עריכת הדף "עץ יוסף על אסתר רבה/א/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שהשחיר פניהם.'''  משום דאחשורוש הוא ארתחשסתא כדלקמן. דרשו שם אחשורוש לשון שחרות וכל הנך דרשות דלקמן. כלומר שלרמז זה נקרא עוד בשם זה:

'''שהשחיר פניהם.'''  בגזירותיו בביטול בנין בית המקדש וגזירת המן לקעקע ביצתן להרוס יסודם. ונרמז באחשורוש שמלת אחשורוש אותיות שחור אש ודבר השחור מן האש היינו שולי קדירה {{ממ|מהרש"א}}:

'''שהכחיש ראשן כו'.'''  זה מכוון למה דאיתא בגמרא אחשורוש שכל הזוכרו אומר אח לראשו. ופירושו שכל הזוכרו אמר דרך צער וקובלנא על ראשו של עצמו אח וצרה על שהוכחש ראשו בצום ותעניות:

'''ראש ולענה.'''  גם זה בלשון נוטריקון אחשורוש השקה ראש וכן כולם {{ממ|[[מתנות כהונה על אסתר רבה/{{כאן}}#|מתנות כהונה]]}}:

'''לקעקע.'''  להרוס יסודם. ודרש אח מלשון והאח לפניו מבוערת לשון ביעור. ורש לשון הורשה מן הארץ:

'''אחיו של נ"נ.'''  דאיקרי רישיה די דהבא:

'''אלא זה ביטל.'''  רצה לומר אחשורוש:

'''וזה החריבו.'''  רצה לומר נבוכדנצר. והיינו אחיו כלומר דומה לו:

'''ביטל מלאכת בית המקדש.'''  דכתיב בעזרא {{ממ|ד, ז}} ובימי ארתחששתא וגו' והשיב כען שימו טעם לבטלא וכו' וארתחששתא הוא אחשורוש כדאמרן:

'''דבר אחר אחשורוש ר' יהודה ור' נחמיה כו'.'''  משום שקשה להו דהוא אחשורוש מיותר לכן מתרץ כל אחד ואחד דכפל השם אתא לחלק כאילו אין זה. שנהפך ענינו מתחלה:

'''אחשורוש שהרג אשתו כו'.'''  רצה לומר להכי כתיב הוא אחשורוש להודיע את אשר הפליא לעשות הוא יתברך עם ישראל עמו בימים ההם. כי היה מקום לאיש לומר כי אחות היה לנו בבית המלך. ואחרי שאחשורוש היה אוהב את אסתר אהבת המועיל לא מן הפלא זה שעשה כאלה וכאלה לאהבתה. באופן אשר ימעט נסו יתברך. על כן אמר הוא אחשורוש שהרג את אשתו ושתי מפני אוהבו ולא הספיקה האהבה המופלגת אשר אהב אותה לקלקל שורת הנהגתו אפילו להצילה מן המות והרגה מפני אוהבו. אם כן איך תפתח פיך לומר אחות היה לנו בבית המלך כי זה דרכו להרוג אשתו מפני אוהבו. אלא על כרחך ה' הפך לבו מן הקצה אל הקצה שאף על פי שהוא הרג אשתו מפני אוהבו הפך הקב"ה לבו שהוא אחשורוש בהויתו יהרוג אוהבו מפני אשתו {{ממ|אלשיך ויוסף לקח}}:

'''הלא כורש גזר אלא כתיב.'''  נראה דצריך לומר והלא כורש גזר כדכתיב {{ממ|עזרה ה, יג}} בשנת חדא לכורש מלכא וגו' אלא באותה שעה כו' ופירושו כדכתיב עזרא ו' בשנת חדא לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית אלהא בירושלם ביתא יתבנא וגו' הרי דכורש גזר. אלא באותה שעה שהתנבא חגי הנביא לבנות הבית מבלי רשות המלך דריוש בן אחשורוש נכנסו כל השרים בעלי עצתו אצלו ואמרו לו אביך אחשורוש הוא ארתחשסתא גזר עליו שלא יבנה כדכתיב {{ממ|עזרא ד'}} רחום בעל טעם ושמשי ספרא כתבו אגרא חדא על ירושלים לארתחששתא מלכא וגו' פתגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא וגו' כען שימו טעם לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא יתשם:

'''וכי יש מלך.'''  במדי ופרס מבטל גזרת מלך. כי דת פרס ומדי דלא תעדא:

'''קינסון.'''  ספרי הזכרונות שנעתקו בתוכו כל הכתבים שנכתב למלך. ורצה לומר שצוה להביא כל ספרי הזכרונות:

'''מיד הביאו לו.'''  כל ספרי הזכרונות אפילו מה שהיו כתוב שם גזירת כורש שגזר לבנות בית המקדש:

'''הדא הוא דכתיב והשתכח באהמתא כו'.'''  רצה לומר שהיה לו לומר והשתכחו. כי והשתכח משמע ממילא שבקשו דבר אחר ומצאו את זה שלא כיונו אליו. כי באמת בקשו את קינסון הנעתקין של רעת ישראל והיינו קינסון של ארתחששתא שהיה כתוב בה כען שימו טעם לבטלא וגו'. אלא כיון שהוכרחו להביא כל הקינסון הנעתקין ממילא מצאו גם קינסון כורש שכתוב בה בשנת חדא לכורש מלכא וגו'. ומה שאמר המדרש מה כתיב ביה קאי אלעיל מיד הביאו ליה. מה כתיב ביה כלומר מה כתיב ביה בלשון גזרת אביו. רק שמפסיק באמצע ומביא ראיה על זה מלשון הכתוב והשתכח:

'''לפיכך הוא כוללו עם הבאים.'''  האות אמת גורס לפיכך הוא אחשורוש כוללו עם הבונים. וכן היפה ענף גורס עם הבונים. אבל המתנות כהונה גרס עם הנביאים. הדא הוא דכתיב ושבי יהודאי בנין ומצלחין וגו' בנבואת חגי נביאה וגו' מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא. ואמרו לקמן בפרק קמא דמגילה {{ממ|יא, א}} ובסדר עולם ארתחששתא זה אחשורוש. הרי לגירסת היפה ענף ואות אמת הוא נכלל עם כורש ודריוש שנתנו רשות לבנות. ולגירסת המתנות כהונה הוא נכלל עם הנביאים שחשב בפסוק זה. ועל כל פנים מדרש זה פליג אדתנא בריש ראש השנה {{ממ|ג, ב}} הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא. דלפי זה כל השלשה הנזכר בכתוב אינן אלא דריוש הנקרא בג' שמות אלו כדכתבו התוס':

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>