עריכת הדף "מתנות כהונה על שיר השירים רבה/ג/ד/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
ה"ג ולא מצאתיו מצאוני. ה"ג להיכן הלך:

'''מאן דאמר לתענית כו'.'''  ופירושו דניאל הלך לו לתעניתו:

ה"ג רבי חייא אמר ממתוס כו'. ופירושו לשלשה תיבות אלו נחלק מנא מנא תקל ופרסין וכדאיתא בפרק שני דסנהדרין:

יטת יטת אדך גרסי' והוא מנא תקל באל"ף בי"ת דא"ת ב"ש:

'''ולא מכיה.'''  אינו עושה את האדם מך כלומר שאינה מזקת שום אדם שמיד היא מתה וה"ג בספר ישן ובויקרא רבה פי"ג ובילקוט תהלים הגי' איפכא מ"מ הכוונה היא אחת:

'''תלויה.'''  קרי ביה מיאור:

ה"ג מן חורשא מכיה כך משא מדבר ים אם זכיתם מן הים ואם לא כסופות כו'. ועיין בילקוט תהלים מזמור פ' ומשא מדבר ים הוא פסוק בישעיה סי' כ"א:

'''עילעול.'''  רוח סערה:

'''ומכסיף.'''  מכלה וכורת ומשחית:

עלי עילם גרסינן:

לסבוב את ארץ אדום גרסינן וכ"ז תמצא באיכה רבה בפסוק בנפשנו נביא לחמנו:

ועל מרא שמיא התרוממת גרסי':

'''רב משל כו'.'''  גדול וחשוב יותר מלחמו של הקב"ה וכדמפרש ואזיל:

'''אמר להם.'''  בלשצר לישראל:

'''בכמה.'''  מכמה נפין היה מנופה:

'''בי"ג נפה.'''  כך שנינו בפ' אלו מנחות:

'''זה ב"ד.'''  עיין בפ"ק דמגילה שבלשצר טעה בחשבון וכן דניאל ובספר ישן יש ששאל להם עומר שלכם מתי קרב אמר בט"ו הה"ד תעה לבבי שהטעה לב בית דין:

'''פיילי כו'.'''  י"ל כוס תענוגים נהנית ודרש פלצות נוטריקון וכן כל החלוקות דלקמן:

'''חשוקה כו'.'''  זה ליל פסח וה"ג בהדיא בספר ישן:

'''מפיץ.'''  מריק ומוציא ותער כדה ת"א ונפצת קולתא:

ה"ג בילקוט ישעיה הצפית רוח הקדש מכרזת אקימת כו':

'''את הוא דמליך כו'.'''  את תמלוך לפני:

ה"ג בספר ישן אמר כורש לדריוש מלוך את קדמיי א"ל דריוש לכורש לא כן פי' כו' עד למדי ופרס למדי תחלה ואחר כך לפרס הוי את דמליך קדמויי וכ"ה בילקוט ישעיה:

ה"ג כיון ששמע אותו רשע מ"ש דניאל שלח כו'. עד שמרדה בי נבוא עליהם ובילקוט ישעיה הגירסא נשתנת קצת:

'''אותו רשע.'''  בלשצר:

אלא מגבי גרסי':

וכיון ששמע גרסינין:

'''הכתובים.'''  שאמר דניאל בנבואה שמדי ופרס ירשו ממנו המלכות:

'''כל מאן דמתחמי כו'.'''  כל מי שיראה פה בלילה הזה אפי' אם הוא אומר לכם אני הוא מלך תשאו את ראשו מעליו:

'''נתותרו.'''  לשון נפילה כד"א נתור ככי ושינא דקיסר ובילקוט גרס נתרזו:

ה"ג הלילה ונפק מינפק כו'. פי' ויצא חוצה לעשות צרכיו וכשיצא לא הרגישו בו השומרים וכשחזר ונכנס הרגישו בו השומרים אמרו לו כורש ודריוש שהיו שומרי השער מי אתה ואמר להם אנכי הוא המלך:

ה"ג בילקוט אמרין לא כן כו'. ופי' אמרו כורש ודריוש זה לזה ולא כן צוה המלך כו':

ה"ג הה"ד בה בליליא כו':

'''מחליית שינתא.'''  בשעה שהשינה מתוקה וערבה על האדם והוא בתחלת הלילה:

'''כבין דבו כו'.'''  קרוב לעליית עמוד השחר שאדם צריך לדקדק בין הכרת זאב להכרת כלב:

'''ולא פליגי.'''  ששניהם סוברים שהכו אותו בתחלת הלילה אלא ר"א סבר שפרפר כל אותו היום מעת לעת להשלים לו שיעור מלכותו מה שהיה מתבקש לו מן השמים. ור"ש סבר לא פרפר אלא עד עלות השחר לקיים בה בליליא כו':

'''מדמדם.'''  כיון שהיה מיתתו קרובה קרי ליה רק דמדם בעלמא:

'''כי כוס וגו'.'''  תהלים סי' ע"ה:

'''פגי פליאי כו'.'''  מצאתי שהוא לשון לעז ופירושו כמו שמפרש והולך אל תהי סבורה שאת עדיין בתולה וראש ממשלתך אלא זקנה את וסוף ממשלתך:

'''בעת ההיא כו'.'''  עיין במדרש אסתר ריש פ' ג':

ופסעת גרסי':

''' ביצתן.'''  שרשן:

'''נכיתה.'''  לשון מנכין לו מן הדמים ור"ל השלל שלקח מיד סנחריב:

'''זיין בולע זיין.'''  כלומר כל אחד טוב וחשוב מחבירו:

'''כשעוה.'''  נכאת וצרי ת"א שעף והוא שעוה כמו שפירש"י שם:

ה"ג לוי אמר להם פתח הארון ואמר בזה כו'. כך מצאתי וכתב כן באות אמת בשם פרקי ר"א ובהקדמת הרמב"ן בחומש תמצא גירסא אחרת:

'''ודרא כו'.'''  פי' חצר. חצר ת"א דרתא ובאיכה רבה בפסוק ממרום גרס קרתא יקידא כו':

'''קנקלין.'''  חדרים או וילונות ועיין בירושלמי בפ' חלק גבי נקמת מדין:

'''קלופי כו'.'''  פי' הרד"ק גלי וקלף שבולת הנהר:

'''ואפי' דדניאל כו'.'''  אפי' אם יעמוד דניאל ויבקש עליהם רחמים כמו שעשה לנבוכדנצר שריחם עליו ונתן לו עצה להנצל כמו שנאמר וחטאיך וגו':

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}