עריכת הדף "עין זוכר/ה/לח" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
לח. '''הלכה אינה עוקרת המקרא מכל וכל.'''  וזו אחת מן התמיהות אשר תמה רבינו הגדול הרב משנה למלך פ"א דחמץ סוף דין מ' על הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות חמץ שכתב דאכילה כל דהוא משמע ואע"ג דאינו חייב כרת או קרבן אלא בכזית שאני התם דאתא הלכתא ואפיקתיה ממשמעותיה אבל לאיסורא כדקאי קאי וכו' ע"ש ותמה הרב משנה למלך דהא תינח במצות לא תעשה דכי אתא הלכתא לא עקריה לקרא מכל וכל ממשמעותיה דהא כי אסר רחמנא בכל שהוא אסר אך במצוות עשה אי אמרת דאכילה אפילו כל שהוא במשמע א"כ כי אתא הלכתא עקריה לקרא מכל וכל דהא האוכל פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום עכ"ל ולפום ריהטא צריך להבין דברי הרב מש"ל דמהיכא פשיטא ליה דבמ"ע האוכל פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום ולא לימדנו במה כחו להשיג על הרא"ם. ולימא מר דהרא"ם סבר דאם במ"ע אכל פחות מכשיעור עשה קצת מצוה וכשם דבאיסורין האוכל חצי שיעור עביד איסורא הגם דפטור מעונש כן הוא במצוה אוכל חצי שיעור קצת מצוה קעביד:

'''ויראה'''  דהרב מש"ל מיירי דעל הרוב איש זה האוכל במ"ע פחות מכשיעור מצוי אצלו לקיים מצותו ולאכול כזית ובשאט בנפש או מהתרשלותו אכיל חצי שיעור לבד. וזה ודאי לא עשה כלום וביטל מ"ע וגדול עונו מנשוא ומזה מקשה הרב מש"ל דהלכתא במ"ע עקריה לקרא מכל וכל. אמנם כאשר יהיה האופן דאין בידו לאכול כזית כגון דנמצא בעיר גוים שבא שם ערב פסח ואי אפשר בעולם לצאת י"ח וע"פ הנס נמצא אצלו חצי זית מצה מסתברא דיאכל אותו בליל פסח וזכות הוא לו וכבר אמרו דחצי שיעור באיסורין אסור וגמירי מרובה מדה טובה ובזה מודה הרב מש"ל אך אין לומר דיתקיים משמעותיה דקרא במציאות זה דהוא מציאות רחוק וסבר הרב מש"ל דלא ניתן ליאמר ע"ד דאמרינן בדאי לא איירי קרא ואמרו פרק הזהב אכפל תנא לאשמועינן גברא ערטילאי וק"ו דאין לאוקומיה קרא בהכי דהוא מציאות רחוק הרבה דכל אדם מישראל לפני דלפני עביד טצדקי לקיים מצותו ואין לנו לומר דיתקיים הכתוב בענין רחוק וזר כזה אשר שמים לא זכ"ו לאיש הזה ועל הרוב פשע בדבר ובכי הא לא מיירי קרא כן נראה לדעתי הקצרה ודע כי רב אחאי גאון הרב המופלא חסידא קדישא תפארת ישראל י"ט ראשון דאורייתא נר"ו בספר הבהיר קהלת יעקב דף מ"א תפס הדברים כפשטן ואני בעניי הנראה בעיני כתבתי:

'''וזה'''  שנים רבות בקרב ימים שנדפס ספר שונה הלכות נראה בעליל לאיש אחד. אך אם יום או יומים היה בידי ובו בפרק ראיתי להרב דמקהא אקהיתא על דברי הרב מש"ל ומשם רבו הליץ בעד הרא"ם והקשה מסוגית סוכה כדפנות וה"ה הקשה מהרא"ם גבי פרה בב' שערות אדומים. ובו בפרק אני אמרתי בחפזי דקושית הרב מש"ל דהכא ההלכה קיימה דאכילה כל דהו ואוקמה אאיסורא והיה בהני"ח הנחה סוברת דהרא"ם גופיה כתב כן היינו דמקשה דא"כ ההלכה עקרא קרא מכל וכל במ"ע. אבל בהנך ההלכה גילתה דכך פירוש הכתוב הפך ממאי דס"ד ולא שמה עקירה. ועוד הרגשתי דהרב מש"ל מקשה על הרא"ם ומאי מקשה הרב הנזכר מהרא"ם והיה לזכרון בעלמא דצריך לראות דברי הספר הנזכר:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>