עריכת הדף "עזר לעזרא/כו" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''סימן כו'''}}}}

'''שאלה''' גבינות הבאות מעיר אחרת שנעשו בהכשר ע"י שומר ישראל ובאו חתומים על השק בחותם ישראל וע"י מהלך ומשא הדרך נתקלקלו החותמות שלהם ואין ניכרים אותיות החותמות רק שבא כתב מהתם מאת השומר ששלח גבינות כשרים שנעשו ע"י כו"ך שקי' והגיעו אותם השקי' כאשר כתב וחתם רק שאותיות החותמות נפסדו ונתקלקלו מה דינם של הגבינות הללו ושכרו כפול מן השמיים.

'''תשובה''' עיין בש"ע יו"ד סי' קט"ו סע"ב, גבינות הנכרים אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבילה. ואפי' העמידוה בעשבי' אסורה ע"כ. וכ' הבאה"ט בס"ק י"ב נבלה, הר"י ן' מיגאש ז"ל הקשה לא יהא בטל בששים ותי' דהוי איסור מעמיד ואוסר בכל שהוא ע"כ, ובסי' קי"ח בסעיף א' בבאה"ט סק"ב כתב בשם הש"ך ז"ל וז"ל דבש. כ' הש"ך צ"ל דמיירי שעירב בו כ"כ דבש עד שנשתנה טעם היין מחמתו דבכה"ג אין בו משום י"נ וע"ל סי' קכ"ג ומ"ש וכן החומץ וכו' ומ"ש הגבינה אעפ"י שיש לחוש שהחליף בגבינה שלהם שהיא אסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה מ"מ מדאורייתא נמי בטל העור במיעוטו ומה שלא בטל הוא מדרבנן. א"נ והוא העיקר כיון דאיכא למימר שמא לא העמידה אלא בעשבי' ואפי"ה אסורה משום שמא העמיד בעק"ן הוי שפיר מדרבנן עכ"ל. ומ"ש וחלב אע"ג דיש לחוש שיחליף בחלב טמא שהוא מדאורייתא י"ל שחלב טמא ניכר שהוא עכור וא"כ אין לחוש שיחליף כולו או רובו אלא יש לחוש שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן דמן התורה מין במינו בטל ברוב ע"כ.

'''ועיין''' גם שם בש"ע סי' צ"ח סעיף ב' אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהיה רובו היתר מותר. ואם לא נודע שהיה רובו היתר אסור. ע"כ. וכ' הבאה"ט סק"ו וז"ל נודע הטעם כתב ר"ת וכל הפוסקים דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב כיון שאינו נותן טעם אלא שחכמים הצריכו ס' הלכך כיון שנודע שהיה רובו היתר רק הספק אם היה ס' הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא משא"כ כשלא נודע שהיה כולו היתר הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא עכ"ל.

'''נמ"ל''' מהאמו"ל דאפי' בדבר שאיסורו מדאו' וליכא חששת מגע גוי האוסר מדאוריית' בטל ברוב דמין במינו בטל ברוב מן התורה אפי' דיש חששא שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן והיכא דאיכא רק הספק אם היה ס' הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. דמזה יש ללמוד לנ"ד דיש להכשיר אפי' שהם מעמידים גבינותיהם בעור קיבת נבילה מאחר דאפי' בדבר המעמיד הכא דליכא חששת כולו או רובו כי אם חששא שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדר' אם היה ס' כנגדו הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא.{{הערה|וכן העלו להלכה בשו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ז ובשו"ת שמחת כהן יו"ד ח"א סי' ק"צ. '''הערת המלבה"ד'''.}}

