפשר שלפי שמקודם דרש כל הפסוק בשאלת המלאכים ועכשיו דורש אותו בתשובת הקב"ה קאמר ד"א וקאי גם על רישא דקרא והקרוב אליו:

'''בוזק אני גפת בכירה שלהם ומשירם מן העולם.'''  כצ"ל [יפה ענף] פי' שיבעיר אש בהם ואמר בדרך משל בוזק אני גפת שפירושו פזור פסולת הזתים בכירה. שכן דרך כירה להעבירה בגפת כדאיתא בב"ר פ' ו' כזה שהוא בוזק גפת בכירה. ודריש כרשנא כר שנא. וכר לשון כירה. ושנא לשון אבוד כמו זרעים שצמחו ושנו:

'''ומשירן.'''  פי' טורדן ומפילן כד"א משיר את השער:

'''שתר משקה כו'.'''  דריש שתר שתיית תרעלה:

'''כמים.'''  תרשיש פי' מים וים כד"א תרשישה:

'''וממעך.'''  ממוכן דרש כמו ממועכן:

'''וכי היכן כו'.'''  ממוכן דריש שזה כבר מוכן ומתוקן. להכי בעי וכי היכן היתה איסקוזות פי' קצה גמר דינם של כלן מתוקנת ומוכן. ומשני מישעיה דכתיב הכינו לבניו מטבח והיינו לשון ממוכן דכתיב הכא:

'''הכינו לבניו מטבח כו'.'''  והאי קרא בנבוכדנצר מדבר. ומשום דהכא כנגד ושתי שהיתה בת בלשצר בן בנו קאמר בוזק אני כו' שיכלה זרעו בהריגתה. וכנגד השבעה שרי פרס ומדי שהם נהרגו ג"כ כדאיתא בילקוט וס"ל דמבבל היו כשמואל דלקמן בסמוך. לכן אמר שפורענתם נזכר בישעי' דהתם כתיב הכינו לבניו מטבח דהיינו נגד ושתי וגם כתיב התם והכרתי לבבל שם ושאר שכולל כל שרי בבל [יפה ענף]:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>