עריכת הדף "מראה הפנים/תרומות/יא/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|הוון}} בעיי מימר מה פליגין בחומש וכו'.''' האי הוון בעי מימר קאי וכפי מסקנא דהאי ש"ס דמסיק דבשזבו מהן לאחר שנטבלו למעשרות מיירי במתני' ובהא ר' יהושע פוטר מחומש אבל בקרן מודה דחייב לשלם ודוגמתו אשכחן לעיל בפ"ז בסוף הלכה ב' דהוון בעיי מימר קאי למסקנא החם וכפי מה שכתבתי לעיל בריש פ"ח מזה ע"ש וכך כתוב בפי' הר"ב וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה ור' יהושע פוטר מחומש אבל בחבורו חזר בו שכתב בפ' י"א בהלכה ב' וזר שאכל דבש תמרים ויין תפוחים וכיוצא בהן אינו חייב לשלם והראב"ד השיג עליו וכתב ואם באו לידי כהן משלם לו את הקרן לא יהא אלא גזל והכ"מ רצה לפרש דברי הראב"ד לאוקמתא כדברי הרמב"ם וכתב שהרמב"ם מיירי בשלא באת ליד כהן ואין זה דרך הראב"ד דלא בעי למשכוני אנפשיה מדבריו אלא השגה הוא למה סתם דבריו ולא חילק כלום. ודעת הרמב"ם וטעמו שחזר בו מפירושו ולא פסק כמסקנא דהאי תלמודא זה הוא משום דסמיך אסוגיית הש"ס דילן בפ' העור והרוטב דף ק"כ ע"ב דמסיק דטעמיה דר' יהושע דס"ל דון מינה ואוקי באתרה מה ביכורים משקין היוצאין מהן כמותן אף תרומה ואוקי באתרה מה משקין דקדשי בתרומה תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא אף משקין היוצא מהן כמותן תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא וא"כ שאר משקין אינן בכלל תרומה מדאורייתא כלל ומה שהקשה הראב"ד לא יהא אלא גזל לאו קושיא הוא לדעת הרמב"ם דהא מכיון דאימעוט שאר משקין דלא הוו כמותן בתרומה א"כ לא חשיבי כלל דאינן אלא כמיחוי בעלמא תדע דהא בריש הסוגיא דהתם אמרינן דגבי חלב וחמץ ונבילת עוף הטהור דרבי קרא דהמיחוי שלהן כמותן דאמר קרא נפש לרבות אח השותה ואי לאו דרבינהו קרא ה"א דפטור על המיחוי משקה מהן משום דאכילה כתיב בהו ואם דלענין חיובי כרת אמרינן הכי דהמיחוי שלהן לא חשיב מידי למה לא נאמר כן בתשלומי תרומה בשגגה דנמי אכילה כתיבא ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' והכי מוכחא נמי רהיטת הסוגיא כולה דקאמר והא דתניא הטבל וכו' והא דתנן דבש תמרים וכו' דמשמע דאדלעיל ובענינא דהתם קאי דמפרש במאי קמיפלגי במיחוי שאר משקין בתרומה דלמר איתרבו דס"ל דון מינה ומינה ולמר אימעיטו דס"ל דון מינה ואוקי באתרא ומבנין אב דכתיב בתרומה גופא דמיחוי שאר משקין לא חשיבי מידי בתרומה בענין השוגג ואין כאן משום גזל ומהאי גופיה נתבאר לן נמי במה שכתב הרמב"ם ואם אכל במזיד מכין אותו מכח מרדות וטעמא דלא אימעטו אלא דלא הוו תרומה מדאורייתא ולענין תשלומין דהאוכל בשגגה וכדאמרן דכי אמרינן אוקי באתרה א"כ אוקמה להו נמי אהאי קרא דאכילה כתיבא בה וזהו בשגגה אבל לעולם מדרבנן שם תרומה חלה אף על מיתוי שאר המשקין ודינו כדין. האוכל תרומה דרבנן במזיד דמכין אותו מכת מרדות ופשוט הוא דלדעת הרמב"ם דשאר הפירות חייבין הן עצמן בתרומות ומעשרות מן התורה כדגן תירוש ויצהר כמו שזכרתי לעיל ועתיד אני לבאר עוד לקמן בפ"ק דמעשרות בס"ד א"כ מיחוי המשקין שלהן דאימעטו דלא הוו כתרומה מד"ת הוא דאימעטו אבל מדרבנן תרומה נינהו זהו ביאור דברי הרמב"ם וטעמו ז"ל על נכון:

'''{{עוגן1|על}} דעתיה דר' נתן ר"מ וראב"י ור"א שלשתן אמרו דבר אחד ר"מ דהוא אמר וכו'.''' אע"ג דמה דאמר ר"מ בתוספתא שהבאתי בפנים היינו שאין המים בטלין במי פירות והיאך למדין מדבריו דמי פירות אין בטלין ה"ק דמכיון דס"ל לר"מ במים שנפלו לתוך מי פירות שהן טמאין אע"פ שהן הרוב ואין מי פירות מקבלין טומאה מ"מ המים כל שהן שנפלו לתוכן עושה אותן כמותן שיקבלו טומאה וכן שיכשירו את הזרעים כמו המים א"כ הוא הדין בשאר משקין המכשירין ומקבלין טומאה שנפלו לתוך מי פירות שאין הולכין אחר הרוב אלא כולן מכשירין וכן מקבלין טומאה שהמי פירות נעשו כמו המשקה שנפל לתוכן והיינו כר"א דהכא לדעתיה דר' נתן דבנפל משקה לתוך מי פירות פליגי ולר"א אין הולכין אחר רוב מי פירות אלא הכל נעשה כהמשקה שנפל לתוכן וזהו דקאמר אין מי פירות בטילין לעולם כלומר דלא בטלו מתורת משקין לעולם אלא דלפעמים יש להן תורת משקה וכגון אם נפל לתוכן ממשקה המכשיר ומטמא ואפי' כל שהוא וכן הא דראב"י בציר שנפל לתוכו מים כל שהוא שהוא טמא אע"ג דהציר טהור הוא מ"מ המים כל שהוא עושה אותן כמותן א"כ ה"ה בשאר משקה המכשיר ומטמא שנפל לתוך מי פירות עושה את המי פירות כמותו והכל מכשיר ומטמא וכר"א דהכא. ולפ"ז כמו דלא קיי"ל כר"א דהכא דהלכה כר' יהושע כך לית הילכתא כותיה דר"מ ולא כראב"י דפ"ו דמכשירין דכולהו בחדא שיטתא קיימו מיהו כל זה לדעתיה דר' נתן בתוספתא דבהא הוא דפליגי ר"א ור' יהושע אבל להת"ק דהתוספתא וכדתנינן במתני' דלא במשקה שנפל לתוך מי פירות פליגי אלא אם המי פירות עצמן כמשקה חשיבי הוא דפליגי לא שייכא הא דר"א ולא כולה דינא דמתני' לא לר"מ ולא לראב"י דמייתי הכא. ונבואה לחקור בפסקי הרמב"ם בדינים הללו. בריש פ"א מהלכ' טומאת אוכלין בהלכה ד' כתב אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל. וזה פשוט דפסק כר' יהושע דמתני' דלדידיה אינן מטמאין כמו שאינן מכשירין כדמוכח מפשטא דמתני' דר"א קאמר מטמא משום משקה ועלה קאמר ר' יהושע לא מנו חכמים וכו' ושאר כל המשקין טהורין ואף שלדעת הראב"ד שם צ"ל דפירש דר' יהושע דוקא טהורין לענין הכשר קאמר פירושו אינו מוכרח ואין משמעות לישנא דהמתני' ודהת"ק דהתוספתא משמע כן ובזה לא נאריך כלל ומה שדקדק עוד מההיא דעיסה שנלושה במי פירות כבר זכרתי לעיל מזה בפ"ה דדמאי ויתבאר עוד לקמן בפ"ב דחלה בס"ד. ומה שצריך ישוב לדברי הרמב"ם בדיניה דר"מ ודיניה דראב"י זה הוא שכתב בפ"א מהלכות טומאת אוכלין בהלכה ד' כל הציר בחזקת מוכשר ציר טהור וכו' עד וציר חגבים טמאים. ובענין שפסק כראב"י ג"כ פשוט הוא למאי דאמרן דלהת"ק דהתוספתא וכן להמתני' לא שייך כלל הא דראב"י להא דר"א דהכא ומיהו במה שמשמע מדבריו שם דאפי' לא היה מים כלל בציר בתחלתו אלא שנפל עכשיו מים כל שהן מכשיר ומיטמא זה קשה וכמה שהשיגו הראב"ד פירשו בגמרא בבכורות וכו' דהכי איתא בהדיא בגמרא דבכורות דף כ"ג ע"ב דקאמר רב נחמן עלה זאת אומרת שנחשדו עמי הארץ לערב מחצה בציר וכו' אימא עד מחצה ואב"א טומאת ע"ה דרבנן וטומאת משקין דרבנן ברובה גזרו בה רבנן בפלגא ופלגא לא גזרו רבנן. כלומר טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן דמדאורייתא אף שהן עצמן מקבלין טומאה