'''ויש''' להביא ראיה גדולה מדברי מרן ז"ל בס' אבק"ר סי' ס"ז בחביות יין שבאים מקאנדיי"א בספינה שכולה גויים ובפי החביות חותם בתוך חותם וכן יש בכל חבית נקב קטן כדי להוציא הרוח שלא תבקע. והם דרכם דכל יינות קאנדיייא משימים בהם דבש בין הגיתות שלא יש בו איסור משום מגע גוי דכתב שם מרן דבנדון ההוא איכא ספיקי טובא שמא לא היה לגוי שלו להחליף ביין כשר. ואת"ל שהיה לו שמא לא היה רע כ"כ שיהיה לו ריוח בחילופו ואת"ל שהיה רע הרבה מכיון שאנו רואים שיין הכשר הוא טוב אזלא לה חששא זו ואת"ל שלא היה רע אלא מעט ורצו להרויח אותו דבר מועט שמא לא החליפו מפני היראה. וכיון שאם ערב בו יין שלו הוי מין במינו הו"ל איסורא דרבנן כמ"ש בחיבורי דנקטינן כר"ת דסבר מין במינו בטל ברוב מדאורייתא שרוב הפוסקים פסקו כמותו א"כ הו"ל כמה ספיקי דרבנן ולקולא ואפי' לרש"י דסבר דמין במינו לא בטיל אפי' באלף דמשמע דבדאורייתא לא בטיל דבסתם יינם אינו אלא גזירה דרבנן כדאיתא בפ"ב דע"ז וא"כ אליבא דכ"ע הו"ל כמה ספיקי בדרבנן ומותר וכמה ראיות יש להביא להתיר אלא שאין צורך שהדבר ברור להתיר ובמקום שאמרו לקצר אין ראוי להאריך עכ"ל. ודון מינה ואוקי באתרין לדין הגבינות ולכיוצא בהם דיש להתיר כפי דברי מרן ז"ל הנ"ל.

'''ועיין''' בס' זכו"ל ח"ג אות ג' מ"ש בשם השיו"ב י"ד סי' קי"ח אות י"א שהביא מה' אליהו ישראל בנימוקיו כ"י להתיר בענין גויים המביאים גבינות ממקום למקום ובידם עדות בב' עדים חתומים מגידים שהגבינה זאת היא נעשית בכשרות והם כך וכך לסמוך על עדות זו אעפ"י שאין ניכרות החתימות וכמו שהעיד הרשב"ש סי' תקנ"ב שהריב"ש ומ"א היו מתירים אף אם אינם ניכרות וכו'. ושלענין מעשה כדאי הם הרשב"א והריב"ש והרשב"ץ ודעי' לסמוך עליהם כיון דמידי דרבנן הוא. וכיון דהסכמת אחרונים דבהיכר החתימות ומנין הגבינות סגי כמ"ש הכנה"ג אנו שזכינו לראות הוראת הריב"ש והרשב"ץ ז"ל סמכינן אף בלי היכר החתימות כיון שהענין הוא כמו שכתוב בעדות אעפ"י שאין בהם שום חותם עכל"ה מוהרא"י הנז'. ולי נר' דבעירות שפשט המנהג והרבני' דור אחר דור נהגו לקיים הכתב ועדות הגבינ' יחזקו במנהגם. אך בשעת הדחק והפ"מ יסמכו על עדות הרשב"ש הנז' א"ד יצ"ו ועי' ח"ש סי' מ"ו אות י"ג.

'''א"ה''' כבר נדפסו דברי מוהרא"י הנז' בס' כסא אליהו סי' קי"ח אות ב' ועיין לה' עיקרי הד"ט סי' ב' אות ח' ע"כ.

'''ולע"ד''' דיש ראיה מדברי מרן ז"ל שבאבקת רוכל הנ"ל ראיה ברורה להתיר כעדות הרשב"ש ז"ל הנ"ל. ולא ידעתי מדוע מוהרא"י ז"ל והשיו"ב ז"ל לא הביאו ראיה לנדון הל'ז מדברי מרן ז"ל הנז' דלע"ד היא ראיה ברור' להתיר וכנ"ל.{{הערה|לכאו' י"ל דשאני התם גבי יין דלא איתרע כלל חתימות היין ולכך הגם דשלחו היין ביד גויים שפיר י"ל דהיין קאי בחזקתיה אולם בנ"ד איירי דנתקלקלו החותמות וא"כ י"ל דאחר דאיתרע חזקתיה תו אין להתיר הגבינות וביותר י"ל דהתינח התם שפיר י"ל דשייך מ"ש באבקת רוכל דהגוי ירא דמאחר דהחתימות קאי כבתחילה הרי דהגוי ירא לזייף אולם הכא דנתקלקלו החתימות מה ימנע מיד הגוי להחליף הגבינה בגבינה אחרת וצ"ע. '''הערת המלבה"ד'''.}}

