עריכת הדף "
משנה ברורה/אורח חיים/תנג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{מרכז|'''סימן תנג'''{{ש}}דיני החטים וטחינתם למצות}} {{עוגן|מז.}}({{עוגן1|א}}) '''שיוצאים בהם וכו'.''' בליל ראשון של פסח: ({{עוגן1|ב}}) '''והמנהג וכו'.''' משום דהוא חביב לאדם ביותר ואיכא משום הידור מצוה ואם אין לו חטים יקח למצות מאחד מהד' מינים {{שהצ|א}} החשוב לו ביותר כדי שיאכל לתיאבון: ({{עוגן1|ג}}) '''אבל לא באורז.''' וה"ה דוחן ויליף לה בש"ס מקרא דאין יוצאין ידי חובת מצה בלילה הראשונה שהוא חובה אלא בדבר הבא לידי חימוץ ואלו אינן מחמיצין וכדמסיים לקמיה: ({{עוגן1|ד}}) '''ושאר מיני קטניות.''' וטטרקי שקורין אצלנו (גריקע) וקאקערוזי שקורין אצלנו (טירקישע ווייץ) ג"כ מיני קטניות הן (אחרונים): ({{עוגן1|ה}}) '''לידי חימוץ.''' ואפילו לש אדם {{שהצ|ב}} קמח אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנפחה כמו בצק שהחמיץ אין זה חימוץ אלא סרחון ומותר באכילה: ({{עוגן1|ו}}) '''ויש אוסרים.''' לא מעיקר הדין הוא {{שהצ|ג}} אלא חומרא שהחמירו עליהם וכדמסיים לקמיה וטעם חומרא זו משום שלפעמים תבואה מעורב במיני קטניות וא"א לברר יפה ואתי לידי חמוץ כשיאפם או יבשלם ועוד שכמה פעמים טוחנים האורז ושאר מיני קטניות לקמח וכמה פעמים אופין ג"כ מהם לחם ואיכא הדיוטים ועמי הארץ טובא שלא יבחינו בין קמח זה לקמח של מיני דגן ובין פת לפת של מיני דגן ואתי לאקולי גם בפת וקמח של מיני דגן לפיכך החמירו עליהם לאסור כל פת וכל תבשיל ואפילו לבשל אורז וקטניות שלמות {{שהצ|ד}} ג"כ אסרו משום לא פלוג ועוד דדילמא נמצא בהם גרעינין של מיני דגן וכנ"ל ועיין עוד ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]: ({{עוגן1|ז}}) '''ואין לשנות.''' ואפילו {{שהצ|ה}} באחרון של פסח ג"כ אין להקל בזה ומ"מ בשעת הדחק {{שהצ|ו}} שאין לאדם מה לאכול מותר לבשל כל המינים חוץ מה' מיני דגן ומ"מ גם בכגון זה {{שהצ|ז}} יקדים קטניות לאורז ודוחן ורעצקע שהם דומין יותר לה' מינים ושייך בהו טפי למיגזר [ופשוט דה"ה לחולה אף שאין בו סכנה דמותר לבשל לו אם צריך לזה] אלא דצריך לבדוק ולברור יפה יפה בדקדוק היטב שלא ימצאו בם גרעינים מה' מיני דגן וכתב החתם סופר בתשובה סי' קכ"ב דאפילו במקום שיש להתיר מ"מ יחלטנו לכתחלה ברותחין דכל מה דאפשר לתקן מתקנינן וכ"כ הח"א: ({{עוגן1|ח}}) '''אם נפלו וכו'.''' דבהא לא נהגו להחמיר ומ"מ אותן גרגרין שמוצאין צריך לזורקן אם לא שאינו ניכר: ({{עוגן1|ט}}) '''תוך התבשיל.''' ומיירי שיש עכ"פ רוב בהיתר {{שהצ|ח}} דאל"כ לא מיקרי תערובות כלל והוי כאוכל תבשיל מקטניות עצמה: ({{עוגן1|י}}) '''וכן מותר להדליק.''' ר"ל אפילו לתתו אותם מקודם במים דבכה"ג בה' מיני דגן