עריכת הדף "סדר הדורות/א/ד'תשנז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''רב האי'''  גאון בן רב שרירא גאון נעשה ר"י בחיי אביו שנת ד"א תשנ"ז <small>(וביוחסין בסדר הגאונים דור ז' כתב תשנ"ח) </small>והוא הרביץ תורה בישראל יותר מכל הגאונים ולאורו הלכו דורשי תורה ממזרח שמש עד מבואו וכמוהו לא היה לפניו בגאונים והוא סוף הגאונים, ובן כ"ט שנים היה במלכו <small>(ובשה"ק דל"ז ב' כתב בן י"ח) </small>ומלך ארבעים שנה. <small>ובתשובת מהרש"ל סי' כ"ט סמכו לגאונות בן כ' ד"א תשל"ו. כתב יוחסין בסדר הגאונים דור ז' ודורו דור ח' בגאונות. ובסדר הקבלה להרמ"א כתב כמו צ' שנה היו ימי חייו. ונפטר ד"א תשצ"ח (אך צ"ע אחר שלכל הדעות לא היה יותר מבן כ"ט כשמלך ומ' מלך איך היו ימי חייו צ' שנה). במרדכי דשבת נראה דרב האי היה ברומי. חיבר ספר מוסר השכל פסקים ומנהגים במשלים ומוסר ובחרוזין ד"א שכ"ב. וספר מקח וממכר, ומשפטי שבועות, ושיטה חדשה מרבות על ברכת יעקב וברייתא דמלאכת המשכן ד"א שס"ב, וספר הפקדון. קבורתו במתא מחסיא (מ"ב) ובגא"י כתב רב האי גאון נקבר אצל הר סיני, </small>בימים ההם הלשינו פריצי ישראל על רב שרירא גאון ורב האי בנו ותפשם מלך ישמעאל ובזז כל אשר להם ולא השאיר להם שום מחיה ונתלה רב שרירא גאון בידו אחת והוא כבן ק' שנה. <small>וכתב שה"ק דל"ז ב' ומת כמו ד"א תש"פ</small>:

'''כתב'''  <small>יסוד עולם בסוף היוחסין </small>בצדקיהו מלך יהודה פסקה מלכות בית דוד אבל מזרעו היו בגלות בבל ובימי בית שני וזמן רב אחר החורבן נשיאים וראשי גליות. הראשון שלתיאל בן יהויכין מלך יהודה, פדיה בנו. זרובבל בנו. משולם בנו. חנניה בנו. ברכיה בנו. חסדיה בנו. ישעיה בנו. עובדיה בנו. שכניה בנו. שמעיה בנו. נעריה בנו. חזקיה בנו. (ושכב חזקיה ונקבר בא"י בגבעת ארבאל אשר ליהושע בן שרף הכהן במזרח העיר ועמד אחריו בנו וכד שכב פש נתן במעי אמו הוא נתן דצוציתא. <small>(סע"ז יוחסין בסופו) </small>וי"א כי הוא הלל הזקן נשיא ישראל. ר' שמעון בנו <small>עכ"ל. וכתב סע"ז יוחסין שם </small>ומת נתן ועמד רב הונא בנו. ומת עקוב ועמד נחום. רב הונא ורב חנינא ורב מתנא ורב חננאל חכמים שלו. ושכב נחום ועמד יוחנן. מת ר"י ועמד שפט בנו. מת שפט עמד ענן בנו. וסליק פפא בן נצר (ד"א י"ח לב"ע) ואחרב לנהרדעא, מת ר"ה ונקבר בא"י ועמד נתן בנו. רב יהודה בר יחזקאל ורב ששת חכמים שלו. ובשנת ד"א ע"ג גזרו פרסאי שמדא. ושכב נתן ועמד נחמיה בנו. רב שזבי חכם שלו. מת נחמיה עמד עקביה. רבא ורב אדא חכמים שלו. מת מר עוקבן דצוציתא ונקבר בא"י ועמד תחתיו הונא מר אחיו. אביי ורבה ורב יוסף בר חמא חכמים שלו, שכב הונא מר עמר עוקבא אחיו. מת עוקבא עמד אבא בן אחיו בן מד עוקבן. רבא ורבינא חכמים שלו. ד"א רמ"ד קם עלמא בלא מלכא. ומת אבא ועמד אחריו מר כהנא. ועמד אחריו רב ספרא אחיו. רב