'''ונדון''' הנ"ל אין לדמותו למ"ש האו"ה והביאו הפר"ח כלל י"ד בגבינות של ישראל בבית הגוי וס' אם נחלפו בגבנות הגויים ולא היו ניתרים בס"ס ס' הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא העמידו בקיבת נבילה דמאחר שאסרו חכמים גבינות מחמת אותו ס' הוי ודאי איסור עיין בס' בן אברהם אבוקארא ז"ל בסי' ל"ז שהביא דבריו ע"ש.{{הערה|והכי ס"ל להש"ך [סי' קי דיני ס"ס כלל יח] ולפר"ח סי' קי [כללי ס"ס אות יד] ע"ש וע"ע ביבי"א ח"א או"ח סי' ל"ו מש"כ בזה באורך. '''הערת המלבה"ד'''.}} דהכא שאני מאחר דאיכא כתב וחותמות שנעשו בכשרות ונשלחו ע"י הגוי לעיר אחרת ויירא הגוי להחליף דהו"ל כמו מי שעתיד לראות חותמו דמותר ליתנו ביד הגוי ונודע דזהו הדרך שמתקלקלים החותמות בדרך ע"י מהלך ופריקה וטעינה ואיכא כמה ספיקות בנדוננו כמו מאי דאיכא ספיקות בנדון מרן ז"ל שבאבק"ר הנז"ל לכן יש לסמוך להתיר. ומאחר דאיכא ספיקי טובא הנז"ל תו ליכא למיחש למאי דכתב ה' בן אברהם ז"ל בסו"ס הנז' דבגבינות הגוים אפי' אם העמידום בודאי בעור קיבת נבילה מדאורייתא הוא בטל בס' שהרי אין ניכר טעמו ובטל אלא דרבנן החמירו בגבינות הגוים ואסרוהו יותר משאר איסורים ואמרו דלא בטל וגם החמירו ואסרו אפי' בספיקו ועשאוהו כודאו ולכן לא שרינן בגבינות הגוים בס"ס לבד עד דאיכא ג' ספיקו' וכמבואר כ"ז בדברי או"ה שם כלל מ"ז דין א' ע"ש ע"כ. דהרואה יראה לפי דברי מרן ז"ל שבאבק"ר הנז' יש ג"כ בנדוננו הנז' הרבה ספיקות הנאמרים בנדון דידן ויש להתיר ובפרט כפי דברי המוהרא"י ז"ל הנז"ל דיש להתיר אפי' שאין בהם שום חותם א"כ במכ"ש בנ"ד דיש בהם חותמות אלא שנתקלקלו בדרך כמו שכן הוא הדרך דיש להתיר וכנז"ל.

'''ועיין''' בסוף הלשון של האו"ה הנז' שם דכתב וז"ל ומ"מ אם לא היה גזירת חכמים בגבינות אעפ"י שפשיטא ומוחזק לנו שמעמידין עתה בקיבת נבילה לא היינו הולכין בספק חליפתו לחומרא דהא אין כאן חששת איסור דאורייתא ממש דאפי' אם בודאי הועמדו בו היו מותרים מדאו' לכל היותר בס' אפי' מין בשאי"מ ואפי' ברייה ודבר הנעשה לטעם כדלעיל. וכל הא דלעיל היינו אם הגבינות לא היו ממין אחד אלא היו בשניהם שמנים וכחושין גדולים וקטנים שהיה הגוי מרויח בחליפתו דאל"כ לא חיישי' שיחליפו כדי עבור רשעוה{{הערה|שמא צ"ל רשעות. '''הערת המלבה"ד'''.}} כדלעיל וכו' עכ"ל.

'''ועיין''' בב"י סי' קי"ח דהביא דברי סמ"ג בענין קלקול החותם דכתב ועיין בסי' ק"ל. וכ' הכנה"ג הגב"י אות ט"ו דשם כתב מחלוקת בזה ושתה"ד כ' דאפש"ל דלא פליגי דע"י טלטול וכו' נתקלקל שרי אפי' אין יוצא ונכנס ושכן האו"ה בכלל כ"ב חילק כן באות י"א וכו' עיין בכנה"ג שם.

'''שוב''' ראיתי שכ"כ האו"ה בפשיטות דכתב בסי' כ"ב אות י"א וכן משמע קצת בדברי ר"י שפי' וכשאדם שולח לחבירו בכתב כך הוא חתום מועיל במכיר חותמו. וכ' במרדכי פ"ב דע"א בשם הרר"א בר יוסף דבכה"ג היכא דמכירו הוי כב' חותמות. ועוד דעדיף חותם אחד קיים מב' חותמות שנתקלקלו. וכתב עוד הרא"ש פ"ב דע"א והיכא שנתקלקל החותם יש מדמים אותו לטהרות דאמר המניח כליו בחלון ונעל וחתם אעפ"י שמצא הפתח פתוח והחותם מקולקל כליו טהורים עכ"ל והכי נהגינן להתירו בדיעבד בכה"ג כשיודע הגוי שכתב לו איך שחתם אם לא שנראה בו שאדם קלקלו דבודאי ירא לזייף ומעצמו נתקלקל ע"כ.