מתחמצים מ"מ שרי דלא נהגו איסורא אלא באכילה ולא בהנאה: ({{עוגן1|יא}}) '''ואינן אוסרין אם וכו'.''' ר"ל שאין צריך לדקדק לתלות הנר של שמן במקום רחוק מן השלחן משום חששא שמא ינטף על מאכל דאפילו ניטף אין לאסור דבכגון זה לא נהגו להחמיר כן מבואר בד"מ ומסיים עוד שם דאפילו כתשו אותן השומשמין שעושין מהן השמן במכתשת שכותשין שם חמץ נמי לית לן בה והטעם {{שהצ|ט}} דאפילו נתערב בו משהו נמי בטל בששים קודם הפסח ואין לומר שמקבל טעם מהמכתשת של חמץ דהא צונן אין מפליט ומבליע. מיהו כ"ז בשמן שומשמין וכדומה שאינם חריף אבל בשמן זית {{שהצ|י}} אם כתש הזיתים בכלי שלתתו בו וכדומה בודאי נקלט בו טעם {{עוגן|מז:}}חמץ דהא זית הוא חריף כמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמז#ח|סימן תמ"ז ס"ח]] ובדבר חריף אמרינן אגב דוחקא דכתישת המכתשת נותנת טעם בזיתים וליכא ס' בזיתים נגד הטעם וכדלעיל בסימן תמ"ז ס"ח עי"ש וע"כ בשמן זית לכו"ע צריך ליזהר שלא לתלות הנר בקרוב לשולחן שלא יטיף ל מיני מאכל: ({{עוגן1|יב}}) '''וכן מותר להשהות וכו'.''' ר"ל אפילו נפלו עליהן מים דבשאר תבואה כה"ג אסור להשהות בהא לא גזרינן דלא קבלו עלייהו רק לאסור אכילתן. וה"ה {{שהצ|יא}} דמותר ליהנות מהן: ({{עוגן1|יג}}) '''ומותר לאכלן בפסח.''' ומ"מ צריכין בדיקה {{שהצ|יב}} שלא יתערב בהן אחד מה' מינים וע"כ י"א {{שהצ|יג}} דטוב להחמיר שלא לאכול עני"ס וקימ"ל עד יום האחרון כי א"א לבררם יפה ועיין ב[[ט"ז/{{כאן}}|ט"ז]] ו[[חק יעקב/{{כאן}}|ח"י]] בזה: ({{עוגן1|יד}}) '''אם יש בה טעם דגן.''' ומשמע {{שהצ|יד}} דאפי' אין בעיסה שיעור חטים שיהא כזית בכדי אכילת פרס ג"כ יוצא בה כשאוכל כזית מן העיסה אע"פ שהעיקר בו הוא האורז ובאורז אינו יוצא משום מצה כדלעיל שאני הכא כיון שמחוברים ביחד טבע האורז להיות נגרר אחר החטים וכשמתחמץ החטים מתחמץ ג"כ האורז ולהכי דינו כחטים {{שהצ|טו}} וכ"ז בחטים ואורז אבל אם עירב קמח חטין עם קמח דוחן וכה"ג או אם עירב קמח של שאר מיני דגן עם קמח אורז ועשה ממנו מצה אינו יוצא בה ידי חובתו בשיש בה טעם דגן אא"כ יש בה קמח דגן שיהא כזית בכדי אכילת פרס דהיינו שבכל פרס ממנה יהא בה כזית מקמח דגן שבשיעור כזה חשבינן כל העיסה כולה כדגן ויוצא ידי חובתו {{שהצ|טז}} בשאוכל כזית מן העיסה. וי"א שאפילו {{שהצ|יז}} בחטין ואורז אין יוצאין ידי חובת מצה אלא בשיש חטים באורז כדי אכילת פרס ובשאר מיני דגן אפילו בכדי אכילת פרס נמי לא מפני לאחשובי כל העיסה ככולא דגן אינו {{שהצ|יח}} אא"כ יש רוב דגן ומיעוט אורז או שאר מינים דאז בטל האורז ברובא והוי ככולא דגן {{שהצ|יט}} ולכתחלה נכון להחמיר בשל תורה כסברא האחרונה {{שהצ|כ}} ובשעת הדחק יש לסמוך אסברא ראשונה: ({{עוגן1|טו}}) '''חטים.''' וה"ה {{שהצ|כא}} שאר מיני דגן: ({{עוגן1|טז}}) '''אין בכך כלום.''' שאין הגרגיר מחמיץ ממיעוט רוק שבפי העכבר ולכן {{שהצ|כב}} אין ששים נגדן שרי בדיעבד ועיין לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תסו|סימן תס"ו]] מדין אכילת עכבר בקמח ו[[משנה ברורה/אורח חיים/תסו|מש"כ שם]]: ({{עוגן1|יז}}) '''וכן וכו'.''' שצמח (שקורין אויס גיוואקסין) ר"ל דאף שדגן שצמח מחמת לחלוחית הארץ הוא חמץ גמור מ"מ כשלא בירר אין לאסור לפי שמתבטלין בתוך החטים הכשרים {{שהצ|כג}} ומותר לטוחנן הכל ביחד. והסכמת {{שהצ|כד}} הרבה אחרונים דמותר לאפות אפילו בפסח ואף דבפסח איסורו במשהו כבר נתבטל קודם פסח בששים וקמח בקמח מקרי לח בלח ואינו חוזר וניעור {{שהצ|כה}} מיהו בעל נפש יחמיר לעצמו לאפות קודם פסח כשיש מצומחים: ({{עוגן1|יח}}) '''מיהו צריך לראות וכו'.''' קאי {{שהצ|כו}} רק אדגן {{עוגן|מח.}}שצמח ולא אדלעיל: ({{עוגן1|יט}}) '''שאין בו כ"כ וכו'.''' ואם יראה לו שאין ששים כנגדו צריך לברור המצומחים ואינו מחויב לנקות כולם אלא לפחות מהם עד שיהו ששים כנגדם: ({{עוגן1|כ}}) '''ששים כנגדו.''' דאם ליכא ס' כנגדם אפילו בדיעבד אסורים בהנאה דדגן שצמח הוא חמץ גמור [ואפילו {{שהצ|כז}} אם ספק אם היה ס' נגד המצומחים ג"כ אסור]. וצריך לבערם קודם הפסח ואם עבר עליהם הפסח ולא ביערם ימכרם לעכו"ם {{שהצ|כח}} חוץ מדמי איסור שבו ואם לא היה ס' נגד המצומחים {{שהצ|כט}} י"א שמותר להוסיף עליהם עוד חטים כשרים כדי לבטלן בששים ולטחנן קודם פסח ולא מקרי זה מבטל איסור לכתחלה שאסור כיון דהוא קודם פסח ועדיין לא הגיע זמן איסורו {{שהצ|ל}} ורוב הפוסקים אוסרין דכיון דמערב אדעתא דלאכול אותם בפסח הו"ל כמבטל בזמן איסורו. ומ"מ בשעת הדחק {{שהצ|לא}} אפשר דיש לסמוך על המקילין: ({{עוגן1|כא}}) '''שעושין בהם מצת מצוה.''' ר"ל המצות שאוכלין בשתי הלילות הראשונות לקיים בהן מצות בערב תאכלו מצות הם צריכין שמירה יתירה ולא די לנו במה שאין לנו ריעותא של חשש חימוץ אלא שצריך שימור יתירה לשם מצות מצה דכתיב ושמרתם את המצות והיינו שצריך שישמור לשם מצה: ({{עוגן1|כב}}) '''משעת קצירה.''' ר"ל שישמור מעת ההיא והלאה שלא יפול עליהן מים לשם מצת מצוה אבל קודם קצירה שעדיין היו מחוברים אין לחוש אפילו שידעינן שירד עליהן גשמים. ועיין לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז#ה|סימן תס"ז ס"ה]] דאפילו מחובר אם נתייבשו לגמרי ואין צריך עוד לקרקע מקבל חימוץ אם ירדו עליהן גשמים {{שהצ|לב}} וע"כ המנהג לקצור דגן של שמורה בעודן לחין קצת: ({{עוגן1|כג}}) '''משעת טחינה.''' לפי שאז מקרבין אותן {{שהצ|לג}} אל המים וצריך שמירה: ({{עוגן1|כד}}) '''מותר ליקח וכו'.''' דסמכינן אהני פוסקים דסבירא ליה דעיקר שמירה הוא