אחא מדיפתא חכם שלו. מת מר זוטרא עמד כהנא בנו. מת כהנא עמד רב הונא מר אחיו. רב אחא מדיפתא בר חנילאי חכם שלו. מת עמד רב הונא אחי אביו בר רב כהנא. רב מרי ומר חנינא רבא חכמים שלו, ובגויה כלין דבית דוד, והכי הוה אתתיה דרב הונא ר"ג ברתיה דמר רב חנינא ריש מתיבתא הוה, ורב חנינא גברא רבה הוה ופריש ואזיל דייני דר"ג למתא דר"ח ריש מתיבתא ובעא למעבד פרקא ולא שבקיה ריש מתיבתא. ואתא לקמיה ריש גלותא וצוה ר"ג להביא לריש מתיבתא וצוה לאותביה בהדי פילי מתא כולי לילא. למחר אתייה ופקיד ושמטו לכל מזייה דדיקניה ולא למיתן ליה אושפיזא. ואזל ריש מתיבתא ויתיב בבי כנישתא רבתי ובכה ומלי קיקיזא דדמעי ושתייה ונפל מותנא בבי ר"ג ומתו כולהו בחד לילא, ופש מר זוטרא בכריסי דאימיה וחזא מר חנינא בחלמא דעל לבוסתנא דארזא ושקל נרגא למקטליה ואתא גברא סומקא סבא א"ל אנא דוד מלך ישראל והאי בוסתנא דילי הוא את מה הוה לך בהדייהו דקטלתינהו, מחייא בהפתקא ואהדרינהו לאנפיה לאחוריה ואיתער ואהדרין אנפיה לאחוריה, אמר להו רבנן פש מבית דוד חד אמרו ליה לא פש מנהון שום אינש אלא ברתך דמעבדא ואזל וגנא על בבא דילה במטרא ושמשא עד דילדה וכד ילדה תרצן אנפיה כדרכו ושקלוהו לגביה ואקרייה ושוייה גברא רבא. חד חתן הוה ליה לבית דוד והוה רב פחדא שמיה כד חזיא דמית בית דוד שקל ממונא ושחדיה למלכא ושוייה רישא, וכד הוה מר זוטרא בן ט"ו שנה אזל הוא וריש מתיבתא לגבי מלכא ושקלוה לראשנותו מן רב פחדא, והוא רב פחדא עייל ליה דודבא בנחיריה ואתפח עד דמת משום דא ציידון דבית דודרבא על חותמייהו, <small>(ע"ל ד"א ת"כ מענין ר' בוסתנאי ודודבא) </small>והיה מר זוטרא ר"ג כ' שנים ומר חנינא ורב סמא ורב יצחק חכמים שלו, ובימיו נהרג רב יצחק ריש מתיבתא. ובההוא יומא נפק מיד רבא גדול זכר נשיאנו לחיי עוה"ב אתחזי ליה עמודא דנורא ונפקו בהדיה ת' גברי ועשו מלחמה עם פרסאי ואידית מלכותא וגבא גזיאתה ז' שנים. ובסוף ז' שנים שתו יי"ג ומזני בבית מלכי גוים ואסתלק עמודי דנורא דהוי סגי קמיה ונקטוהו פרסאי וקטלוהו וצלבוהו לריש גלותא מר זוטרא ולריש מתיבתא על גשרא דמחוזא ופקיד מלכא ושבייה מתא דר"ג. ובההוא יומא איקטל מר זוטרא ר"ג זכר נשיאנו לברכה, ואתיילד ליה ברא וקריוהו שמיה מר זוטרא על שמיה דאבוה. וערקו דבית דור ותלתין שנין לא יכול מר אהונאי לגלויה אנפשיה, ומר גיזא אחוי דאבוהון דבית מר רב נהילאי אזל ותיב בנהר צבא, ומר זוטרא בר מר זוטרא ר"ג סליק ליה לא"י ועיילוהו בריש פרקא, ובשנת תנ"ב לחורבן דהוא ד"א ר"פ לב"ע עלה לא"י והיה ראש סנהדרין. <small>כתב בצ"ד היוחסין בסוף סדר הגאונים כתב, שהיה בעל ס"ע ד"א תתפ"א והרי מכאן מוכח שהיה ד"א ר"פ. כי כל הכותב דורות עולם עד זמנו הוא כותב. אע"פ שחשב אחר מר זוטרא ח' דורות מ"מ בין חשבון ד"א ר"פ עד ד"א תתפ"א הוא תר"א שנים ואיך יאריכו ח' דורות תר"א