עריכת הדף "סמ"ע/חושן משפט/תיא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''והזיקו במקומם. ''' דאז הוה דומיא דבור דהוא מונח במקומו והניזק עובר עליו משא"כ אם הזיקו דרך הליכתן או נפילתן מן הגג דהוי תולד' דאש דמזיק דרך הלוכו לניזק העומד במקומו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' תי"ח:

{{עוגןמ|ב}} '''נזק שלם מתחלתו. ''' לאפוקי שור דאינו משלם נ"ש מתחלתו עד שיגח ג"פ:

{{עוגןמ|ג}} '''והוזק בקרקע פטור. ''' דקרקע עולם הזיקתו דומה למ"ש הטור בסי' ת"י סכ"ה בנתקל בבור ונפל אחורי הבור והוזק:

{{עוגןמ|ד}} '''ופטור בו ממיתת אדם כו'. ''' כדין בור וכנ"ל בסי' ת"י ולא הפקירם דאלו הפקירם גם כן היה פטור כמ"ש בסי' תי"ו ס"ו בחופר בור ברשותו ואח"כ הפקיר בור ורשותו דסביבו ומטעם שכתבתי שם:

{{עוגןמ|ה}} '''ואי אפקרינהו פטור. דה"ל מפקיר נזקיו קודם שמזיקין אחר נפילת אונס דפטור:''' 

{{עוגןמ|ו}} '''ע"י רגלי אדם חייב המגלגל כו' דאע"ג דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים כמ"ש בסימן ת"י היינו לענין זה שאם שבר כלי שהוא מונח לפניו דפטור אבל כולי האי אין לו להשתגע בהליכתו שיתיז כלי ממקומו ויזיק דרך הליכתו ופושע הוא ומחייב בכולו ואם גלגל' רגלי בהמה והזיקה משלם כל אחד מחצה (כמ"ש בסעיף שאחר זה) דומה לדליל הנקשר בתרנגול וכלב שנטל חררה ובה גחלת דחייב בעל הדליל ובעל הגחלת כל אחד מחצה וכמ"ש בסי' ש"ץ וטעם א' להן דהכלב והתרנגול דלשם ובהמה שבכאן לאו בני דעת נינהו אבל האדם בן דעת הוא מ"ה הוא לבדו חייב בכולו:''' 

{{עוגןמ|ז}} '''משלם בעל הבהמה רביעית. דהתיז צרורות לבדו אינו משלם אלא חצי נזק וכאן דיש שותף עמו בחיוב היזקו אין עליו חוב אלא חצי דמי חיובו דהיינו רביעית והמותר על בעל התקלה מדרבי נתן:''' 

{{עוגןמ|ח}} '''והטיל בו גללי'. ''' ע"ל סי' ש"ץ ס"ח דכתב אם הטילה גללים לעיסה חייב ח"נ דה"ל צרורות ונראה דה"ה אם טנפה כלים דרך נפילתה (אלא שבהטילה לעיסה בעינן דדחיק' לה עלמא וכמבואר שם) משא"כ כאן דאיירי בהזיקו אחר נפילתו:

{{עוגןמ|ט}} '''ובור פטור בכלים. ''' אבל אם הוזק בו בעל החצר חייב בעל הבהמ' דה"נ בורו ואע"ג דכתיב כי יכרה איש בור ולא שור בור מ"מ כיון דדידיה הוה בשעת נפילה ועליה דידיה רמיא לסלוקי ה"ל כאלו איהו כרייה ואע"ג דבסי' שי"ג נתבאר בטור ובדברי המחבר דאם בהמת ראובן הטיל' גללים בחצר שמעון דזכה שמעון בהגללים שאני הכא דלא ניחא לי' לבעל החצר שיזכה חצירו דבר שיוזק על ידו אבל אם נראה דכבר ידע בעל החצר בהגללים וניחא לו בהו זוכ' לו חצירו ואח"כ הוזק בו בעל החצר פטור בעל הבהמ' מניזקיו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}