'''ועיין''' בהאו"ה שם אות ז' דכתב ומ"מ מאחר דגבינותיהן רק מדרבנן אם נפל חתיכת גבינות של גויים תוך התבשיל של חלב אין צריך ס' נגד כולו אלא לפי איסור המדומע בה והוא דבר קט דהא יש ס' בגבינה עצמה נגד האיסור. וברוב בעלמא בטל פי' שיש פי שנים בהיתר נגד כל חתיכת הגבינה וכו' ואפי' הכלים מותרים ולא יצטרכו הגעלה אפי' לכתחי' דהא נתבטל בו האיסור וכל תבשיל שנתבטל בו האיסור אף הכלי' מותרי'. אבל ודאי חלב שחלבו גוי ואין הישר' רואהו שיש חשש דאו' בכל החלב אם נפל למאכל בזה אין צריך לומר שצריך ס' נגד כולה. ואם נתערב ביבש אם אינה ראויה להתכבד כגון שהגבינה אינה שלימה בטל ברוב בעלמא כדין כל איסור יבש ע"כ.

'''ועיין''' בס' בן אברהם בסו"ס ט"ו דהקשה על הש"ך דבאות י"ז י"ח הסכים בגבינות גוי חשיבי כאיסור מגופה ולא מהני ס"ס ולעיל באות ט"ו כתב וז"ל וכן גבינה שיש בה ס' אם העמידוה בעק"ן מותרת משום ס"ס שמא לא העמידוה בעק"ן ואת"ל העמידוה שמא אין בה בנ"ט. ושכבר התה"ש שם סקכ"ד כתב דלדוגמא בעלמא לענין ס"ס המתהפך הוא שכתב דברי הר"ש אבל לענין גוף הדין לא ס"ל הכי יעו"ש והפר"ח כ' דדבריהם עיקר להלכה זולתי מ"ש דגבינה ש"ג עשאוה בודאי איסור מן התורה דלא קי"ל הכי אלא כס' הטור והרשב"א בסי' צ"ט דקרו לגבינה ש"ג דבר שאין עיקר איסורו מה"ת וא"כ דינה כביצת נבילה דס' שרייא יעו"ש ועיין להב"י והדרישה שם סוף אות י"ב וכ"כ הרמב"'ן אבל הב"ח שם אות ז' כ' שדעת הרשב"א י"ל עיקר מה"ת יעו"ש ומ"ש עוד התה"ש ס"ק כ"ו דבבשר שנעלם מה"ע אינו מכח חומרא אלא מדינ' והוי כמו גבינות הגוי וצריך שיהיה בו ס"ס מלבד הס' הא' כבר ה' בית לחם יהודה סקכ"א דחה דבריו יעו"ש. ומדברי הפר"ח הנז' שהסכי' בגבינו' הגוי דהוי דבר שאי"ל עיקר מה"ת א"כ הוי כבשר שנעלם מה"ע דהוא משום חומרא ובבשר שנעלם מה"ע אין בו דין חתיכה הר"ל דאפי' בחתיכה הראויה להתכבד שנתערבה בטילה ברוב כמ"ש באו"ה והביאו דבריו הש"ך והפר"ח וכיון שכן יש לתמוה על הפר"ח שכתב בסי' ק"א סק"ד דגבינות של גוים יש בה דין חתיכה הראויה להתכבד ואם נתערבה לא בטילה יעו"ש וכיון שאין לה עיקר מה"ת מ"ש מחתיכה בשר שנעלם מה"ט וכו' ועיין מ"ש עליו לקמן סי' ל"ז עכ"ל. 