שנים. ועוד אם היה הסע"ז תתפ"א תימא איך לא הזכיר לא את רבינו גרשון מאוה"ג ולא רב שרירא ולא רב סעדיה גאון אשר שמעם יצא בכל העולם, ויוחסין בס' הקבלה להרמ"א כתב שר' יוסף טוב עלם חבר סע"ז גם זה מעט רחוק כי ר"י ט"ע היה בימי רבינו גרשון מאוה"ג ומשנת ר"פ עד זמנו יותר מת"ק שנה. ושמעתי שקבלה בידם שמחבר סע"ז היה א' מן הגאונים או חכם אחר בזמנם עכ"ל. </small>ואחריו רב גוריא ואחריו מר זוטרא בנו. ואחריו רב יעקב בנו. ואחריו רב מגיס בנו. ואחריו רב נחמיה בנו. ואחריו רב אבדימי בנו. פ"ז דור וכלם פ"ז כלל שמותם. ורב אביי הוליד את ר' יעקב ואת ר' פנחס ואת ר' עזריא. ור' פנחס הוליד את ר' חצוב הרי פ"ט דור. <small>עכ"ל סע"ז</small>:

'''שאל'''  <small>מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים ממדינת קריואן לב"ד הגדול של אדוננו שרירא ר"י גאון יעקב ולבדה"ג של אדוננו האי אב"ד ישיבת גאון יעקב (ערוך ע' אביי) ובע' דל פי' רבינו משולם בר' משה ברבי איתיאל מעיר מגנצא</small>:

'''ר' קלונימוס'''  איש רומי <small>(ע"ל ד"א תתס"ג שהיה בימי רש"י) </small>מצאתי בקונטרס ישן שלמד תורה מרב האי והיה רבו של הרי"ף <small>(שה"ק ד"מ א')</small>:

'''בימי'''  רב האי גאון היה ר' יוסף בר יצחק בן שטאנש בן אביתור תלמיד ר' משה השבוי הנ"ל <small>(ע"ל ד"א תש"נ) </small>והוא פירש כל התלמוד בלשון ערבי למלך ישמעאל שמו אלחכים, ומפני גדולתו וחכמתו בעט בר' חנוך הרב היושב על כסא אביו ונחלקו הקהל מחלוקת גדולה אחר פטירת הנשיא הגדול ר' חסדאי בר"י <small>(כתב שה"ק דל"ט ב' מזרע בית דוד. ואולי זהו שהעיד עליו הראב"ד בסוף ס"ע ואומר שארץ הגרגשי הנקרא גרגן עד נהר אובל שהיו שם כותים כוזרים שנתגיירו ויוסף מלכם שלח ספר לר' חסדאי הנשיא בר יצחק ן' שפרוט כו' (ועיין יוחסין בסוף דורות הגאונים). </small>שאילו בימיו אין אדם בעולם שהיה יכול לחלוק על ר' חנוך ובכל יום יוצאים מקרטובה אל עיר אלזהרה ת"ש איש מישראל רוכבים על ת"ש מרכבות כולם לבושים לבוש מלכות וחובשי מגבעות כדת שרי ישמעאלים וכולם עם הרב וכת שנייה עם בן שטאנש עד שגברה כת הרב רבי חנוך ונדו את בן שטאנש והחרימוהו, והמלך א"ל אילו היו הישמעאלים בועטים בי כאשר עשו לך היהורים הייתי בורח מפניהם ועתה ברח לך, וכן עשה והלך מספרד לבגאנה ומצא את רבי שמואל הכהן בר יאשיה והוא מבני קהל פאס וחש לנידוי הרב רבי חנוך ולא סיפר עמו, וכעס עליו בן שטאנש וכתב לו אגרת גדולה בלשון ארמי וטעה בה ורבי שמואל הכהן השיב לו תשובה והודיעו שטעה אבל בלשון רכה מאד, ונכנס בן שטאנש בספינה והלך עד ישיבתו של רב האי גאון, וכדומה היה שרב האי מקבלו שהיה שונא לרבי חנוך מפני שד' חכמים הנ"ל <small>(ד"א תש"ן) </small>כרתו חק הישיבות עד שבאו הישיבות לידי דלדול, ואע"פ כן שלח לו רב האי שלא יבא אליו שאם יבא אליו יחוש לנידוי הרב, והלך