עריכת הדף "ספר יראים/רנב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''{{מרכז|{{גופן|4||'''וו הרביעי'''}}}}

'''חייבי עשה שמנה עשר. ''' 

ק"ש. וברכת המזון. תלמוד. מאה ברכות בכל יום. ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. ושננתם לבניך. קביעת ר"ח. חישוב תקופות. ספירת העומר. י"ח ימים ולילה אחד לגמור את ההלל. וידוי יוהכ"פ. וידוי מעשר. מקרא בכורים, קריאת מלך. להשבע בשם. מקרא מגילה. ברכת כהנים: 

{{מרכז|{{גופן|4||'''סימן רנב <small>[יג]</small>'''}}}}

קריאת שמע. את ה' אלהיך תירא ותעבוד ותקבל מלכותו ועולו שחרית וערבית דכתיב בפ' ואתחנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' [ה'] אחד. פי' המקרא כך הוא. והיו הדברים האלה שהזכיר למעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. ותנן בברכות פ"א {{ממ|י' ב'}} ב"ש אומרין בערב כל אדם יטו {{תועפור|א}} ויקראו ובבקר יעמודו שנאמר ובשכבך ובקומך [בשעה {{תועפור|ב}} שבני אדם שוכבין] וב"ה בדרכן שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין {{תועפור|ג}} והלכה כב"ה. למדנו שחייב אדם לומר מן שמע עד והיה אם שמוע בקר וערב שכיבה וקימה. שהרי כתיב באותו הענין והיו הדברים האלה על לבבך בשכבך ובקומך. למדנו שאין מצוין אלא בפ' ראשונה. דתניא נמי בברכות פ"ב {{ממ|ט"ז א'}} בטלים ממלאכתן וקורין בפ' הראשונה. ואמרינן נמי ביומא פ"א {{ממ|י"ט ב'}} הקורא את שמע וקורץ בעיניו ומרמז באצבעותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו' ומוקמינן לה בפ' ראשונה. וזמן שכיבה כדתנן מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א וחכ"א עד חצות ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר {{ממ|ברכות ב' א'}} {{תועפור|ד}} אם לא קרא עד חצות יכול לקרות עד שיעלה עמוד השחר. כדתנן שלא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה. וטעמא כי כתב בשכבך כל זמן שכיבה כל זמן שאתם שוכבים. וזמן עמידה בבקר כדתנן {{ממ|ט' ב'}} מאמתי קורין את שמע [בערבית] {{ממ|בשחרית}} משיכיר בין תכלת ללבן ר"א אומר בין תכלת לכרתי. ותניא אחרים אומרים כדי שיראה את חברו ברחוק ד' אמות ויכירהו ואמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפלה של שחרית כאחרים ק"ש כוותיקין ענין אחד לתפלה ולמצות {{תועפור|ה}} תפילין כאחרים שאין מצותן אלא ביום. 

יש לשאול כי היכי דאמר בשכבך כל זמן שכיבה, ומצות ק"ש של ערבית כל הלילה היה לו לפרש ובקומך כל זמן קימה ותהא זמן ק"ש של שחרית כל היום. {{תועפור|ו}} יש לומר דבשכבך מפורש שכיבתך כמו אָכלְך אכילתך ואין חילוק ביניהן אלא שזה נגינתו למטה וזה נגינתו למעלה אבל בקומך אינו יכול להתפרש קימתך שלא מצינו כיוצא בו. לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום וזה למצוה מיהו אם קדם וקרא כאחרים יצא. פירשנו להקדים לאחרה בבקר עד כמה ר"י אומר עד שלש שעות פי' עד התחלת שעה שלישית ואין שעה שלישית בכלל. והכי מוכח בכתובות פ"ט {{תועפור|ז}} ואמר ר"י אמר שמואל {{ממ|י' ב'}} הלכה כר' יהושע. ועד והיה אם שמוע תשמעו מצוה. מיהו אם לא קרא {{תועפור|ח}} פסוק ראשון אינו נקרא עובר על מצות התורה דאמרי' בהקורא {{ממ|י"ג ב'}} רב חסדא בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד {{תועפור|ט}} זהו ק"ש של ר' יהודה הנשיא. ותנן {{ממ|ט"ו א'}} הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר"י אומר לא יצא קרא ולא דקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא ור' יהודה אומר לא יצא ואמר ר' טבי אמר ר' יאשיה {{ממ|ט"ו ב'}} הלכה כדברי שניהם להקל. ותנן {{ממ|ט"ו א'}} הקורא למפרע לא יצא וטעמא {{ממ|י"ג א'}} דכתיב והיו בהויתן יהו. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. תני רב עובדיא קמי דרבא ולמדתם {{תועפור|י}} קרי ביה ולמד תם שיהא למודך תם ליתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה בכל לבבך {{תועפור|יא}} על לבבך. בכל לבבכם. עשב בשדך. ואבדתם מהרה. הכנף פתיל. אתכם מארץ. תניא ר' שמעון בן יוחאי {{ממ|אומר}} {{ממ|ט"ז א'}} הקורא את שמע צריך לכון את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן נמי בהסכת. וה"מ בפסוק ראשון כדאמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא {{ממ|י"ג ב'}} אבוך היכי הוה עביד א"ל בפסוק {{ממ|קמא}} [ראשון] מצער נפשיה. היה מהלך בדרך ברגל {{תועפור|יב}} צריך שיעמוד עד שיקרא פרשה ראשונה {{תועפור|יג}} דקיי"ל כר' יוחנן דאמר בפ' היה קורא כל הפרשה כולה בעמידה. תנן בסוטה {{ממ|ל"ב א'}} אלו נאמרין בכל לשון ק"ש. אע"ג דפליגי בברייתא {{ממ|שם ב'}} כרבנן קיי"ל. והעוסק במצוה פטור דתנן בשבתך בביתך פי' {{תועפור|יד}} לעוסק במצוה פי' שבתך דידך ולא דמצות. והטרוד בדבר מצוה ואי אפשר לו שלא לטרוד קודם עשייתה אע"פ שעתה אינו עוסק פטור. כדתנן {{ממ|ט"ז א'}} התן פטור מק"ש בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. וטעמא כדתניא ובלכתך בדרך פרט לחתן בלילה הראשון פי' לכתך דידך ולא דמצוה. ובשעת עסק לא איצטריך דנפקא לך משבתך. הלכך מוקמינן לה בטרוד קודם לכן. ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ר"י {{תועפור|טו}} אומר אינו חוזר וקורא רבנן {{ממ|דבי}} {{תועפור|טז}} ר' חנינא אומר חוזר וקורא ק"ש דאורייתא וקיי"ל כר' חנינא [דקאמר] דקם ליה רב יוסף בשיטתיה. ועוד דכולהי מתנייתא דמייתו קראי על ק"ש צריכין אנו למידתך {{תועפור|יז}} אליבא דשמואל ולמימר אסמכתא בעלמא. ועוד סוגיא דשמעתתא בפ' טי שמתו {{תועפור|יח}} כר' חנינא אזלא. 

שנינו בירושלמי למה קורא ק"ש בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה בתוך {{תועפור|יט}} דברי תורה. אמר עולא {{ממ|י"ד ב'}} כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו שנאמר {{תועפור|כ}} וקשרתם והיו לטוטפות. ויזהר אדם במצוה זו כי היא קבלת עול מלכות שמים וחביבה לפני יוצרנו.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}