עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/סא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן סא'''{{ש}}דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע}}

({{עוגן1|א}}) '''שמע.''' היינו {{שהצ|א}} כל קריאת שמע דמה שנתבאר בסוף סימן הקודם הוא רק לענין דיעבד:

({{עוגן1|ב}}) '''בכונה.''' [[אליה רבה/{{כאן}}#|אליהו רבא]] הביא בשם הכלבו {{ממ|}} והוא בירושלמי [[ירושלמי/ברכות/א/ו|סוף פ"ק דברכות]] דבק"ש מרומז עשרת הדברות. בד' אלהינו מרומז אנכי ד' אלהיך. ד' אחד דיבור לא יהיה לך. ובפסוק ואהבת מרומז דיבור לא תשא דמאן דרחים למלכא לא מישתבע בשמיה לשיקרא. ובפסוק וכתבתם דיבור לא תחמוד דכתיב ביתך ולא בית חבירך. ובפסוק ואספת דגנך דיבור לא תגנוב דדגנך ולא תאסוף דגן חבירך. ובפסוק ואבדתם מהרה דיבור לא תרצח דמאן דקטל יתקטל. ובפסוק למען ירבו ימיכם דיבור כבד את אביך. ובפסוק ולא תתורו וגו' ואחרי עיניכם דיבור לא תנאף. ובפסוק למען תזכרו וגו' דיבור זכור את יום השבת שהוא שקול ככל התורה. ובפסוק אני ד' אלהיכם דיבור לא תענה ברעך עד שקר. ע"כ צריך האדם להתבונן בהם בעת אמירת ק"ש כדי שלא יבוא לעבור על אחת מהן:

({{עוגן1|ג}}) '''באימה ויראה.''' ונראה {{שהצ|ב}} דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא את שמע לקבל עליו עול מ"ש להיות נהרג על קידוש השם המיוחד דזהו בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ועל זה אמר הכתוב כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכונה זו יקראנה באימה ויראה ורתת וזיע:

({{עוגן1|ד}}) '''ברתת וזיע.''' כתב ה[[טור/{{כאן}}#|טור]] בשם רב עמרם לישוייה איניש לק"ש בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה [הוא כתב צווי המלך על בני מדינתו] ויחשוב בלבו אלו מלך ב"ו {{עוגן|צד:}}שולח פרוטגמא חדשה בודאי היו כל בני המדינה קוראין אותה באימה ויראה ברתת וזיע ק"ו לק"ש שהוא פרוטגמא של מלך ממ"ה הקב"ה שחייב כ"א לקרותה באימה ויראה ברתת וזיע וכתב ה[[פרישה/{{כאן}}#|פרישה]] דלהכי המשילו לפרוטגמא כתב וצווי המלך לומר לך שלא תקרא ק"ש בחטיפה ובמרוצה ובעירבוב הדברים אלא במתון מלה במלה ובהפסק בין דבר לדבר כאדם הקורא צווי המלך שקורא במתון גדול כל צווי בפני עצמו להבינו על תכונתו כך יקרא ק"ש כל צווי וצווי עונש ועונש הנזכר בו ישים אל לבו להבינו כי הוא צווי המלך הגדול ברוך הוא:

({{עוגן1|ה}}) '''אצלו.''' וכתב ה[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]] שעאכ"ו צריך שיראה להבין בכל פעם מה שאומר ולא לקרותה במרוצה כפי ההרגל ורק לצאת ידי קריאה:

({{עוגן1|ו}}) '''להשלים רמ"ח.''' כדאיתא במדרש הנעלם {{ממ|}} פתח ר' יהודה ואמר רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעוה"ז ובעוה"ב דאמר ר' נהוראי אמר ר' נחמיה בק"ש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא ק"ש כתיקונו כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא רפאות תהי לשריך וכו' והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות וכו' מאי תקנתיה תיקנו שיהא ש"ץ חוזר ג' תיבות ומאן נינהו ד' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכו' וכל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים איבריו מפני שחסרו ג' תיבות שש"ץ חוזר מאי תקנתיה יכוין בט"ו ווי"ן דבאמת ויציב ועם כל דא היה קורא עליו אבא מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות אותם ג' תיבות דק"ש שש"ץ חוזר לא יוכל להמנות אותם לתשלום רמ"ח כשאר הצבור עכ"ל בקיצור [{{כ}}[[בית יוסף/{{כאן}}#|ב"י]]]:

({{עוגן1|ז}}) '''מסיים ש"ץ.''' והיחיד בלחש מסיים ג"כ בתיבת אמת אבל אח"כ אינו חוזר לומר אמת כ"א שמתחיל ויציב ונכון וכו' וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/סו#י|סימן ס"ו סעיף י']] בהג"ה:

({{עוגן1|ח}}) '''ד' אלהיכם אמת.''' ובספר [[עשרה מאמרות]] {{ממ|}} כתב שהש"ץ לא יסיים בלחש בתיבת אמת כ"א כשחוזר ואומר בקול רם ובזה ימצא החשבון רמ"ח דאל"ה יהיה רמ"ט. אך המנהג כהשו"ע שיש לומר גם בפעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינו מן המנין אלא ברכת אמת ויציב היא כ"כ ה[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]] ו[[ביאור הגר"א/{{כאן}}#|הגר"א]] כתב שהעיקר כהעשרה מאמרות:

({{עוגן1|ט}}) '''וחוזר ואומר.''' ובמקום שלא נהגו לחזור {{שהצ|ג}} מוחין בידן:

({{עוגן1|י}}) '''ד' אלהיכם אמת.''' {{שהצ|ד}} ולא יחזור ג"כ תיבת אני:

({{עוגן1|יא}}) '''בדבר.''' אבל {{שהצ|ה}} אינו אומר אמת לחודיה עם הש"ץ דהוי כשמע שמע ואעפ"כ {{שהצ|ו}} אין משתקין אותו אם שהה בינתיים:

({{עוגן1|יב}}) '''בט"ו ווי"ן.''' ובערבית {{שהצ|ז}} יכוין שאמת עולה במקום ג' שמות הנ"ל:

({{עוגן1|יג}}) '''הרי צ"א.''' כמנין אמן וכמנין וכו' [ד"מ]:

({{עוגן1|יד}}) '''יאמר אמ"נ.''' עיין מ"א וב"ח דמנהג קדוש הוא {{ממר|[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]]}}:

({{עוגן1|טו}}) '''יאמר אמן.''' ומ"מ אין ללמוד מזה לענין אם בירך על הפרי או שסיים ברכת המוציא ולא אכל עדיין ובתוך כך סיים חבירו אותה הברכה שיענה אחריו אמן עיין [[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]] וכן מוכח לעיל בביאור הגר"א ב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/נט#יב|סימן נ"ט אות י"ב]] עי"ש שטעם ההג"ה בזה משום שהברכות לא נתקנו דוקא על ק"ש:

({{עוגן1|טז}}) '''וכן נוהגין.''' עיין [[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}|פמ"ג]] ועיין במה שכתבנו לעיל דלכתחילה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו עי"ש:

({{עוגן1|יז}}) '''ידיהם.''' ר"ל {{שהצ|ח}} יד ימין:

({{עוגן1|יח}}) '''להאריך בחי"ת.''' כתב ה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] בשם המ"ע שיאריך בחי"ת כשיעור שליש ובד' {{עוגן|צה.}}כשיעור ב' שלישים. וי"א שלא יאריך בחי"ת כלל רק יכוין הכל בדלי"ת וכ"כ הגר"א ב[[ביאור הגר"א/{{כאן}}#|ביאורו]]:

({{עוגן1|יט}}) '''ולא יאריך יותר.''' ע[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]] בשם ה[[פרי חדש/{{כאן}}#|פר"ח]]:

({{עוגן1|כ}}) '''המחשבה.''' אע"ג דאמרינן הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו וכו' דהתם הקריצה והרמיזה לצורך ד"א ומבטלין הכונה {{שהצ|ט}} אבל הכא הרמיזה היא לצורך הכונה {{שהצ|י}} והטייה צריכה להיות מזרח צפון מערב דרום ולא יטה הראש מזרח מערב צפון דרום דהוי ח"ו שתי וערב:

({{עוגן1|כא}}) '''בדלי"ת.''' ולא ידגיש יותר מדאי שנראה כאלו הד' נקודה בשו"א או בציר"י אלא הכונה שיטעימנה בפה יפה:

({{עוגן1|כב}}) '''שמע ב"פ.''' משום דנראה כאלו מקבל עליו שתי רשויות ח"ו {{שהצ|יא}} ואם לא כיון מעיקרא יחזור ויקרא בלחש ואם ליכא שומעין אפילו בקול רם מותר {{שהצ|יב}} אבל אם כיון מעיקרא אפילו בלחש אסור {{שהצ|יג}} ובסליחות מותר לומר שמע בכל פעם שאומר ויעבור דכיון שמפסיק הרבה בינתים לא מיחזי כשתי רשויות. ועיין בט"ז ב[[ט"ז/אורח חיים/סג#ג|סימן ס"ג ס"ג]] שכתב ג"כ דאם ממתין איזה זמן בין הקריאה ראשונה לשנייה שרי דאין משתקין אותו אא"כ קורא ב"פ רצופים {{שהצ|יד}} ואפילו מגונה נמי לא הוי:

({{עוגן1|כג}}) '''בין שכופל.''' ובדיעבד בכפילת הפסוק יצא ובכפילת התיבות צ"ע ועי' ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|כד}}) '''הפסוק ראשון.''' איתא ב[[בית יוסף/{{כאן}}#|ב"י]] דמפסוק ראשון והלאה אין חשש ומלשון הרי"ף {{ממ|}} לכאורה לא משמע כן עי"ש ועיין ב[[מגן גיבורים/{{כאן}}#|מגן גבורים]] שגם המאירי {{ממ|}} מחמיר בזה אך על מטתו בודאי אין להחמיר בזה:

({{עוגן1|כה}}) '''על מטתו.''' משמע דוקא על מטתו כדי להשתקע בשינה מתוך ק"ש משום שמירה {{שהצ|טו}} אבל במקום אחר אסור לקרות אפילו פרשה כולה ב"פ ועל מטתו ג"כ אין מותר אא"כ קורא הפרשה ולא פסוק ראשון בלבד [הגר"א] ונ"ל דכ"ז דוקא אם קורא פרשת שמע לבדה אבל אם קורא ג"כ שאר הפרשיות אין חשש בדבר:

({{עוגן1|כו}}) '''שלא יאמרו.''' והב"ח כתב דאין לבטל המנהג במקום שנהגו כן וכ"כ [[אליה רבה/{{כאן}}#|א"ר]] אבל ה[[לבוש/{{כאן}}#|לבוש]] וה[[לחם חמודות/{{כאן}}#|ל"ח]] וה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] אוסרין ומדברי [[ביאור הגר"א/{{כאן}}#|הגר"א]] משמע ג"כ שאוסר:

({{עוגן1|כז}}) '''מנהג כשר הוא.''' שמשבחין לבורא ית' שדר למעלה משבעה רקיעים גם מצינו בקרא ב"פ ד' הוא האלקים גבי אליהו {{שהצ|טז}} ומה שאומרים ג"פ בשכמל"ו ביוה"כ ג"כ מותר דלא חשיב לשתי רשויות אלא בפסוק שמע שהוא עיקר קבלת עומ"ש וכיון שקבל עליו עומ"ש פ"א אין חשש באמירת בשכמל"ו יותר מפעם אחד דהא קאי על פסוק שמע ישראל וליכא מאן דאתי למיטעי:

({{עוגן1|כח}}) '''ב"פ אמן.''' דג"ז מחזי כשתי רשויות {{עוגן|צה:}}ועיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שמיקל בדבר אבל האחרונים הסכימו לאסור {{שהצ|יז}} ואם הוא אומר אמן ואמן שרי כדכתיב ברוך ד' לעולם אמן ואמן ועיין ב[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}|פמ"ג]] שכתב דבר חדש בזה והוא דיש תרי גווני אמן אחד שאני מאמין ומחזק שכן הוא האמת והשני שהוא פי' של בקשה ר"ל שיאמנו הדברים וימלא משאלותינו וא"כ בברכה שיש בה שני ענינים על דרך משל רפאנו ד' ונרפא רופא חולי וכו' שפיר י"ל ב"פ אמן. {{שהצ|יח}} ואם נזדמן לו לענות על ב' דברים אפשר דאמן אחד יעלה לכאן ולכאן ואם יאמר אמן ואמן עדיף טפי:

({{עוגן1|כט}}) '''בשכמל"ו.''' ואם לא אמר יש דיעות בין הפוסקים אם מחזירין אותו עיין במ"א ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|ל}}) '''בחשאי.''' שכשקרא יעקב אבינו ע"ה לבניו בקש לגלות להם את הקץ כדכתיב ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ונסתלקה ממנו שכינה ולא הניחתו לגלותו אמר לבניו שמא יש בכם מי שאינו הגון פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד פתח הזקן ואמר בשכמל"ו ואמרו רבנן היכי נעביד נימריה לא אמר משה לא נימריה הא אמר יעקב תקנו לאמר אותו בחשאי והוא היכר שאינו מן הפרשה הכתובה בתורה רק יעקב אמרו:

({{עוגן1|לא}}) '''בין לעולם ועד.''' דבשכמל"ו ג"כ בכלל קבלת מ"ש הוא ע"כ צריך להמתין אחריו מעט:

({{עוגן1|לב}}) '''שלא תבלע וכו'.''' השו"ע נקט בהני פסוקי וה"ה בכל ק"ש יראה שלא להבליע האותיות ולא להחליפם באותיות אחרות כגון פסוק ואהבת וגו' לא יראה כמי שקורא ואהפת לבפך נבשך מודיך וכה"ג בכל ק"ש יזהר לקרות במתון כל תיבה ותיבה בפ"ע ולהוציא את התיבה מפיו כהלכתה ויושלמו לו כל רמ"ח איבריו עי"ז וכנ"ל ב[[#ו|סק"ו]] ועיין לקמן בסימן ס"ב במשנה ברורה [[משנה ברורה/אורח חיים/סב#א|סק"א]]:

({{עוגן1|לג}}) '''בכל לבבך.''' אין הכוונה שיפסיק ביניהם {{שהצ|יט}} רק שיקרא בענין שישתמע שהם שני למדי"ן אבל מ"מ צריך מקף בינתים כי בלא מקף צריך לקרות בכל בחול"ם ובמקף בקמ"ץ:

({{עוגן1|לד}}) '''כקורא מותם.''' [[אליה רבה/{{כאן}}#|א"ר]] הביא בשם של"ה {{ממ|}} דה"ה בכל אלף שאחר מ"ם צריך להפסיק כגון ועבדתם אלהים אחרים. עיניכם אשר. {{עוגן|צו.}}זונים אחריהם. אלהיכם אשר. לאלהיכם אני. אלהיכם אמת. גם כל תיבה שתחלתה אלף ואפשר שלא ירגישנה במבטא צריך הפסק כגון אשר אנכי. מטר ארצכם. ועצר את. אשר ד'. דברי אלה. ויאמר ד' אל. דבר אל. מצות ד'. אשר אתם וכל כה"ג. גם כל תיבה שתחלתה יו"ד צריך להדגיש במבטא שלא יראה כאלו נמשכת אחר התיבה שלפניה כגון פן יפתה לא יראה כאלו קורא פניפתה או פן איפתה וכן בתיבת ירבו וכל כה"ג:

({{עוגן1|לה}}) '''יש ליזהר.''' {{שהצ|כ}} ולא הזהירו על ק"ש אלא משום שמסורה לכל ויש בה יחוד שמים:

({{עוגן1|לו}}) '''הנח.''' {{שהצ|כא}} שו"א הנחטפת נקראת נח כגון בסוף תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר תנועה קטנה ושו"א נד נקרא המתנועעת כגון בראש תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר תנועה גדולה. וסימן ת"ג פיתוחי חותם רק החיריק כשיש יו"ד אצלה נקראת ת"ג וכשאין יו"ד אצלה נקראת ת"ק:

({{עוגן1|לז}}) '''כן.''' אך {{שהצ|כב}} שצריך ליזהר לפסוק במקום הראוי להפסיק לפי הענין כדי שיהיה טעם והבנה לדבריו ע"כ יראה לקרותה בנחת דאל"ה ישתנה לפעמים הבנת דבריו עי"ז:

({{עוגן1|לח}}) '''בכך.''' ובלבד {{שהצ|כג}} שיכוין כי הנגינה למי שלא הורגל בה מפסיד הכונה:

({{עוגן1|לט}}) '''כשיאמר וקשרתם לאות.''' וכן {{שהצ|כד}} בפרשה שניה כשמזכיר ענין תפילין צריך למשמש:

({{עוגן1|מ}}) '''יש נוהגים וכו'.''' לענין אם יוצא בק"ש ע"י אחר שיכוין להוציאו עיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] ו[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]] ורוב האחרונים סוברים דיוצא בזה ועדיף זה מהרהור דהרהור לאו כדיבור דמי משא"כ בזה דשומע כעונה וכתב [[עולת תמיד/{{כאן}}#|ע"ת]] ונראה דדוקא במבין הלשון ואפילו בלה"ק בעינן דוקא שיבין השומע עיין ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קצג#א|סימן קצ"ג ס"א]] וב[[שיירי כנסת הגדולה/{{כאן}}#|שכנה"ג]] הביא בשם ברכת אברהם {{ממ|}} דדוקא ביחיד המוציא את היחיד אבל יחיד המוציא את הרבים או יחיד המוציא את השנים בבהמ"ז אפילו אינם מבינים בלשון הקודש יוצאים:

{{ניווט כללי תחתון}}