בן שטאנש לדמשק ומת שם. וקודם לכן נתדלדלה כת החולקת על הרב וכל חבירי בן שטאנש ומהם ב' אחים סוחרים עושים משי יעקב ויוסף בן גו. פעם א' נכנסו לחצר אחד מסריסי המלך שהיה ממונה על ארץ תרכונה ובאו זקני ישמעאלים מן הארץ שהיו תחת ידו לזעוק על הפקיד שהפקיד עליהם והביאו לו דורון אלפים זהובים געפרי, וכשהתחילו לדבר צוה הסריס לבזותם ולהכותם במקלות ולהכניסם לבית הסוהר מבוהלים ודחופים, וביציאת היכלו היו כמה עקמומיות נפלו באחד מהם האלפים זהובים וזעקו ואין שומע להם. ולאלתר נכנסו האחים הנ"ל ומצאו הזהובים הנ"ל והלכו לדרכם ונשבעו שכולם ישיבו למלך במתנות אולי נסיר מנפשינו חרפת צוררינו ועשו כן, ונתחזקו במלאכת המשי ועשו בגדים יקרים ונסים על ראשי הדגלים יקרים מאד לא נעשו כמותם בספרד והעלו מנחה למלך עד שאהב המלך ליעקב וכתב לו שנשאו על כל קהלות ישראל שיהיה שופט את כולם ויהיה רשאי למנות עליהם כל מי שירצה ולקצוב כל מס והעמיד לפניו י"ח מסריסיו לבושים פסים והרכיבהו במרכבת המשנה, ונקהלו כל בני הקהל קרטובא מנער ועד זקן ועשו לו הסכמה בנשיאות וכתוב בה משול בנו גם אתה גם בנך ובן בנך ועמד בגדולתו, ושלח להרב ר' חנוך שאם ידין בין אנשים ישים אותו באניה בלי משוטות וישליכהו בים. וכל הקמים על בן שטאנש שבו אליו וכתבו כולם אגרת לבן שטאנש שישוב לקרטובה ויסירו את רבי חנוך וימנוהו לרב עליהם, והוא השיב להם תשובה קשה ואמר להם על הרב מעיד אני על עצמי שמים וארץ שאין כמוהו מספרד עד ישיבת בבל. ולקץ שנה לנשיאת יעקב בן גו הנ"ל אסרו המלך שהיה כמדומה שישיב לו מנחות גדולות ויקח ממון כל ישראל מכל הקהלות כהוגן ושלא כהוגן ויתן לו, ועמד שם כמו שנה אחת ולאחר שנה השיבו לגדולתו אבל לא כמו שהיה לפניו, ומפני שבן שטאנש כתב תשובה קשה לקהל קרטובה לא הוסר הרב אף שחזר לגדולתו יעקב בן גו עד שמת בן גו בליל שבת, ובא אחד מחתניו בני פליאג ואמר אני מבשרך במות אויבך. וגעה הרב בבכיה עד שתמה בן פליאג ואמר אני מבשרך ואתה אוהב שונאך, א"ל הרב אני מיצר ובוכה על כל העניים שהיו רגילין לסמוך על שלחנו מה יעשו למחר אם אתה מפרנס אותם, ואיך אני לא אבכה שהרי אני איני יכול לפרנסם, כי הרב לא היה בעל ממון מפני חסידותו שלא היה רוצה ליהנות מכבוד תודה לפיכך היו חייו חיי צעד כו', והיה מנהג הרב ר' חנוך שהיה עולה לסיים התורה בכל שנה בי"ט אחרון של חג והיו עולים עמו גדולי הדור ועיני העדה, ובשנת ד"א תשע"ה עלה כמנהגו ועלו עמו עיני העדה והתיבה היתה ישנה ונשברה ונפלו ונשברה מפרקתו של הרב ומת קודם פטירת רב האי י"ג שנה <small>(ט"ס דרב האי מת ד"א תשצ"ח וצ"ל כ"ג שנה) </small>אחר שהעמיד תלמידים הרבה והרביץ תורה בישראל, ומגדולי תלמידי רבי חנוך היה רב שמואל הלוי <small>(יוחסין בסדר הגאונים ובסדר הקבלה להרמ"א)</small>:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>