עריכת הדף "נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/סו" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

''' תשובה 

''' 

<small>שלום לכבוד הרב המאור הגדול כבוד מוהר"ר הירש נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק סאנטאף: 

</small>

מכתבו קבלתי. וע"ד החמאה של נכרים שנהגו שם איסור ובא רב אחד והתיר להם ע"י הדחה ג"פ. הנה מה שכתב מעלתו שכבר כתב לי מזה אשתקד, ידע כי לא הגיע לידי כלל וגם אינו על זכרוני שנשאלתי על זה משום רב אחד ממדינתכם. ואמנם מה שנוגע לדינא. הנה מה שתמה מעלתו על השולחן ערוך בסימן קט"ו סעיף ג' שכתב שבמקום שאין מנהג אם בישלה עד שהלכו צחצוחי חלב מותרת והלא הרמב"ם התיר ע"י בישול אפילו במקום שנהגו איסור וכתב שכבר השיגו הפר"ח להמחבר על זה. תמיהני שדוחה דברי המחבר בשביל השגת הפר"ח כי באמת אין כאן השגה ומה בכך שהרמב"ם התיר אפילו במקום שנהגו איסור היינו משום שהרמב"ם סובר שעל פי דין היא מותרת לגמרי אפילו בלי בישול לדעת מקצת הגאונים שהתירו ולכן כתב הרמב"ם שאפילו לדעת קצת גאונים שאסרו מהני בישול. אבל הרשב"א חולק ואוסר ע"פ דינא דגמרא אפילו על ידי בישול וכן הוא דעת הראב"ד כמבואר כל זה בדברי הרב המגיד בפ"ג ממ"א ובב"י כאן בסימן קט"ו ולכן חשש המחבר לדעת הראב"ד והרשב"א במקום שמנהג לאסור ולא סמך על היתר של הבישול רק במקום שאין מנהג: 

ומה שהתיר רב אחד ע"י הדחה ג"פ, הנה לא ידענו מי הוא הרב אם חייבים אנו למשכוני נפשין אדרב לידע טעמו. ואמנם אעפ"כ אמינא שטעמו הוא ע"פ מ"ש הב"י בס"ס קט"ו שיש ללמוד מדברי העיטור מי שעבר והעמיד חלב בחלב חמוץ של נכרי ולקח חלב זה והעמיד בו אתר ומהאתר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי זה ולהעמיד בו אחר ולאכלו דלאחר ג"פ כבר כלה חלב של נכרי עכ"ל הב"י והביאו הט"ז בס"ק י"ד. וסבר הרב הזה דע"י הדחה היטב הולכין צחצוחי החלב אלא שנשאר מעט מעורב במים שגם ממי הדחה עצמם אי אפשר שלא ישאר מעט מהם תוך ביני איטפי של החמאה ואף שר"ת כתב שבחמאה ליכא ביני איטפי מ"מ האוסרים אותה ודאי חוששים שנשאר גם בחמאה קצת בעין. ואמנם בשלש הדחות סבר הרב הזה שמסתמא בפעם השלישית לא נשאר במי ההדחה מן החלב כלל וטעמא דמסתבר הוא ואעפ"כ כיון שלא מצאנו סברא זו לענין זה קשה לחדש כן ועיין במג"א בסימן תמ"ב ס"ק ט' בשם הרמב"ן. ואולי שאני חלב שאינו אסור רק מחמת ספק: 

ואמנם כיון שהרשב"א אוסר אפילו ע"י בישול היינו צריכין לומר שהדחה ג"פ עדיף מבישול כי טעם הרשב"א הוא מטעם שאין הולכים באיסורים הללו אחר בישול ולא אחר נתינת טעם וכ"ז שייך בבישול שעכ"פ נבלע הטעם אלא שבטל במיעוטו בזה החמיר הרשב"א שאין הולכים בדברים הללו אחר נתינת טעם אבל ע"י הדחה ג"פ הטעם שאינו נשאר כלום לא שייך חומרת הרשב"א. אלא שקשה הדבר לומר שלא נשאר כלום כי החלב הנשאר בחמאה הוא דבר לח ומתערב במים הראשונים וכשנשאר מעט ממים הראשונים ממילא יש בו מעט חלב וכן בכל פעם בכל מה שנשאר יש בו מעט מן החלב. ומה שהתיר הב"י החלב הרביעי היינו דלית ליה סברת הרשב"א אך טעם האיסור משום מעמיד וקאמר דאחר פעם שלישית כבר כלה חלב של נכרי רצונו דכלה הכח של מעמיד וממילא בטל במיעוטו. ולכן קשה הדבר להתיר. וכיון שכבר נהגו בו איסור בקהלתם ומעולם לא נהגו היתר לבשלה א"כ נהגו כרשב"א ולכן איך אפשר להתיר להם. ואמנם אם יש להם התרה על המנהג ע"י פתח וחרטה דעת רמ"א בסימן רי"ד בסוף סעיף א' בהגה"ה שאפילו במה שנהגו לגדר וסייג יש להם התרה. אכן כיון שבזה יש פוסקים שהאיסור הוא ע"פ דינא והם הרשב"א והראב"ד א"כ יש לחוש שהראשונים שבקהלתם אחזו כן להלכה יש לפלפל אם יש כח עתה לסתור הוראת הראשונים וצריך שיהיה עכ"פ ב"ד של עכשיו גדולים כהראשונים. ואני עתה אין לי פנאי כעת להעמיק בזה וראשי ולבי בל עמי. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:נודע ביהודה - תניינא: יורה דעה]]