עריכת הדף "מראה הפנים/עירובין/ד/ז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|מי}} שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך.''' וכך הגי' בדברי הרא"ש וכן נראה שכך היא גי' הרמב"ם כמ"ש בחבורו פ"ז מהלכות עירובין בה"ג. ורש"י ז"ל כתב וחשכה לו גרסי' ולפי גי' זו צ"ל דלאו דוקא אלא שהיה סמוך לחשיכה והוא לא רצה לזוז משם. ונראה דלרש"י הי' קשה לו הגי' והיה ירא שמא תחשך שהרי יכול הוא לילך עד סמוך לחשיכה. ולמאי שפי' בפנים ניחא היא הגי' דהכא אלא משום דגריס התם לקמן והא חשכה לו קתני א"כ כך היתה הגירסא לפניהם במתני' פתר לה תרין פחרין. מאי דאיכ א בינייהו בין הני תרין פתרין מבואר הוא כדפרישית בפנים. דהאי פתרא בתרא הויא ממש כדהתם דמ"ש אם החזירו חבירו מאיזה טעם שיהיה או שא"ל אנא מערב עלך ועל בני עירך ולא עירב כלל שהוא מכיון שהחזיק בדרך קנה שם שביתה ומותר לילך לשם ועקר רגליו מבני עירו והן אסורין לילך לשם אלא הרי הן כבתחילה ומעירן יש להן אלפים אמה לכל רוח וזה פשוט. והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב על זה שכך פירשו הגאונים. ומ"מ לפי הגמרא שלנו החזירו חבירו היינו דא"ל עת חמה היא עת צינה היא ודעתו לילך למחר לביתו:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>