מלישה ואילך וקודם לישה לא בעינן שישמור להדיא אלא אפילו בסתמא נמי לא מחזקינן איסורא ואפילו במקום שלותתין החטים {{שהצ|לד}} דמסתמא אין שורין עד שתחמיץ אלא מציפין עליהן מים ומדיחין אותן וטוחנן מיד ואע"ג דפסק המחבר בס"ה דהאידנא אסור לו ללתות {{שהצ|לה}} שאני הכא דהוא שעת הדחק {{שהצ|לו}} וגם שמא לא לתתו אלו החטין. וכתבו האחרונים {{שהצ|לז}} דעכשיו שהמנהג לכבס את החטים ולהשהות אותם במים אסור ליקח קמח חטים מן השוק אפילו בשעת הדחק דהוי ממש כדגן שנטבע המבואר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז#ב|סימן תס"ז ס"ב]] דאפילו בדיעבד אסור מדינא דש"ס וגרע מלתיתה {{שהצ|לח}} ואפילו לכל ימי הפסח אסור וכ"ש ליקח מהם למצת מצוה {{שהצ|לט}} ויש הרבה פוסקים דס"ל דאפילו לשהות אותם בבית אסור משום בל יראה וכההיא דסימן תס"ז ס"ב בהג"ה שם. ואף אם עבר ושהה {{שהצ|מ}} יש אוסרין ובא"ר בשם זקנו מתיר {{שהצ|מא}} למכרם לעכו"ם לאחר פסח דעכ"פ אינו אלא ספק חמץ: ({{עוגן1|כה}}) '''קמח מן השוק.''' וחטים מותר ליקח אפילו שלא בשעת הדחק דיקיים שמירה משעת טחינה ואילך אכן ליקח חטים מבעל {{עוגן|מח:}}הריחיים שלוקח מדות כל השנה בשכר טחינתו אסור אפי' בדיעבד דהא רגילים הטוחנים לכבס אותם במים תחלה ויש להזהיר לההמון (ט"ז) עוד כתב הט"ז דבמקום שטוחנין החטים בריחיים שטוחנין המלצי"ן אסור ליקח קמח מן השוק אפילו בשעת הדחק (ואפילו במקום שאין דרך ללתות אותם מתחלה) דמלצי"ן חמץ גמור הוא ומתערב בהם והאחרונים כתבו {{שהצ|מב}} דבשעת הדחק אף זה מותר דהא אף אם נשאר איזה דבר מן המלצי"ן ונתערב ודאי דנתבטל קודם פסח וקמח בקמח הוי לח בלח ואין חוזר וניעור (וצריך לרקד אותם שמא נשאר פירור של המל"ץ בתוכם) מ"מ הנכון בזה לאפות הכל קודם פסח וכנ"ל בס"ב במ"ב. כתבו האחרונים דאף דמדינא א"צ שימור לשם מצה רק למצות של לילות הראשונות אבל לשארי ימים די כשאין בהם חשש חמץ ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור לשם מצה בכל המצות משעת טחינה ולפחות משעת לישה ועיין לקמן [[משנה ברורה/אורח חיים/תס|סימן ת"ס]] במה שכתבנו בזה: ({{עוגן1|כו}}) '''האידנא וכו'.''' ר"ל דאף דבזמן הש"ס לא אסרו רק ללתות השעורים מפני שהן רכים [וה"ה שבולת {{שהצ|מג}} שועל ושיפון ג"כ בכלל שעורים לענין זה] וממהרים להחמיץ ויש לחוש שמא יבואו לידי חימוץ בשעת הלתיתה אבל חטים שהן בטבען קשים אינם ממהרין להחמיץ ומותר ללותתן והאידנא אסרוה מפני שאין אנו בקיאין בלתיתה וכדלקמיה: ({{עוגן1|כז}}) '''אסור ללתות.''' פי' לתיתה כתב הרמב"ם שבוללין החטים במים וטוחנין אותם מיד ורש"י פירש לשורן במים מעט קודם הטחינה להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן נקיה ואסרו הגאונים לפי שאין אנו בקיאין