אבל לאחרים בין אוכל ובין משקה אינן מטמאין כמו שביאר מזה בריש פ"ז מהל' אבות הטומאות שמעינן מיהת דבציר שהיה בו מים בתחלתו מיירי וא"א לומר כמו שפירש"י שם דלמ"ד דאין טומאה שבטלה חוזרת וניעורת מוקי לה בשנפל בו לאחר השקה מי עם הארץ כל שהוא חדא דלא משמע מסתימת דבריו דבהכי מיירי ועוד הא הרמב"ם בעצמו פסק שם לקמן בהל' ה' כר' ירמיה דאמר התם לעיל דטומאה שבטלה כשמוצאת מינה חוזרת וניעורת דמצא מין את מינו וניעור וכן במה שחילק שם בין נפל לתוכו מים שמטמא בכל שהוא ובין נפל לתוכו יין ודבש וחלב הולכין אחר הרוב וכן מי פירות שנתערבו בשאר המשקין הולכין אחר הרוב נתערבו במים כל שהן הרי הכל משקה וכו' והשיגו הראב"ד מהתוספתא שהבאתי בפנים וסיים ואין הלכה כר"מ בתרומות ירושלמי. ונהי דמהכא ל"ק דלא אמרו דר"מ קאי בשיטתיה דר"א דהכא אלא על דעתיה דר' נתן וכמבואר למעלה מ"מ התוספתא גופה קשיתיה דר"מ הוא דס"ל דבנפל מים כל שהן לתוכן טמאים אבל לחכמים הולכין אחר הרוב אף במים וטרחתי ולא מצאתי כעת מנין היה לו להרמב"ם לחלק בין מים לבין שאר משקין בענין זה ומה שכתב הכ"מ דאפשר גירסתו היתה בהפך מלבד שזהו דוחק אלא דאפי' היה כך טעמא בעי לחכמים גופייהו מאין לנו לחלק בין מים לשאר משקין המכשירין ומתטמאין כמו המים ובמקום דלא שייך מצא מין את מינו וניער כמו במי פירות דאיירינן ביה:

'''{{עוגן1|ותני}} כן כל משקה מה ת"ל אשר ישתה וכו'.''' בפירוש ברייתא זו מחולקין הן הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם מפרש לה כשנטמא קודם שנסרח ובהא הוא דפליגי חכמים אדר"א אבל נסרח מקודם שוב אינו מיתטמא כדכתב בפ"ב מהל' טומאת אוכלין בהלכה י"ד כל אוכל שנפסד ונסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה וכן משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר שנאמר אשר ישתה והראב"ד משיגו שם ובענין אוכל מבואר דבריו בגמרא דבכורות דף כ"ג כמו שכתב הכ"מ ובענין משקה שמשיגו מברייתא זו דהספרא דהראב"ד מפרש לה אפילו בנסרח מקודם מקבל טומאה הואיל ומתחילה היה ראוי לשתיית אדם וכמו שכתב עוד לקמן שם בהשגה דהל' כ"א ומיהו בשהיו סרוחין מתחילתן וכגון פרש שבמעי בהמה ודאי טהורים כמו שסיים הראב"ד שם. והא דמשמע מהכא לעיל דהשיבו חכמים לר"א לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור תאמר במשקין שכן משקה סרוח מעיקרו טמא זה א"א לכוין לשני הפירושים הנזכרים דאלו מפרשינן סרוח מעיקרו מקודם שנטמא קשיא בין להרמב"ם ובין להראב"ד דהא מחלקי חכמים בין אוכל למשקה ולהרמב"ם תרווייהו טהורין ולהראב"ד תרווייהו טמאין ואם מעיקרו דקאמר היינו מתחילתו פשיטא קשיא דבהא ליכא למ"ד בין באוכל בין במשקה וצ"ל דלא סמכו אהא דהכא והתנא דהאי ברייתא גופה קאמר דבר אחר וכו' דתשובה זו הוה קשיא ליה ובבכורות שם משמע בפשיטות דסרוח מתחילתו כעפרא בעלמא הוא וזהו לד"ה:

'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם שמנה משקין הן אמור לו הרי טל ומים וכו'.''' הר"ש הביא לזה בני' אחרת הרי טל ומטר וכו' וגי' זו אינה מכוונת ופירושו אינו מובן ע"ש והעיקר כהגי' שלפנינו וכדפרישית בפנים:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>