עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תקלד" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תקלד'''{{ש}}דיני כבוס בחול המועד}}
({{עוגן1|א}}) '''אין מכבסין במועד.''' אפילו לצורך המועד והטעם כדי שיכבס מעיו"ט לצורך יו"ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול:

({{עוגן1|ב}}) '''ואלו שמכבסין הבא ממדינת הים וכו'.''' עיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלא#ג|סימן תקל"א סעיף ג' וד']] וכל הדברים שמבואר שם בפנים וב[[משנה ברורה/אורח חיים/תקלא#סעיף ג|מ"ב]] לענין גילוח שייך גם בענינינו לענין כיבוס:

({{עוגן1|ג}}) '''ומנודה שהתירו וכו'.''' דמנודה אסור בכיבוס:

({{עוגן1|ד}}) '''ומטפחות הידים.''' הטעם שדרכן להתלכלך תיכף וא"כ אפילו אם היה מכבסן מעיו"ט היו חוזרין ומתלכלכין ולכן אפילו יש לו הרבה מטפחות מותר לכבסן דצריך לכל יום מטפחת אחרת אכן {{שהצ|א}} לפי מה שנהגו כעת שמחליפין רק משבת לשבת ע"כ אפילו {{שהצ|ב}} יש לו רק שנים אין לכבסן בחוה"מ שדי להם בכביסה שמעיו"ט. כתב הח"א דה"ה פאציילק"ע של חוטם דינו כמטפחות הידים:

({{עוגן1|ה}}) '''הספרים.''' היינו ספריים שנותנין המטפחות עליהם כשמסתפרין {{שהצ|ג}} ואית דמפרשי ספרים ממש היינו ספרי קודש והטעם בכל זה הוא כמו במטפחות הידים הנ"ל:

({{עוגן1|ו}}) '''הספג.''' היינו מה שמסתפגין בהן כשיוצאין מבית המרחץ וכתב [[בית יוסף/{{כאן}}#|ב"י]] בשם כל בו דעכשיו נהגו בזה חומרא וכן ראוי לעשות ועיין ב[[אליה רבה/{{כאן}}#|א"ר]]:

({{עוגן1|ז}}) '''ובגדי {{עוגן|ה:}}קטנים.''' כי דרך הקטנים להתלכלך בטיט ובצואה תדיר:

({{עוגן1|ח}}) '''ובעלת הכתם שנמצא במועד.''' וה"ה {{שהצ|ד}} כשפרסה נדה {{שהצ|ה}} ביו"ט וצריכה ללבוש לבנים במועד:

({{עוגן1|ט}}) '''אלא חלוק אחד.''' דחלוק אחד מתלכלך אפילו כיבסו קודם יו"ט. ויש מן {{שהצ|ו}} הפוסקים דס"ל דכל זה דוקא בזמן התלמוד שהיה ניכר בעת שפשט חלוקו לכבסו שאין לו אלא חלוק אחד (שמתחלה היה חוגר איזורו על החלוק וכשפושטו חוגר חגורו על בגד העליון שלו) אבל לפי מנהג מלבושים שלנו שאין לנו חגור על חלוק שלנו אין להקל בזה ומ"מ נראה דאם היה החלוק {{שהצ|ז}} של פשתן אין להחמיר בזה:

({{עוגן1|י}}) '''ובפרהסיא ע"ג הנהר.''' עיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שדעתו להחמיר שלא לכבסן בפרהסיא דאין הכל יודעים שהיה במדינת הים או בשביה וכה"ג לבד במטפחת הידים וכה"ג שאר דברים שמותר לכל אדם יש להתיר בפרהסיא אבל כמה אחרונים מסכימים לדעת הרמ"א דלקמיה דכיון שמתכבס יפה ע"ג הנהר והוא לצורך המועד לא החמירו חכמים בכל השנויין כאן:

({{עוגן1|יא}}) '''הקטנים ביותר.''' ור"ל לאפוקי סתם קטנים אין להתיר בכבוס רק חלוק אחד וכנ"ל:

({{עוגן1|יב}}) '''מותר לכבסן.''' שקלין {{שהצ|ח}} להתלכלך ואפילו אם היה מכבסן קודם מועד {{שהצ|ט}} וגם אין טורח בכיבוסן כ"כ:

({{עוגן1|יג}}) '''והו"ל דברים המותרים וכו'.''' עיין [[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]]:

({{עוגן1|יד}}) '''אי אתה וכו'.''' ומ"מ כיון דמעיקר הדין שרי נתפשט המנהג להקל ליתן לעכו"מ לכבס כתונת אחת ולחוץ לבית דאע"ג דכל מה שאסור אסור ג"כ ע"י נכרי מ"מ בזה מקילין [א"ר בשם פרישה והובא בח"א]. וליתן להנכרי {{שהצ|י}} שיכבס אחר המועד בכל ענין שרי ובלבד שלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול כמש"כ [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמג#|ס"ס תקמ"ג]]:

({{עוגן1|טו}}) '''מביאין וכו'.''' אבל אין מוליכין לבית האומן אפילו לצורך המועד [ב"ח וא"ר]:

({{עוגן1|טז}}) '''אין מביאין.''' בין שהאומן גמרו במועד או קודם והטעם {{שהצ|יא}} משום טרחא {{שהצ|יב}} וי"א משום שיסברו שנתן לתקנו במועד ויאמרו שהאומן תקנו במועד {{שהצ|יג}} ולפ"ז אפילו מבית לבית באותה חצר דליכא טירחא ואפילו מאומן נכרי אסור להביא שיסברו שהבע"ה צוה לתקנו במועד. כתב הפמ"ג דלדבר מצוה אע"פ שאין צורך המועד י"ל דמאומן עכו"מ שרי להביא:

({{עוגן1|יז}}) '''נותן לו שכרו.''' ה"ה דאפילו יש לו מה {{עוגן|ו.}}יאכל ג"כ מותר ליתן לו שכרו. {{שהצ|יד}} אלא ה"ק אע"פ שאין לו מה יאכל דצריך ליתן לו שכרו וה"א דמותר ליטלן אצלו כדי שלא יתבענו שנית קמ"ל דנותן לו שכרו ומניחן אצלו א"נ משום דרוצה לסיים ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך לו ואם יש לו מה יאכל לא יתן לו שכרו ואינו רשאי לפנותן לבית הסמוך לו:

({{עוגן1|יח}}) '''אלא בצנעא.''' לכאורה צ"ע {{שהצ|טו}} אם אין לו מה יאכל למה לא יביאם בפרהסיא דהרי מותר ליתן לו לעשות מלאכה כמ"ש סוף [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמב|סימן תקמ"ב]] י"ל דמ"מ אסור שהרואה לא ידע שאין לו מה יאכל ולפ"ז כ"ש שאסור לו לעשות המלאכה בפרהסיא:


{{ניווט כללי תחתון}}