'''ואנכי''' הרואה דקושיתו היאך נופלת על האו"ה דאו"ה עצמו כ"כ כדברי הפר"ח ז"ל לגבינת הגוי היא מדר' וכן בשר שנעלם מה"ע אין איסורו אלא מדר' וכתב בסי' כ"א אות מ"ו כל שאיסורו רק מדברי סופרים כגון חלב שחלבו הגוי ואין ישר' וגבינות הגויים מותרים לעשות בהם סחורה בין בספקותיהן בין בודאן ע"כ. וכ"כ בסי' מ"ז אות ז' דגבינות הגויים רק מדר' אם נפל חתיכת גבינות ש"ג וכו' והבאנו דבריו לעיל. ונראה מדבריו אלו דקאמר אם נפל חתיכת גבינות ש"ג וכו' דאי היא שלימה הוייא לה חתיכה הראויה להתכבד וכ"כ בפירוש בסוף לשונו הנ"ל ואם נתערב ביבש אם אינה ראויה להתכבד כגון שהגבינה אינה שלמה בטל ברוב בעלמא וכו'. ובבשר שנעלם מה"ע אין בו דין חתיכה הראויה להתכבד דאפי' בחתיכה הראויה להתכבד שנתערבה בטילה ברוב כן סבירא ליה שכן הביאו דבריו הש"ך והפר"ח וכנז"ל, וכיון שכן יש לתמוה עליו כיון שאין איסור גבינות ש"ג רק מדר' מ"ש מחתיכת בשר בנעלם מה"ע דאין בו דין חהר"ל. אך אמנם דהאו"ה בעצמו בתחילת סי' מ"ז אות א' בדברות קדשו יש ישוב לזה דהביא בשם מוהר"ש ב"ב ז"ל דפשוט ומוחזק לנו שכל הגויים מעמידין בעק"נ ואין עתה ספק איסור בגבינות' אלא ודאי איסור יש בהן ולכן יש להחמיר בספק חליבתן ואפי' אם היה רק ספק לנו אם מעמי' בקיבה נבילה אם לא לא היו ניתרין הכא מכח ס"ס ס' אם הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא הועמדו בעק"ן דמאחר שאסרו חכמים גבינות מחמת אותו ספק כל גזירת חכמי' ודאי איסור היא והרי הוא כאלו ראינו להדייא שהועמד בעק"ן דהא אם נודע לנו שהוחלפו היו אסורים בודאי מחמת גבינות הגויים שאס' חכמים וכשאין יודע אז הוי רק ספק אחד ויצא מכלל ס"ס ע"י גזירה דידהו עכ"ל וא"כ אין ניתר בס"ס עד שיהא בו ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים עליו. והא דאיסור דר' ניתר בספק א' דס' דר' לקולא משום דבספיקא לא גזרו ה"ד בדבר שעיקר איסורו רק מדר' שגזרוהו אטו דבר אחר בלתי חששת בגופו כגון ביצת נבילה וציר דגים טמאים ובש"נ ונולד ומוקצה וכה"ג אבל בגבינות ש"ג וכה"ג שאפי' בלתי גזירת חכמים היה כאן חשש איסור ע"י גזירת חכמים חשוב כאיסור ודאי ובשביל הספק אי"כ אלא ספק א'. ומ"מ אם לא היה גזירת חכמים בגבינות אעפ"י שפשיטא ומוחזק לנו שמעמידין עתה בק"ן לא היינו הולכין בספק חליפתו לחומרא דהא אין כאן חששת איסור דאורייתא ממ"ש דאפי' אם בודאי הועמדו בו היו מותרין מדאו' לכל היותר בס' אפי' מין בשאי"מ ואפי' ברי ודבר הנעשה לטעם ע"כ. הרי לך דבדבריו נעשה ישוב לקוש' הנ"ל דבגבינת הגויים החמירו ביותר וכנז"ל ולא הוי כדבר הנעלם מן העין ולכן סבירא דגבינה שלימה חשיבה חהר"ל. וכן יש ליישב דברי הפר"ח ז"ל ולא קשה ול"מ ועיין בהש"ך שחילק כן.

'''ברם''' זאת היא שקשה לי בדברי האו"ה דבסי' כ"ג אות ב' הביא בשם הרשב"א ז"ל דבאיסור דדבריהם שאין להם שורש דאו' כגון בש"ג וגבינותיהם וחלה וכלאי הכרם של ח"ל וכה"ג אם נתערב כבר בטל ברוב נא{{הערה|בדפוס שלפנינו נחסר מעט ושמא צ"ל לא. '''הערת המלבה"ד'''.}} בעלמא בין בלח בין ביבש ע"כ. וסיים והיינו אפי' אם הוא בריה כגון ביצה שצלאה גוי או חתיכה הר"ל ע"כ. הרי שבכאן כתב דגבינת גוי בטילה כמו בש"ג ולא חשיבה חתיכה הר"ל וצריך ישוב.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}