עריכת הדף "סמ"ע/חושן משפט/נא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} ''' בלא קנין מצטרפים ''' פי' לענין זה דאינו יכול לטעון להד"ם ואינו נאמן ע"ז אפי' בשבוע' דמצטרפין וה"ל ב' עדים אבל אי טען פרעתיהו זה ג"כ תלוי בפלוגתא שכ' הטור והמחבר בסמוך ס"ב דלהי"א ה"ל כשנים המעידים על פה בלא קנין על הלואה דנאמן לומר שפרע בשבועת היסת וכן משמע במ"מ פי"ד דמלוה ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} ''' אני קניתי מידו כו' ''' עד שניהם מצטרפים לעשות המלו' בשטר ואינו יכול לו' פרעתי כ"כ הרמב"ם בפ"ד דעדות דין ה' ופירשו הכ"מ שם והב"י כאן דהאי ואינו יכול לומר פרעתי דקאמר היא סיום דבריו למ"ש לעשות המלו' בשטר דפירושו דהיינו דוקא שאינו יכול לו' פרעתי אבל אינו יכול לטרוף בו ממשעבדי ולפי עניות דעתי אינו נראה כן דא"כ עד שני דע"פ למה לנו כלל הלא הרמב"ם ס"ל דאפי' עד אחד החתום בשטר אינו יכול לו' פרעתי ואפי' בשבועה אינו נאמן וכמ"ש הטור והמחבר בשמו בסעיף שאחר זה וכ"כ בפ"ד ממלוה דין י' דס"ל דיש לו דין דחייב לישבע נגד העד ואינו יכול לישבע ומשלם ועוד שהטור כתב ג"כ האי דינא בר"ס זה בשם הרמב"ם ולא כתב אלא דשניהם מצטרפים ונעשה מלוה בשטר גמור ולא סיים לכתוב מ"ש המחבר בשמו האי דאינו יכול לומר פרעתי גם ק"ק דהמחבר גופיה סתם ופסק בריש סי' ל"ט דאם יש עדים שקנו מידו אפי' לא נכתב גובה ממשעבדי ודוחק לו' דכאן שאני משום דמיירי דאין ידוע אם קנה גם בפני העד החתום בשטר ומ"ה דקדק לו' אני קניתי דמשמע אני לבדי דהא סיים המחבר וכ' ז"ל ואם אותו שמעיד ע"פ או' בפני נמסר השטר כו' ושם צ"ל דמ"ש בפני ר"ל גם בפני וכמ"ש מור"ם שם וכ"כ הב"י בעצמו שם ע"ש. לכן נראה פשוט דמ"ש הרמב"ם והמחבר בזה דשניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר ר"ל לטרוף בו אפי' ממשעבדי וז"ש הטור בשם הרמב"ם ונעשה מלוה בשטר גמור. והא דהוצרך לסיים ולכתוב ואינו יכול לו' פרעתי משום דמצינו לפעמים אף דיכול לטרוף ממשועבדי' אפ"ה יכול לומר פרעתי כמ"ש הטור בשם התוס' בסי' ל"ט ס"י בהודאה לפני ב"ד ע"ש ואע"פ דהרמב"ם ס"ל אפי' בעד א' חתום בשטר לחוד ואין עוד עד על פה אינו יכול הלוה לטעון פרעתי וכנ"ל י"ל דנקטו אגב דכתב דהוי כשטר גמור לענין טריפת לקוחות כתב נמי דהוי כשטר דאינו יכול לו' פרעתי ונ"מ אפי' לדעת השאלתות והראב"ד ובה"ג (והביאם הטור) החולקים עם הרמב"ם וס"ל דלא אמרי' עד החתום בשטר מתוך שאיל"מ (דודאי ידע דעתייהו דגאונים קשישי נינהו) מ"מ בזה דאיכא ע"א בהדיה ואמר דקנה מיניה הלוה כ"ע מודים דאינו יכול לו' פרעתי. וא"ת א"כ למה סיים המחבר וכתב אם אותו שמעיד ע"פ אמר בפני נמסר הוי כשטר גמור לגבות ממשעבדי ולא כ"כ בפי' ברישא באו' אותו עד שקנו מידו דהוה שטר גמור לטרוף בו ממשעבדי וי"ל דהמחבר הוא מעתיק לשון הטור כדרכו והטור כתב ברישא לשון הרמב"ם ואח"כ כ' עליו האי דינא אם אמר האחר בפני נמסר וכל' שכ' המחבר ודוק דזה נ"ל בירור ועמ"ש עוד בפרישה:

{{עוגןמ|ג}} ''' ונמסר רק לפני עד א' ''' פי' כל אחד מהן נמסר רק לפני עד אחד הן לפני אותו עד החתום בו הן לפני אחר ולא נמסר גם לפני זה החתום בו אינן מצטרפים לטרוף ממשועבדים ואפילו לגבות בהם מבני חרי מסתפק הטור בסי' מ"ה ס"י אי מצטרפי' וספיקתו נראה דהוא אי הלכתא כהראב"ד שכ' הטור בשמו בסי' זה ס"ד דאינן מצטרפים כלל דלא תקנו חז"ל שיהנה עדות בשטר כ"א בשנים ולא בא' ושכן הוא דעת השאלתות או אי הלכתא כבה"ג והרמב"ם החולקים עמו ע"ש ומה שכ' הטור בס"ב ומור"ם כאן אינו טורף ממשעבדי ר"ל ממשעבדי עכ"פ אינו טורף ומבני חורין יש להסתפק ועד"ר:

{{עוגןמ|ד}} ''' הרי זה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ''' פי' דקי"ל בכ"מ ששני עדי' מחייבי' אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה ובשבועה שנאמן נגדו היינו דוקא שצריך להכחיש העד בעדותו ובעדות זה שמעיד העד שלוה ממנו אינו נפטר אם לא שנשבע שלא לוה (וכדמסיק המחבר אח"ז) וזה אינו יכול לישבע שהרי מודה שלוה אלא שאו' שפרע ואע"פ דקי"ל דאפי' לוה בשני עדים אין צריך לפרעו בעדים ונאמן לו' פרעתי היינו דוקא כשאין כאן שטר כלל על הלוה מה שאין כן בזה שיש שטר על הלוה ואף שאין בו אלא ע"א ובכ"י מהימן לו' פרעתי מ"מ ס"ל להרמב"ם כיון שנכתב בלשון שטר וגם חתם עליו אחד מן השוק לא היה מניחו בידו אם איתא דפרעו והחולקים עליו סבירא להו דדינו ככתיבת יד ועפ"ר:

{{עוגןמ|ה}} ''' הרי זה נשבע ''' איירי אפי' יש בו נאמנות בשטר דאל"כ פשיטא דצריך לישבע אפי' היו חתומים עליו ב' עדים כמ"ש בר"ס פ"ב ועפ"ר:

{{עוגןמ|ו}} ''' שני עדים בלבד כו' ''' הרי הוא כחרס דקדק וכתב שחתומים בו שני עדים בלבד דאז אמרינן מסתמא ישבו יחד להעיד מ"ה הרי הן כחרס ואין צריך אפי' שבועה נגד הכשר מה שאין כן כשחתומים עליו מרובים מסיק בסעיף שאחר זה דמסתמא אמרינן שלא ישבו יחד כי אם הכשרים והפסול חתם שלא מדעתם כן כתב ב"י ועיין מה שכתוב בהגהת ד"מ ע"ז:

{{עוגןמ|ז}} ''' שאין חתום בו אלא עד אחד. ''' פי' ותליא בפלוגתא שכ' המחבר בסעיף שלפני זה:

{{עוגןמ|ח}} ''' והיינו דוקא בדרך כו' ''' אדברי הי"א הסמוך ליה קאי ואומר דלא פליג אלא כשלא ישבו בודאי יחד לחתום דאז לכ"ע נתבטל גם העדות הכשר כמ"ש בסעיף שאחר זה:

{{עוגןמ|ט}} ''' ה"ז בטל ''' דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש בסי' ל"ו:

{{עוגןמ|י}} ''' שהרי אפשר שחתמו כו' ''' כ' זה ליתן טעם אפי' אי חתמו הפסולין קודם הכשרים וס"ל דכ"ש אם הפסולי' נמצאו חתומין לבסוף דכשר כיון דכבר נכשר השטר בהכשרים וכמ"ש בסי' מ"ה סעיף י"ב ע"ש דשם כתב מור"ם בהג"ה דעת החולקים ופוסלים כשהפסולים חתומין לבסוף:

{{עוגןמ|יא}} ''' ונתבטל בדרך שנתבאר ''' ר"ל שנתחברו יחד בתורת עדות יבא לפני בית דין כו'. וה"ה בשטר הלואה הדין כן דיכול לבא לבית דין להעיד מחדש ולחייבו שבועה או להצטרף עם אחר כל שלא העיד עם הפסול בבית דין כמ"ש המחבר בסי' ל"ו בהגה"ה בס"ס א' אלא שהמחבר העתיק לשון הטור ובטור כ' כן בתשובה אמעשה שהיה בצוואה ע"ש ועי' מה שכ' בסי' מ"ה סי"ג:

{{עוגןמ|יב}} ''' אלא א"כ נסתלק כו'. ''' כבר נתבאר טעם סילוק בס"ס ל"ג ובסי' ל"ז ע"ש:

{{עוגןמ|יג}} ''' ונתבטל השטר לדבר א' כו' ''' פי' שנתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים מ"ה נתקיים עדותן לשאר ענינים שבשטר:

{{עוגןמ|יד}} ''' אע"פ שהם אינן חתומים כו' ''' ל"ד הם קאמר דהא אם אחרים היו חתומים בו אין צריך עידי מסירה ועפ"ר:

{{עוגןמ|טו}} ''' השטר פסול ''' עד"ר שם כתבתי דאף אם יבאו אלו עידי מסירה ויעידו לפני ב"ד שראו ההלואה ושנמסר לפניהן השטר מ"מ אין הב"ד יכולים לכתוב שטר חדש ע"פ בדין עדים החתומים על השטר ונמצא אחד מהן קרוב דשאני הכא דלא נעשו שלוחים אהלואה לדבר זה ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}