עריכת הדף "מראה הפנים/שבועות/ז/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|הדא}} דתימר בשלא העמידו עמו וכו'.''' בבבלי פ"ט דב"מ דף קי"ב ע"א על מתני' המחהו אצל החנווני וכו' פלוגתא דרבה ורב ששת אם חוזר או לא ופסקו הפוסקים ז"ל כרבה דאמר חוזר וכתב הרי"ף ז"ל שם ואי קשיא לך הא דאמרינן בפ"ק דגיטין אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה דאלמא לא מצי למיהדר התם מנה לי בידך קאמר ליה דקא מקני ליה להאי מאי דאית ליה גבי דהאיך אבל הכא לית ליה גבי חנוני מידי דמקני ליה להאי אלא בהקפה הוא דבעי מיתן ליה הלכך בדלא יהיב ליה חנוני מצי למיהדר על בעל הבית ואי קשיא לך האי דאמרינן בגמרא דבני מערבא בענין חנוני על פנקסו הדא דתימא בשלא העמידו אצלו אבל אם העמיד הפועלים אצל החנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום דאלמא קנו ואע"ג דלית ליה לבה"ב גבי חנוני כלום בני מערבא כרב ששת ס"ל דאמר אינו חוזר ולית הלכתא כוותיה עכ"ל והביאו התוס' שם לזה בשמו וכן הרא"ש ז"ל וטעמא דהוא ז"ל לא רצה לפרש להא דהכא דמיירי שהקדים ונתן בעה"ב להחנוני דבהא כ"ע מודים כדכתב ז"ל וכ"כ הר"י מיג"ש ז"ל והביאו הטור בסי' צ"א משום דסתם חנוני מקיף הוא וכדאמר הכא לעיל בפשיטות לא במקיף אמרו וכו' וכן מוכח מהאי עובדא דפסק רב שמי דבלא הקדים בעה"ב ונתן לחנוני מיירי. מיהו אנן במסכינן אשכחן לה דגם בהאי תלמודא פלוגתא דאמוראי היא ואית למ"ד דס"ל כרבה דהתם. והאי מילתא איתא גבי דינא דמעמד שלשתן בפ"ג דקידושין הלכה ד' דקאמר התם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אימי ראובן חייב לשמעון סמכיה גבי לוי איפרסן לוי. נפרס והעני לוי. לית ראובן חייב לשמעון. דכיון שהעמידו אצל לוי במעמד שלשתן פטור הוא ראובן משמעון. הדא דתימר בשלא עשו בהערמה אבל עשו בהערמה חייב. שלא היה יודע ראובן שכבר העני לוי באותה שעה אבל עשו בהערמה שהמחהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצא שהיה עני באותה שעה חייב ראובן לשלם לשמעון. זהו מה שהביאו הפוסקים ז"ל והרי"ף ז"ל שם. וקאמר התם עוד עלה. כהדה חזרייה סמכון לתנאי קרייה גבי זבונה. חזרייה הם החוזרים בכפרים ובעיירות למכור סחורה והם לוקחים הסחורה מהתגרים בני העיר שנותנין להם בתנאי הקפה. א"נ תנאי קרייה הם המוכרים שעוה ונותנין להם בהקפה. ואלו החזרייה סמכו להתגרים אצל סוחר אחד שישלם לאלו התגרים עבורן. קרן זבונה ואזל ליה. נקרן ונתדלדל אותו הסוחר מחמת חובותיו ונעשה בורח. אתא עובדא קומי ר' מנא אמר אין פריטין אינון אינון פושעין אין דינרין אינון כיני אורחא דזבונא מדדיה. כלומר אם היה החוב דבר מועט מפרוטות פרוטות התגרים הם שפשעו שלא גבו מיד הזבונה עד שהעני ופטורים החזרייה מהם. אין דינרין. ואם היה החוב איזה סך של דינרין אין הדין כן לפי שכן דרך הסוחר להיות מדחה מדחי אל דחי ומשמיט עצמו מלשלם ומדדה והולך לו וחייבים החזרייה לשלם להתגריים. וכתבתי שם דמיירי שבאותה שעה שהמחום אצל הסוחר לא היה בידו כלום משל החזרייה. וזה מוכרח הוא דאם היה בידו משלהם אכתי התגרים הם שפשעו שלא תבעו אותו לשלם להם מיד דהא ר' מנא לא פליג אהא דלעיל דבאיפרסן לוי אח"כ לית ראובן חייב לשמעון וא"כ כבר נסתלקו החזרייה מתנאי קרייה ואין להם עליהם כלום אלא ודאי בשלא היה ביד הסוחר כלום משל החזרייה אלא ביקשו ממנו לשלם להן בעבורם וא"כ עדיין לא נסתלקו מהם שהרי יכולין לחזור והיינו דקאמר ר' מנא שאם היה דבר מועט מ"מ פשעו בעצמן התגרים שהיה להם לגבות מהסוחר דבדבר מועט לא היה מקפיד מליתן להם. ועוד דנוכל לומר דהיא גופה טעמא דר' מנא דכשהחוב של פריטין הוא מסתמא היה להם כל כך אצל הזבונה הזה שהיה נושא ונותן עם החזרייה ונשאר דבר מועט אצלו ולפיכך התגרים הן הפושעין בעצמן שכבר נסתלקו מהחזרייה ואם הוא דינרין שהוא איזה סך מסויים ולא היה משלהם כ"כ אצל הזבונה כיני אורחא וכו' ומה היה להם לעשות המה עשו את שלהם וזה לא רצה ליתן להם ועדיין לא נסתלקו החזרייה מתנאי קרייה וחייבין לשלם להן. ובהכי ניחא טפי לפרש הכונה דר' מנא במה דחילק בין פריטין לדינרין וכלומר דהשאלה אם פריטין והיה להם בידו או דינרין ולא היה להם בידו ואתיא שפיר כהא דלעיל והשתא שמעינן מינה דר' מנא כרבה ס"ל דאי כרב ששת לעולם הן יכולין לחזור בהן ומה שייך לחלק בין פריטין לדינרין ואי בשהיה משלהם אצל הסוחר זה לא עלה על דעת לחייבם להחזרייה דהא אח"כ העני הזבונה ומזלא דהני תנאי קרייה גרמא להו. ורבי מנא הוא בתרא דהאי תלמודא כידוע לכל המשגיח בפסקי הרמב"ם ז"ל במה שלמד מהאי תלמודא על הרוב פוסק הוא כרבי מנא במקום דאיכא פלוגתא. והשתא מסקנא דהאי ש"ס כמסקנת הש"ס דילן:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>