ללתות יפה שלא יבואו לידי חמוץ בשעת הלתיתה ועוד שמא {{שהצ|מד}} יבואו לשהות מעט אחר גמר הלתיתה קודם הטחינה ויבוא לידי חימוץ. ואם עבר ולתת {{שהצ|מה}} אסור לאוכלן וליהנות מהן בימי הפסח {{שהצ|מו}} ומ"מ להשהות קמח החטים הלתותים מותר בפסח אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר הלתיתה אבל שעורים אפשר דאפילו באופן זה אסור להשהות {{שהצ|מז}} לכתחלה דאפשר {{שהצ|מח}} כיון דרכיכה נתחמצו ע"י הלתיתה: ({{עוגן1|כח}}) '''בין חטים בין שעורים.''' והריפות שקורין גאגעלא"ך או גרויפי"ן העשויין מחמשת {{שהצ|מט}} המינים אסור להשהותן לכו"ע ששורין {{שהצ|נ}} אותן הרבה במים קודם כתיתתן ונעשים חמץ גמור ואף אם עבר והשהה אותן יש אוסרין למכור לעכו"ם אחר הפסח ובא"ר בשם זקנו מצדד להתיר למכור לגוי אחר הפסח אם לא נתבקעו ע"י שרייתן שכל שלא נתבקעו אינו ודאי חמץ אלא ספק חמץ ויש להקל בעבר עליו הפסח שאינו אלא איסור דרבנן ע"ש ומ"מ בגרויפי"ן שעושין משבולת שועל ששורין את הש"ש מקודם הרבה עד שמתבקעים הוא חמץ ודאי לכ"ע וע"כ אפילו למכרו לעכו"ם אחר הפסח אסור: ({{עוגן1|כט}}) '''קמח כל השנה.''' ה"ה בנותן בו פעם אחת צריך להתיר התפירות [אחרונים]: ({{עוגן1|ל}}) '''ומכבסים אותם יפה.''' והכבוס לפסח {{שהצ|נא}} צריך להיות דוקא בשפשוף בחמין ולא בצונן וגם באפר וחביטה: ({{עוגן1|לא}}) '''צריכים להתיר וכו'.''' {{שהצ|נב}} הטעם שהקמח שבתוך התפירות אינו יוצא ע"י כיבוס וגרע עוד יותר שהמים נכנסים שם במקצת ומרטיב להקמח הנמצא שם ונדבק שם בהקמטים ויוכל להתערב אח"כ משהו מהם בהקמח וכתב המ"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תנא#לו|סי' תנ"א סקל"ו]] דגם צריך לגרור בסכין היטב את החמץ קודם הכבוס {{עוגן|מט.}}במקום שהיו התפירות: ({{עוגן1|לב}}) '''בקצוות.''' וה"ה אימרא שקורין זוי"ם [אחרונים]. כתבו האחרונים דלכתחלה יותר טוב לקנות חדשים דאפילו כל השק קשה לכבסו היטב שלא ישאר בו מעט חמץ בנקבי האריגה. ובדיעבד אפילו לא התיר התפירות {{שהצ|נג}} כלל קודם הכביסה ונתן קמח אין לאסור הקמח וכתב הח"א דאם נמצא בתוך התפירות כמו עיסה שנתייבש אפילו בדיעבד אסור אפילו קודם פסח שהרי פרורין לא נקרא לח וחוזר וניעור ולענין אם מהני ריקוד הקמח בזה עיין לקמן ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תסו#סעיף ד|סימן תס"ו ס"ד]] במ"ב ו[[ביאור הלכה/אורח חיים/תסו#|בה"ל]] שם: ({{עוגן1|לג}}) '''מטולאים.''' וה"ה {{שהצ|נד}} שק שנתן בו פ"א קמח של פסח ורוצה לכבסם וליתן בהם קמח צריך להתיר ג"כ התפירות והטלאים דאל"כ יתחמץ הקמח שבתוך הקמטים ע"י הכביסה: ({{עוגן1|לד}}) '''ע"ג בהמה.''' כי הקמח {{שהצ|נה}} מתחמם מגוף הבהמה שהוא חם ועי"כ הוא ממהר להחמיץ בשעת הלישה ועוד שרגילות הבהמה להזיע תחת כובד המשא ואפשר שזיעת הבהמה מחמצת כמו מים ואם עבר והניח ע"ג בהמה {{שהצ|נו}} אין לאסור בדיעבד ועכ"פ {{שהצ|נז}} צריך להמתין מעל"ע עד הלישה שיתקרר הקמח וכדלקמן ס"ט: ({{עוגן1|לה}}) '''וכן יזהר וכו'.''' ג"כ מטעם שמתחמם הקמח וכנ"ל ואם הניח {{שהצ|נח}} צריך ג"כ להמתין מעל"ע וכנ"ל: ({{עוגן1|לו}}) '''זה על זה.''' וה"ה {{שהצ|נט}} שלא ישב על השקים של קמח וכנ"ל: ({{עוגן1|לז}}) '''לנקר הרחיים.''' וגם {{שהצ|ס}} לכסות כל הכלים בבגד פשתן או שירחצו את הכלים היטב שלא ישאר בהם קמח מחומץ מכל השנה ונכון לעשות כיס חדש {{שהצ|סא}} לרקד בו הקמח לצורך פסח ולא להצניע משנה לשנה כיס הרחיים וכ"ש שאין משתמשין בכיס ישן אפילו ע"י הדחה ושפשוף והגעלה וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תנא#יח|סימן תנ"א סי"ח]] בהג"ה ואין חילוק בכל זה בין אם הוא טוחן לצורך פסח אחר פורים או קודם פורים [כ"כ כמה אחרונים]: ({{עוגן1|לח}}) '''משום דזמנין וכו'.''' וכן צריך ליזהר ג"כ כשטוחנן ברחיים תבואה לתותה לא יטחון {{שהצ|סג}} באותו בית לפסח אפילו ברחיים אחרת שהאבק פורח ומתערב יחד ואפילו אם נאמר דיש ששים מ"מ לכתחלה יש ליזהר ולכן יעשה {{עוגן|מט:}}מחיצה {{שהצ|סד}} ביניהם מן הקרקע ממטה עד התקרה: ({{עוגן1|לט}}) '''לסולת.''' וכ"ש במקומות שכל השנה טוחנין בהם שעורים חמוצים (שקורין מאל"ץ) ועודם לחים קצת ונדבקין ברחיים [לבוש] וכתבו האחרונים שמכל מקום {{שהצ|סה}} בדיעבד או בשעת הדחק שא"א לנקר הרחיים כי הוא סמוך לפסח וכיו"ב מותר לטחון בלי נקור רק שיאפה {{שהצ|סו}} הכל קודם פסח [ונראה דעכ"פ {{שהצ|סז}} צריך לרקד הקמח שמא נתערב איזה פירור יבש בתוך הקמח] וה"ה אם טחנו לפסח ובאותו בית טחנו בריחיים תבואה לתותה אף שהאבק נתערב יחד אין לאסור בדיעבד כיון שהוא קודם פסח דאז בטל: ({{עוגן1|מ}}) '''שומרים אותו וכו'.''' או אוכלים אותו קודם פסח והטעם בכ"ז שמא נתערב בהם מעט ממה שנדבק בריחיים: ({{עוגן1|מא}}) '''לילך בעצמם.''' שמצוה בו יותר מבשלוחו. ועכ"פ {{שהצ|סח}} ראוי להניח ברחיים שומר איש ירא שמים ובקי בדינים קצת ולא ע"ה כדי שלא יביא הדבר לידי חשש חימוץ {{שהצ|סט}} וכ"ש שלא יושיב קטן לשומר: ({{עוגן1|מב}}) '''יום או יומים.''' ועכ"פ לינת לילה {{שהצ|ע}} לפחות {{שהצ|עא}} ואפילו בנטחן ע"י בהמות ג"כ צריך להמתין דבזה ג"כ הקמח חם ואפילו אם מרקד {{שהצ|עב}} הקמח לא אמרינן דמתקרר עי"ז: ({{עוגן1|מג}}) '''שאסור ללוש.''' ואם עבר ולש אין לאסור {{שהצ|עג}} בדיעבד רק שישמרנו היטב מחימוץ דהיינו שיעסוק בה בזריזות יותר מבשאר עיסות: {{ניווט כללי תחתון}} {{שולי הגליון}} [[קטגוריה:משנה ברורה]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף